האם נשים מסנכרנות את המחזור החודשי?
האם התיאוריה שהדהימה את עולם המדע ב- 1971 עומדת במבחן הניסויים החדשים?
בשנת 1971 פרסמה חוקרת אלמונית בשם מרתה מקלינטוק מאמר בכתב העת Nature, בו העלתה טענה מהפכנית: נשים מסנכרנות את המחזור החודשי שלהן אם הן חיות ביחד או בסמיכות זו לזו. את מחקרה ביססה מקלינטוק על תצפיות שערכה במעונות של וולסלי קולג', שם קיבלה את התואר הראשון שלה שנתיים קודם לכן (בין מקבלי התואר באותה שנה הייתה גם אחת בשם הילארי רודהאם קלינטון).
הרעיון למחקר עלה בראשה כשהשתתפה בסוף השנה השלישית ללימודיה בכנס, בו דנו ביולוגים ידועי שם בפרומונים (כימיקלים המעבירים מסרים לפרטים אחרים באותו מין). אחד הביולוגים הזכיר שאצל עכברים נמצאו פרומונים שגורמים לסינכרון המחזור החודשי. מקלינטוק (אז בת 20), לא התביישה, ומול החוקרים הבכירים קמה ואמרה שאותו הדבר קורה אצל בני אדם. מה, הם לא יודעים את זה?
לא, הם לא ידעו את זה (והעובדה שרובם ככולם היו גברים אולי מסבירה גם למה) וזה לחלוטין לא ממצא טריוויאלי. החוקרים שאלו אותה האם יש לה הוכחות אמפיריות לקיומה של התופעה, וכאשר התברר שהמידע ששאבה הוא מניסיונה האישי בלבד ולכן לא תקף מדעית, עודדו אותה לעשות מחקר בנושא.
בשנה האחרונה ללימודיה לתואר אספה מקלינטוק נתונים בקרב 135 סטודנטיות שגרו במעונות האוניברסיטה בה למדה, וביססה עליהם את התיזה שלה לתואר הראשון. בשנה שלאחר מכן, כשעבדה כבר על התואר השני שלה בהרווארד, עודד אותה הסוציוביולוג הנודע אדוארד וילסון לשלוח את המאמר לכתב העת Nature . כך הפך מחקר, שהיה בסיס לתיזה של סטודנטית בת 23 לתואר הראשון, למאמר באחד מכתבי העת החשובים בעולם. המאמר הקנה למקלינטוק שם של פורצת דרך בתחום, והפך לסנסציה בקרב מדענים והדיוטות כאחד.
מה כלל המחקר שלה? הסטודנטיות התבקשו לדווח על הופעת ומשך המחזור החודשי בשתי נקודות זמן שונות במהלך השנה. נקודה אחת היא זמן התחלת הלימודים כשהסטודנטיות רק עברו למעונות, ונקודה הזמן השנייה לאחר 5 חודשים. מקלינטוק ביקשה מהן לדווח מיהן שותפותיהן לחדר, ועם מי מהסטודנטיות האחרות הן מבלות את זמנן. מקלינטוק מצאה שזמן התחלה הווסת של החברות הקרובות והשותפות לחדר התקרב זו לזו בנקודת הזמן השנייה בהשוואה לראשונה, מכאן הסינכרוניזציה של זמני המחזור החודשי. בעקבות המחקר קיבלה התופעה את השם אפקט מקלינטוק.
בשנת 1998 כתבה מקלינטוק מאמר נוסף בכתב העת Nature שבו דיווחה על סדרת ניסויים, בהם דגימות ריח מבתי שחי של נשים (שנטבלו בצמר גפן) נוגבו בשפתיהן של נשים אחרות. הטענה במאמר הייתה שהניגוב גרם לאותן נשים לסנכרן את המחזור החודשי שלהן עם הנשים מהן נלקחו הדגימות.
אז זהו, שיש בעיות
מחקרה של מקלינטוק הוא דוגמא טובה לבעייתיות של אמיתות מדעיות מסוימות. בתחומים מדעיים שונים, ישנן לפעמים אמיתות שאנשים מקבלים כמובנות מאליהן ואיש לא טורח לבדקן. פעמים רבות האמיתות הללו נובעות ממחקר בודד או סדרה של מחקרים שנעשו בעבר הרחוק, שלאחריה נראה שלא כדאי יותר לבדוק את התופעה והיא מתקבלת כאקסיומה. במקרה של סינכרון המחזור החודשי, למרות שהממצא עורר גלים, לא היו יותר מדי מחקרים בתחום עד לאחרונה. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מטילים ספק רב בקיומה של תופעת הסינכרון מכמה סיבות.
ראשית, מעולם לא היה ברור למה בעצם נשים צריכות לסנכרן את המחזור החודשי שלהן. איזה היגיון אבולוציוני עומד בבסיס מחזור חודשי משותף לנשים? מקלינטוק לא ממש מצאה הסבר כזה במאמרה המקורי, ותלתה אותו באפקטים של אור וחושך, המשפיעים בצורה זהה על נשים וגורמים לסינכרון, בלחץ נפשי דומה ואפילו בהשפעות הירח על המחזור.
ערך אנציקלופדי
וסת
הפרשת דם ורקמה רירית מן הנרתיק. מופיעה לרוב פעם בחודש ונמשכת בעוצמה משתנית שלושה עד שבעה ימים.
אבל אם נשים מקבלות מחזור באותו הזמן, משמע שזמן הביוץ שלהן דומה. קשה לחשוב על ההיגיון האבולוציוני שעומד מאחורי תהליך כזה. בניגוד למצב אצל קופי אדם, נשים פיתחו אסטרטגיות אבולוציוניות שמטרתן דווקא להסתיר את זמן הביוץ, בעיקר על מנת לגרום לגברים לשהות בקרבתן כמה שיותר זמן ולהשקיע בהן ובילדיהן. נוכחותו של אב חשובה מאוד בקרב בני אדם יותר מאצל כל פרימאט אחר (בחברות ציידים- לקטים תמותת תינוקות גבוהה בעשרות אחוזים כאשר האב לא נוכח), אם כך, איזה היגיון יכול לעמוד לטובתן של נשים בנקיטת אסטרטגיה שחושפת לעיניי הגברים את זמני המחזור המדויקים שלהן (מספיק שגבר ידע את זמן המחזור של אישה אחת, הוא יוכל לדעת את זמני המחזור והביוץ של כל הנשים)? מצב כזה יכול בקלות לעודד בגידות, מה שפועל נגד האינטרנס של הנשים.
שנית, המחקר המקורי ומחקרים שנעשו בעקבותיו לוקים כנראה בבעיות מתודולוגית שונות, כמו גם בניתוחים סטטיסטיים שגויים. ג'פרי שאנק (Jeffrey Schank), מאוניברסיטת קליפורניה, סקר לאחרונה את כל המחקרים שמצאו את אפקט הסינכרון, כולל מחקרה המקורי של מקלינטוק, ומצא בהם בעיות מתודולוגיות שונות. אחת הבעיות המרכזיות היא שפעמים רבות, מה שנראה כסינכרון, הוא תוצאה של מקריות סטטיסטית בלבד. למשל, מכיוון שמחזור חודשי נמשך 3 - 7 ימים הגיוני שתהיה חפיפה רבה בין מחזורים חודשיים של נשים הגרות יחד גם במקרה. המוח האנושי נוטה למצוא קשר סיבתי גם כשאין כזה, ולכן במקרים רבים של קבלת המחזור בזמנים דומים (אך לא זהים) תתקבל כ"הוכחה" לסינכרון.
בנוסף, רוב המחקרים שנעשו עד לאחרונה היו רטרוספקטיביים, כלומר ביקשו מנשים לזכור מתי התחיל המחזור וכמה זמן הוא נמשך. מחקרים כאלו נוטים לסבול מבעיות של אחזור מדויק של זמנים. עוד נקודה בעייתית בכל התיאוריה של הסינכרון היא עניין הפרומונים. כלל לא ברור אם הפרומונים שאמורים לווסת את זמני המחזור בכלל קיימים ואין למעשה שום הוכחה אמפירית לקיומם. גם העובדה שלנשים רבות יש מחזורים לא סדירים לא נלקחה בחשבון במחקר המקורי.
שלישית, מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מפריכים את הטענה המקורית. כך למשל, שני מחקרים שנעשו במעונות סטודנטיות (אחד בסין ואחד בפולין) והתפרשו על פני חודשים רבים, לא מצאו שום סינכרון כזה. אחת הטענות המרכזיות נגד האפשרות לסינכרון המחזור החודשי היא שאין משמעות לסינכרון כזה אצל נשים בעלות אורך מחזור שונה. נשים שזמן התחלת הווסת שלהן זהה בחודש מסוים, עשויות להתחיל אותו בזמן שונה בחודש הבא מה שמעקר את הטענה מכל תוכן ממשי. אם לאישה מסוימת יש זמן מחזור של 25 יום, היא עשויה להתחיל אותו באותו היום כמו אישה עם מחזור של 27 יום, אבל בחודש הבא הן תתחלנה את המחזור שלהן בהפרש של יומיים.
התופעה של סינכרון המחזור החודשי מדגימה בפנינו את הבעייתיות שבקבלת אמיתות מסוימות בלי בדיקה מקיפה. בקרב אנשים רבים התופעה של סינכרון מחזור חודשי נחשבת ל"עובדה" למרות שהמחקרים מראים כנראה אחרת. כמו כן הפרכת התיאוריה הזו מראה שהסברים אבולוציוניים להתנהגות בני אדם, מבוססים על תיאוריות מדעיות ולא על סיפורי מעשיות. הרי העובדה שניתן להפריך את תיאוריה באמצעות ניסויים, היא סימן לכך שהייתה תיאוריה.
המאמר המקורי התפרסם בבלוג של גיל גרינגרוז
לפנייה לכתב/ת 
סטודנטיות שחלקו חדר אחד החלו לקבל מחזור באותו זמן
index open
