אין טעם להעתיק את המפעלים ממפרץ חיפה
עוד פליטת עשן ועוד כמעט תאונה, ושוב מדברים על העתקת המפעלים ממפרץ חיפה למקום אחר. אם זה יקרה, הזיהום רק יעבור דירה ויחנוק אנשים אחרים. כדי לנקות את הזיהום צריך לאיים בפגיעה בכיס של אנשי ההון ובכיסא של אנשי השלטון
באוטובוס, בדרך לעבודה, אני עובר בנשר ועולה לכרמל. מצד ימין משתקפות הלבניות (כן, אני יודע, הן לא אחראיות לזיהום, זה הלפידים שלידן..). שתי סבתות מפטפטות על האירוע האחרון - פיצוץ חזק מהמתחם התעשייתי. כל אחת מספרת מה עשתה: זו סגרה חלון, זו חבשה את מסיכת החמצן שלה... "מה יהיה?", הן שואלות.
כן, אלה השיחות של תושבי טבעון. ברקע הארובות של חברת חשמל פולטות נפיחה קלה, לא שחור מידי... אפרפר. לא משחית ריאות, אבל עושה צרבת.
אחרי כמה ימים קיבלתי טלפונים מאנשים מודאגים. הם רכשו דירה בנשר, או שכרו בקריית חיים. "לעבור?", הם שואלים.
משפחה צריכה לדאוג לבריאות של ילדיה, והידיעות על הזיהום החמור והמתמשך ממפעלי התעשייה של מפרץ חיפה לא עוזרות. חיפה מזדקנת, הצעירים עוזבים ותאונת מטוס ליד מכל האמוניה מעלה מחדש את השאלות הקשות:
האם להעביר את המפעלים ממפרץ חיפה למקום אחר בארץ המרוחק ממוקדי מגורים?
לא שחור... אפרפר. מפרץ חיפה (צילום ארכיון: יהודה פורתי)
יתכן שאם היינו חיים בשנות החמישים, כשמדינת ישראל הייתה פחות מפותחת ופחות מודעת, יכולנו להחליט שמזיזים את המפעלים למקומות נידחים. אבל המציאות היא שקובעת את סדר היום והשאלה פשוט לא נכונה.
לא להעתיק את המפעלים מהמפרץ
ההעתקה של המפעלים ממפרץ חיפה לכל מקום אחר בארצנו (הקטנטונת, יש לומר) תעשה את מה שאיננו רוצים שתעשה - תעביר את מקור הזיהום לפגיעה בתושבי מקומות אחרים. יתכן שיהיה זה בתושבי ישוב קטנטן ולא מוכר, וסביר שהוא יהיה בפריפריה קיצונית. כך יצא שבמקום בו רצינו להועיל רק הזקנו.
אם נביט על כך מנקודת המבט הכלכלית ונחשוב כמה מתושבי חיפה, נשר, הקריות, טבעון והסביבה עובדים במפעלים המדוברים, נראה שהם מקור לא רע לפרנסה נאה. לכן, הפיתרון אינו העתקת המפעלים אלא תכנון מוקדם וטיפול בקיים.
"חוק אוויר נקי" שנחקק לא מזמן, יחד עם שלל חוקים סביבתיים נוספים, באים לפתור בעיה עמוקה הרבה יותר: אימפוטנציה של המשרד להגנת הסביבה בטיפול במקרים חריגים ובזיהום השוטף ממפעלי המפרץ. הרי רק בחודש האחרון עלו שני מפעלים לשימוע במשרד להגנת הסביבה לאחר אירועי זיהום חריגים, אך יצאו כלעומת שבאו עם ארכה לטפל במפגעים, ועוד ויתור ועוד פשרה...
הפיתרון: הרתעה - גם נגד נבחרי הציבור
המפעלים וראשיהם מטאטאים את צחנת התעשייה אל מתחת לשטיח. הם עושים זאת גם לגבי נתוני התחלואה, זיהום המים, הקרקע והרעש שהם גורמים. די לעבור ליד המפעלים במפרץ ולהרגיש איך הגוף והנשמה מתאדים.
על כן, הפתרון הוא פשוט: יש להטיל קנסות גבוהים יותר על המפעלים המזהמים, יש להפריד מרכזי חומרים מסוכנים מאזורים מיושבים, יש לאכוף את החוקים החדשים ביתר חומרה ויש לדרוש שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לטיפול במזהמים. זה ברור ופשוט עבור הציבור, אבל מורכב יותר עבור בעלי המפעלים - כי הוא פוגע בכיסם, ומורכב לא פחות עבור נבחרי הציבור - כי הוא פוגע בכיסאם.
הטרנד הירוק אולי הפך מעיק, אבל הוא עושה משהו שנושאים מעטים אחרים עשו; הוא הפך אותנו למודעים לזכויותינו לאיכות חיים ובטחון. יש לנו כל כך הרבה אתגרים במדינת ישראל, לפחות שבבריאות שלנו לא ישחקו. הבריאות שלנו מוטלת על כתפיהם של אנשי ההון והשלטון - אם המצפון לא משפיע עליהם, הבחירות יעשו זאת.
הכותב הוא רכז צפון במגמה ירוקה
- אתם חושבים שיש להעתיק את המפעלים מהמפרץ - הגיבו "בעד".
- אתם סבורים שיש להשאיר את המפעלים ולהילחם בזיהום - הגיבו "נגד".