המערב לא ידמם עם הקווקז
רוסיה לא עוצרת, ולפי תקדימי העבר, היא עשויה לכונן בטביליסי ממשלת בובות, תחת המשטר הפרו-מערבי שהימר על הקלף האמריקני - ההולך ונחלש. "אף אחד לא רוצה להסתבך עם הרוסים על דבר שלא באמת חשוב", מסבירים חוקרים, ומנסים לשרטט את השלכות המשבר בגאורגיה
החור באוזון, משבר המזון, הצרות במזרח התיכון, הגרעין האיראני ומחיקת חובות למדינות נחשלות - אלה הנושאים שהעסיקו את הפסגות האחרונות של מנהיגי העולם. אבל היומרה לשלום עולמי-דמוקרטי, בשמם של אינטרסים משותפים-לכל, מתנפצת שוב ושוב על קרקע המציאות. הפעם זה קורה בקווקז, עם שידור חוזר של מראות ה"מלחמה הקרה".
את שיירות הטנקים, המתקרבות לבירת גאורגיה, קשה שלא להשוות להונגריה 1956. משחזר אבי פרימור, חוקר במרכז הבינתחומי הרצליה: "ההונגרים התקוממו נגד ברית-המועצות. הם הניחו שהאחרונה לא תעז לפלוש לתוך בודפשט עם טנקים, ושאחרת - המערב לא יוכל שלא להגיב. אלא שהרוסים כן העזו - והמערב לא יכול היה להרשות לעצמו להתערב, כי אז היה מסכן יותר מדי".
כעת מרחף איום דומה על טביליסי, בה עלולה רוסיה לכונן משטר וסאלי בצלה ובדמותה, או לכל הפחות - משטר "נייטראלי" עם אוריינטציה פרו-רוסית, ברוח המשטרים שמשלו בשעתו באוסטריה ובפינלנד. בשיחה עם ynet טוען ד"ר פרימור שבמערב "אין התלהבות מיותרת מגאורגיה, אפילו לא היו מוכנים לקבל אותה לנאט"ו, ודאי שאיש לא חלם להכניסה לאיחוד האירופי. התירוץ של אנגלה מרקל היה שמדובר במדינה שלא יישבה את הסכסוכים הפנימיים שלה, אבל האמת היא שפשוט לא רצו להסתבך עם הרוסים על דבר שלא באמת חשוב".
וגם הפעם אי-אפשר להתעלם מהפן הכלכלי. "עד שלא תימצא אנרגיה חלופית", מזכיר פרימור, "הכלכלה העולמית תלויה במידה רבה במקורות האנרגיה הרוסיים - נפט וגז, שעוברים דווקא באזורים האלה. הסכסוך הזה, שכנראה לא יימשך הרבה זמן כי הוא לא הופך לבינלאומי, כבר הקפיץ את מחירי הנפט - רק מהפחד. לפיכך, אין מוטיבציה להתערב - ומנגד כאמור יש הרבה מה לסכן".
מזכיר את הונגריה? טנק על רקע סטלין בגורי (צילום: AP)
כמו ההנהגה ההונגרית בשעתה, גם נשיא גאורגיה סאאקשווילי הימר על הקלף האמריקני. אלא שגם ארצות-הברית סובלת מחוסר היציבות במחירי הדלק והגז. "זה משפיע על העולם כולו, ובכלל - מה פתאום שייכנסו לסכסוך רציני עם רוסיה, אם זו מראה נחישות?" - שואל פרימור, ומזכיר את הכלל ההיסטורי, שהוכח במשבר הטילים בקובה ושוב במלחמות המפרץ: המערב מתערב רק כשהוא חושש לפגיעה ישירה באינטרסים חיוניים לו. "יש הבדל בין התעצמות חסרת פרופורציות של סדאם, שעלול להמשיך מכווית גם ליתר הנסיכויות עתירות הנפט ולסעודיה - לבין איום על טביליסי. הכל שאלה של מה חשוב למערב - ומה לרוסים".
המשחק עדיין מתפתח
"אני לא בטוח עדיין באיזה משחק אנחנו נמצאים", אומר ד"ר ערן לרמן, מרצה למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב. "עוד קשה לדעת אם זה רק כלי מיקוח רוסי, שנועד ללחוץ על סאאקשווילי, או שהם באמת רוצים לעשות לו את מה שהאמריקנים עשו לסדאם. המשחק עדיין מתפתח. בכל אופן, יש הבדל אדיר בין גיבוי להסתבכות של גאורגיה בחבלים הבדלניים - לבין התעקשות על עצם זכותה של מדינה ריבונית להמשיך ולהתקיים".
אם אכן ינסו מדבדב ופוטין להקים "ממשלת בובות" בטביליסי, או אז סבור ד"ר לרמן שבוושינגטון יתלכדו שני המועמדים לנשיאות ושני בתי הקונגרס, בתביעה חד-משמעית למנוע זאת: "הרוסים יתקשו מאוד, כך אני לפחות מקווה - אחרת, אנחנו נכנסים לתקופה מאוד מסוכנת בכל הנוגע ליכולתן של מדינות ריבוניות בקרבתה של רוסיה להתקיים".
לשם המחשה, מספר לרמן שכבר עתה פרסמו מנהיגי המדינות הבלטיות ופולין הודעה משותפת, בה הם מביעים דאגה רבה נוכח המהלכים האחרונים ומתחייבים "להשתמש בכל האמצעים", כדי להגן על ריבונותן. "המשבר הזה עוד עלול להפוך לאזורי, עם השלכות קשות על נאט"ו והאיחוד האירופי".
בעימות הנוכחי, מסכם ד"ר לרמן, "הסימפתיה היא בוודאי עם הצד הגאורגי - אף שנעשו שם טעויות קשות. האשמה מתחלקת בין שני הצדדים, אבל אין ספק שההתנהגות הרוסית משולחת רסן. ואין ספק שחולשתה היחסית של אמריקה משפיעה גם כאן". האם אנו עדים לקץ הסדר העולמי של פוסט עידן ה"המלחמה הקרה", כפי שהכריז סאאקשווילי? השעות והימים יגידו.
לפנייה לכתב/ת 
