הורים טובים, הורים רעים
בדיווח ההיסטרי והמוגזם על ילדה שנשכחה בנתב"ג טמונה סלידה ממשפחות גדולות, כשהטקסט החבוי בו הוא: "אם לא הייתם משריצים כל-כך הרבה ילדים, לא הייתם שוכחים אותם"
אזהרה: אין בדברים כדי לעודד שכחת ילדים בכלל ובטרמינל נתב"ג בפרט וכל העושה זאת - על אחריותו הבלעדית. אבל גיחכתי גיחוך מר כשראיתי את הזעזוע המזויף וההיסטרי של מגישות החדשות אחרי הדיווח הנרחב על הילדה. עם המבט המבועת וה"אין מילים" המתבקש. ראיתי את הכותרות בעיתונים והדיווחים שבהם הקפידו לא לציין שמדובר במשפחה חרדית, אבל דאגו לציין שהשוטרים קנו לה ממתקים בד"צ. שמעתי מראיינת ברדיו מתעלפת ונוזפת בחבר של המשפחה שאמר כי מדובר ב"תקלה קטנה" והבנתי שוב, בפעם המאה, כי זוהי שעתו של העדר.
אתם אוהבים ילדים? בכל רגע אלפי ילדים מוסעים בלתי חגורים וזה מסוכן וזדוני יותר מכל ילדה שנשכחה בגלל אי-הבנה רגעית בדיוטי-פרי הממוזג. ילדים רבים מוזנחים, מוכים, מותקפים ברחוב ובאתרי אינטרנט, וזה חמור ומזעזע פי אלף מהקשקוש הזה על הילדה הקטנה והתמה שעמדה ושאלה למה. וכל המגישות וכל השדרנים עמדו חיוורי פנים ופתחו מהדורה.
הילדה שנשכחה בנתב"ג היא רק אייטם מצוין בגלל נדירות המקרה, לא בגלל חומרתו. "הילד הושאר מאחור, ההורים טסו לפריז" זו בהחלט ידיעה נחמדה, אבל היא פורטת על נימים חבויים של רגשי אשמה, של זעזוע מהורים אחרים, רשלנים-רשעים שכמותם. זו ידיעה שעוזרת לשכוח שדברים כאלה וחמורים שבעתיים קורים אצל הורים רבים אחרים.
הרי לא נשקפה לילדה (הנטושה! המוזנחת! זו שלהוריה בכלל לא איכפת ממנה!) כל סכנה. היא לא הסתובבה בין גלגלי המטוסים, אלא במקום מאובטח ועמוס בשוטרים ובאזרחים טובים. זה מאוד לא בסדר לשכוח ילדה, אבל שהמשטרה לא תצחיק אותנו עם הסעיפים על "הזנחת חסר ישע" ושאר ההבלים שהיא מתעתדת לחקור את המשפחה בשובה. אני מקווה שלא יבקשו את הסגרת המשפחה באופן מיידי. שמעתי אפילו מומחה לגידול ילדים (יש כזה מקצוע) שמפטפט כל-כך בהתרגשות על הטראומה שעלולה להיגרם לילדה, עד שנדמה כי הטראומה שנגרמה לו חמורה שבעתיים.
ועוד עניין קטנטן. אומר זאת כך, יונית: נכון שחילונים אוהבים את הילדים שלהם יותר ולכן הם מולידים רק שניים-שלושה ילדים, אבל משפחות דתיות הן בדרך כלל משפחות יותר גדולות ולכן מבחינה סטטיסטית, הסיכוי שיילד יישכח הוא יותר גדול. זו לא סיבה לא ללדת ילדים, אלא סיבה להשגיח עליהם טוב יותר.
ומה קורה אצל החילונים?
אצל משפחות חילוניות, ואני ממש מתנצל על ההכללה, קורים דברים אחרים עם הילדים שלהם לעיתים יותר תכופות. לא כל ההורים יודעים היכן בדיוק מבלים ילדיהם בני ה-12 במסיבות יום שישי, או בלילות חשוכים בכלוב של הפילים בספארי. לא כל הורה מעוט-ילדים יכול להישבע שהבן שלו לא נמצא בקשרי מסחר עם ה'פושר' הקרוב.
והילדים הקטנים יותר? אלו שדתיים יולדים ואחר-כך שוכחים? להם יש טראומות אחרות לגמרי. הורים חילונים רבים מפקירים אותם יותר מדי שעות מול תוכניות שלא מיועדות אפילו למבוגרים ומול עיתונים, כולל עיתוני ילדים, שעדיף שילד יישכח בנתב"ג משידפדף בהם בטעות. הורים חילונים רבים מתגרשים בקלי-קלות בלי לחשוב יותר מדי על הטראומה והנזק המתמשכים לילדיהם, אפילו שמדובר רק בשניים. ילדים חילונים לא נשכחים בנתב"ג (אם כי בשנה שעברה נעלם ילד חילוני למהדרין בשוק מחנה יהודה), אבל הם בהחלט סובלים מתסמונות מסוימות האופייניות לסגנון חיים חילוני.
ההגזמה בתיאור המקרה של הילדה בשדה התעופה נובעת מפופוליזם. זו הרוח הנושבת הטומנת בחובה גם האשמה סמויה נגד משפחות ברוכות/מרובות ילדים, שהן בעיקר דתיות. הטקסט החבוי אומר "אם לא הייתם משריצים כל-כך הרבה ילדים, לא הייתם שוכחים אותם". ההגזמה הזו מאפשרת לישראלי החילוני והמודרני-בעיני-עצמו להביט מלמעלה במבט מאשים ונוזפני בהורה הדתי.
ילדה נשכחה בנתב"ג בגלל טעות של ההורים. זה כל הסיפור. לא צריך לקרות, קצת מוזר, קצת ביזאר, נגמר טוב ולכן בדיעבד אפשר אפילו להתבדח על חשבון המקרה. במקום לעשות מזה סיפור דרמטי על הורים נוטשים, כדאי שכל אחד מאיתנו, חילונים ודתיים, פשוט יבדוק היכן הילדים שלו.
גילוי נאות: הכותב הוא בן למשפחה בת חמישה ילדים, ונכד למשפחה בת שמונה ילדים. בשנת 65' בהיותו בן חמש בלבד, הלך לאיבוד בחוף שרתון (הנפרד) במשך כחצי שעה. לבסוף נמצא כשהוא בריא ושלם
