מיירטים איום בשמי לבנון
חיזבאללה, סוריה ואיראן שוקדים על מערך נ"מ מאסיבי, שישנה את המאזן האסטרטגי בחזית הצפון. המסר של ישראל להם ולעולם: לא ניתן לזה לקרות. ולמי באמת פנה הרמטכ"ל, בשיחתו עם הטירונים בבקו"ם?
בישיבת הקבינט מחר צפויים ראשי קהילת המודיעין ומערכת הביטחון להציג תמונת מצב לא מעודדת. חיזבאללה הצליח בחודשים האחרונים להקים מערך צבאי מצפון ומדרום לליטני, שבנוי וכבר ערוך במידה רבה להמטיר רקטות וטילים על צפון ישראל ומרכזה - ובה בשעה לבלום כוחות קרקעיים של צה"ל, שייכנסו ללבנון כדי לשתק אותו.
בעיקרון, הטילים והרקטות של חיזבאללה - שמספרם מוערך ב-40 אלף - נמצאים משני עברי הליטני. אבל המערך הכבד, המונה אמנם רק כמה מאות רקטות - בעלי ראשי קרב של מאות קילוגרמים וטווח של עד 250 קילומטרים - נמצא מצפון לליטני, חפור ובנוי באדמות שחיזבאללה קנה. בדרום-לבנון הוקם בכפרים מערך תת-קרקעי מבוצר, שמתוכו יילחם חיזבאללה בשריון וביחידות הרגלים של צה"ל, שיתקדמו לעבר מערך הרקטות שמצפון לליטני. המערך הלוגיסטי ומערך ההדרכה והכשרת הלוחמים של חיזבאללה, שחוזק והועצם באלפי לוחמים חדשים, נמצא באזור בקעת הלבנון.
אבל ההתפתחות המדאיגה ביותר נוגעת למרכיב חדש, שחיזבאללה בסיוע סוריה מנסה להקים בלבנון. מדובר במערך להגנה מפני מטוסים ומטוסים ללא טייס, שאמור להגביל את יכולתה של ישראל לסייר ולאסוף מודיעין בשמי לבנון - ובשלב מאוחר יותר להקשות על חיל-האוויר הישראלי לתקוף בלבנון ובסוריה. אם יצליחו איראן, סוריה וחיזבאללה להקים מערך נ"מ מסיבי בלבנון, יקשה הדבר גם על איסוף מודיעין אודות ההתעצמות והמטרות לפגיעה שמעבר לגבול - וישנה מהותית את מאזן הכוחות האסטרטגי.
בידי חיזבאללה יש כבר טילים ותותחים נגד מטוסים מדגמים מיושנים, שלחיל-האוויר שלנו יש תשובה עבורם. חלק מהם כבר הופעל במלחמת לבנון השנייה. אבל מה שהסורים והאיראנים עשויים כעת לספק לחיזבאללה - ויש להדגיש, שטרם הגיע לשטח - הוא בסדר גודל ומסוכנות שונים מכל מה שהכרנו עד עכשיו. למעשה, המערך הזה אמור לספק הגנה אווירית לכל מערך הרקטות והטילים הסורי-איראני בלבנון ובמערב סוריה. ישראל לא יכולה להשלים עם הקמת מערך זה במקביל להקמת מערך הרקטות והבלימה הקרקעית של חיזבאללה. לכן פתחה במתקפה דיפלומטית-הסברתית באירופה ובארצות-הברית, בהובלת הרמטכ"ל ושר הביטחון בביקוריהם בוושינגטון. אולמרט דיבר על כך עם סרקוזי באירופה. המסר לסוריה, שמועבר גם בעצם ישיבת הקבינט מחר ובאמצעים אחרים, פחות גלויים וברורים: ישראל לא תרשה הקמת מערך נ"מ מפותח בלבנון, ואם יוקם - לא תהסס לפעול נגדו.
דבר נוסף, שישראל מזהירה מפניו את לבנון, הוא מתן חופש פעולה לחיזבאללה - זאת בעקבות ההחלטה הטרייה של הממשלה בביירות, שלמעשה מגדירה את חיזבאללה כחלק מצבא המדינה. הנקודה השלישית: אזהרה לחיזבאללה לבל יבצע פעולת נקם על הריגתו של עימאד מורנייה, אשר תיענה ב"תגובה לא-פרופורציונית". את כל המסרים האלה מנסה ממשלת ישראל להעביר כעת ללבנון, לסוריה, ולאיראן וגם לקהילה הבינלאומית. בישראל מקווים שחשיפת הכוונות הסוריות-חיזבאללאיות תרתיע את דמשק וטהרן מלהמשיך בביצוע תוכניתן בלבנון.
אם תיפול שערה משערות ראשו
באשר לדרום, גם שם מעבירה מערכת הביטחון מסרים. המסר הראשון נוגע לגלעד שליט, והוא הועבר אתמול על-ידי גבי אשכנזי. זו לא הייתה פליטת פה של הרמטכ"ל, בדברו עם טירונים בבקו"ם; ישראל מודאגת מאוד מגרירת הרגליים של חמאס בעניינו של שליט. למעשה, חמאס מסרב כרגע להיכנס למשא-ומתן משלוש סיבות: שליט הוא בעיני הארגון תעודת ביטוח עבורו מפני פעולה ישראלית גדולה; חמאס רוצה לסחוט פתיחת המעברים לרצועת עזה ושחרור אנשיו העצורים בידי המצרים; חוסר הסכמה בתוך חמאס ובינו לבין השותפים לחטיפה. המאורעות האחרונים בעזה עוד הגבירו את החששות בישראל מפני פגיעה בגלעד שליט, בגלל יריבות בין החמאס לבין משפחת דורמוש ו"ועדות ההתנגדות העממית".
הדברים שאמר הרמטכ"ל אתמול נועדו להבהיר למי שמחזיקים בגלעד
ולמי שעלולים לנסות לפגוע בו, כי ישראל יודעת מיהם ותגיע אליהם "לסגור חשבון", אם תיפול שערה משערות ראשו. אין להתייחס למה שאמר הרמטכ"ל כפשוטו. בין שישראל יודעת ובין שלא, היכן בדיוק נמצא גלעד שליט - די ברור שמבצע קרקעי לשחרורו אינו בא בחשבון, בגלל התנאים ומשום שהוא מסכן את החייל. אבל כשהרמטכ"ל אומר "אנחנו יודעים היכן הוא מוחזק ומי מחזיק אותו", זה יותר ממסר של אזהרה. אשכנזי גם ציין במפורש שאנחנו יודעים שכעת גלעד חי ובריא, כלומר: כל שינוי במצב יגרור תגובה ישראלית קשה וארוכת שנים נגד המבצעים.
ישראל כאמור מעדיפה להעביר מסרים, מאשר להיכנס לעימות ממש ולהפר את הפסקות האש היציבות משתי החזיתות. הממשלה מודעת אמנם לכך, שהאיומים הביטחוניים בשתי הגזרות מתעצמים בקצב ובדרגת נפיצות, שמחייבים פעולה מיידית. אך בהתאם ל"דוקטרינת ברק", היא מנסה - באמצעות העברת מסרים מדיניים ותקשורתיים - לנטרל, או לפחות להשהות את קצב התפתחות האיומים, בתקווה לדחות את העימות עד כמה שאפשר. מבין שלוש החלופות - ישיבה באפס מעשה, מתקפה צבאית ומתקפה דיפלומטית תקשורתית - מועדפת כעת האופציה השלישית.