נציגת ישראל לסין: שומרת נגיעה, בועטת בבנים

בין קרב לקרב בטקוואנדו פורשים הלוחמים הצידה ויורדים על איזה חטיף חלבון שיספק להם אנרגיה חשובה לקראת ההתמודדות הבאה. אין זמן לארוחה אמיתית ומזינה, ועבור המתחרים זו הצלה אמיתית. אבל בת-אל גטרר, נציגת ישראל לאולימפיאדה, הולכת ומוזגת מים רותחים לאריזת פלסטיק של מנה חמה "או משהו", ומסתפקת בנודלס התעשייתיים האלה.

זה לא שיש לגטרר טעם רע במיוחד במזון. אלא שפשוט די קשה למצוא בחו"ל חטיף חלבון כשר - ואם זה אומר שצריך לאכול מזון מתובל במונוסדיום גלוטומט כיד המלך, אז זה מה שהיא עושה. ככה זה כשאת הדתייה היחידה במשלחת האולימפית לבייג'ינג.

המאמנת של גטרר, נועה שמידע, מבקשת להדגיש את החשיבות של מה שאולי נראה לקורא מהצד כקוריוז או אפיזודה משעשעת. "אצל ספורטאים יש משמעת תזונה מאוד נוקשה", היא מזכירה, "והדבר קריטי עוד יותר כאשר מדובר בספורט שכולל שקילות וחישובים של מסת שריר. בת-אל מגיע לתחרויות אחרי שהיא אכלה זבל כמו מנות אינסטנט כאלו, וזה משפיע. אני, בתור מי שאחראית על התזונה שלה, מצטערת שהיא לא הכניסה דברים בריאים לגוף - אבל יש לה את האמונה שלה והיא לא מתפשרת. למרות זאת, היא לא רק מישהי שהצליחה בענף והגיעה לאולימפיאדה, היא הנציגה היחידה של ישראל בענף. זה הישג עצום". 

שמידע מספרת על תחרות טקוואנדו שהתקיימה בבלגיה בשבת, והמלון היחידי שהצליחו להשיג היה רחוק מאוד מהמקום שבו נערכו התחרויות. ברגע האחרון הצליחה המשלחת הישראלית להשיג חדר יחיד במלון סמוך, כדי שגטרר תוכל לישון שם ולא תגיע לתחרות תשושה מהליכה אינסופית ברגל.

גטרר הסכימה, ושהתה שם לבדה כל השבת. היא כיבתה את הנייד שלה והלכה לישון. אלא מה? לא היה לה שעון מעורר והיא חששה שלא תהיה מוכנה בזמן. "קמתי בבוקר ונסעתי אליה למלון כדי להעיר אותה", מספרת שמידע. "כשהגעתי לחדר שלה מצאתי אותה יושבת על המיטה, ערה. מתברר שהיא התעוררה כארבע שעות לפני כן, אחרי שישנה אולי שלוש שעות, ולא ידעה מה השעה. היא לא היתה יכולה לרדת במעליות בשבת, ולא היתה יכולה לצאת לחפש מישהו לשאול מה השעה ולחזור לחדר - כי זה עם כרטיס מגנטי. בקיצור, לא היתה לה דרך לדעת מה השעה מבלי שתחלל שבת אז היא פשוט ישבה וחיכתה ערה עד שנבוא לקחת אותה. באותו יום היא בכל זאת עברה חמש קרבות ולקחה את המקום השלישי".

על הבנים

טקוואנדו היא אומנות לחימה קוריאנית המבוססת בעיקר על עבודת רגליים. בגירסתה התחרותית היא קרב בעיטות שכל פגיעה בבטן היריב מקנה נקודה, וכל פגיעה בראש מקנה שתי נקודות. בתום שלושה סיבובים של שתי דקות כל אחד - מנצח מי שצבר את מספר הנקודות הרב ביותר. לפני 8 שנים הפך הספורט הזה לענף אולימפי רשמי, ובייג'ינג 2008 זו הפעם השנייה שישראל שולחת נציג מטעמה.

על הפודיום, מקום שלישי בדרך לבייג'ינג (צילום: מישל מדר)

גטרר, בת 20 בלבד, גדלה בהתנחלות כוכב יעקב, לא רחוק מרמאללה. היא נרשמה בגיל 9 ל"חוג התגוננות רחו" והמאמן שלה הציע לה להתמקד בעבודת רגליים. כשזיהה את הפוטנציאל, הפנה אותה לנבחרת ולמועדון "אחי יהודה" שבירושלים. בגיל 12 היא התחילה עם טוקוואנדו, ומאז היא לא מפסיקה לבעוט.

את האימונים היא שילבה עם הלימודים, גם כאשר למדה באולפנא לבנות שביישוב עופרה. אז גם החלה להתאמן עם נבחרת ישראל. "כשחזרתי מתחרויות בבית הספר תלו כרזות, ומאוד פירגנו", היא מפיגה תהיות על היחס כלפיה בבית הספר. "כולם קיבלו את זה בהבנה, ומאוד תמכו בי".

ולא היתה להם בעיה עם זה שהאימון נעשה עם בנים, ושאת מתמודדת לעיניי המצלמות עם מכנסיים? 

"האימונים מול בנים בנבחרת הם בעיקר כי יש יותר בנים, ולא משום סיבה אחרת".

אבל מבחינת "שמירת נגיעה" זה לא בעייתי עבורך?

"לא. זה קרב בעיטות. זה לא נראה לי בעייתי".

ומה קורה עם אימונים או תחרויות בשבת?

"אין אימון בשבת. וגם באולימפיאדה לא נופלות לי תחרויות בשבת. בדקנו".

ואם היתה נופלת תחרות על שבת, היית מוותרת על האולימפיאדה בשביל זה?

"אני מתחרה בשבת", היא עונה קצרות וגלויות. "אני לא רואה עם זה סתירה. אני לא נוסעת לתחרויות, זו אינה תחרות כספית, השופטים גויים ומבחינת אוכל - אין אוכל כשר לכן אני מביאה מנות חמות. גם כאשר הייתה לי תחרות באליפות עולם לנוער ביוון, והמרחק היה שעתיים הליכה מהמלון בו שהיתי - הלכתי. מתרגלים".

טיפוס של שבת

נועה שמידע, המאמנת ולוחמת טקוואנדו בעצמה, מאשרת שגטרר "עושה הרבה דברים שהם לא אופטימאליים". לדבריה, יש ספורטאים שהמאמנים שלהם לא נותנים להם לסחוב את התיק לתחרות כדי לשמור שיגיעו לתחרות במצב פיזי טוב, אז ללכת שעתיים לתחרות זה לא רק לא-כיף, אלא גם פוגע במקצועיות.

"הדת מקשה על הספורטאים דתיים להגיע להישגים", היא אומרת, "אבל בת אל, למרות המגבלות, מצליחה להעפיל לרמות הכי גבוהות. היתרונות שלה מחפים על החסרונות שהדת מציבה. בגלל שהיא כל-כך לא מפונקת ומאמינה בעצמה, ובגלל אופיה המיוחד, היא מצליחה ומנצחת - אפילו אם הלכה כמה קילומטרים טובים לפני כן".

שמידע מספרת כי התנהלותה של גטרר משפיעה על כל הנבחרת, שכבר החלו לברך זה את זה ב"שבת שלום", וצועדים איתה ברגל או עולים במדרגות המלון, גם אם שוהים בקומה ה-11. "הנוכחות שלה משפיעה. אף אחד לא יאכל לידה חזיר, ויש המון בייקונים בארוחות בוקר, זו מעין שליחות קטנה. היא לא מנסה להחזיר אף אחד בתשובה, אבל בשקט שלה, בצניעות שלה, ובאמת שלה, היא משפיעה על כולם - ומכבדים אותה".

את הקריטריון האולימפי לא השיגה גטרר בניסיון הראשון. היא רצתה לסיים באחד המקומות הראשונים באליפות העולם, אבל הגיעה למקום החמישי. מאוחר יותר פיצתה על כך באליפות אירופה, כשזכתה במדליית ארד - ובכרטיס הטיסה לסין. באולימפיאדה היא מקווה להפתיע אפילו יותר.

דמיינת שתייצגי את ישראל באולימפיאדה?

"לא חלמתי על זה, רק כשהתחלתי להתאמן זה מצא חן בעיניי. שלא לדבר על זה שפעם בכלל חשבתי שאהיה טייסת

או אסטרונאוטית".

ומה הסיכויים שלך למדליה?

"אני מקוה שיהיה טוב".

העיסוק בענף שינה אותך, או שנשארת דתייה באותה מידה?

"אני דתייה היום, כמו שהייתי אז".

ולא חשבת לוותר על זה למען הקטע המקצועי? 

"בחיים לא. בהתחלה זה באמת היה קשה לשלב, אבל עכשיו אני מצליחה".