המדריך ההלכתי ל"בין הזמנים"

בפרשת השבוע אנחנו קוראים את קריאת שמע שכתוב בה כי צריך לדבר בתורה ובמצוות גם "בלכתך בדרך". חלק ממצוות הדרך הם המצוות של הטיולים. וננסה לסכם אותם בעשרה כללים.

1. חשוב לטייל בארץ ישראל

אברהם אבינו נצטווה: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כי לך אתננה" (בראשית יג יז), וה"טיולים" שלו היו קידוש ה' אחד גדול. תפילות של משה היו להכנס לארץ ישראל כמו שעשה אברהם. חכמינו הדריכו גם אותנו ואמרו (כתובות קיא:) ש"כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל - מובטח לו שהוא בן עולם הבא".

תושבי חו"ל הבאים לטייל בארץ ישראל - האם הן מקיימים מצווה גם בלי עליה או מגורים? התשובה היא כן. מצוות ישיבת ארץ ישראל היא בכל רגע ורגע. בכל זמן שאדם נמצא כאן הוא מקיים מצות עשה דאורייתא.

2. לא לצאת לטיול בחו"ל

כמו שיש מצווה לטייל בארץ ישראל כך יש איסור לטייל בחו"ל. הרמב"ם בהלכות מלכים פוסק שמותר לצאת מהארץ רק כדי לשאת אישה, ללמוד תורה או לצרכי פרנסה שאינם מצויים בארץ. "טיול" אינו בכלל הסיבות שמותר בשבילם לצאת, ובוודאי שלא קניות ('שופינג') וכד'.

הייתה קבוצה של אנשים מצפת שרצו ללכת לראות את פניו של הרבי מחב"ד וכתבו לו שזה רצונם לבקרו. הרבי ענה להם שהם צריכים לשאול את המרא דאתרא האם מותר להם לצאת לחו"ל לבקר את פניו. אמרתי להם שאם הם נוסעים על מנת לראות את פני הרבי ולקבל מזה יראת שמים - זה יכול להיכנס בגדר של לימוד תורה שמותר, אבל כל זה בתנאי שכוונתם לשם שמים. אם יש להם כוונה לעשות קניות ובדרך אגב הם חושבים על נסיעה לרבי - זה לא מועיל.

3. לבדוק לפני היציאה את כשרות המקום וכשרות המאכלים

לפני שהולך לבית מלון או לכל מקום צריך לבדוק בכל מקום גם את כשרות המקום. גם את כשרות המאכלים, גם את אופי השבת, גם את הצניעות במקום ועוד.

צניעות: החשיבות הגדולה של הטיולים לא עושה שום הנחות בנושא זה. הגמרא (בבא בתרא נ"ז:) מלמדת אותנו שאם אדם הולך למקום שנשים לא מתלבשות בצניעות ואין לו הכרח בכך - הוא עלול להקרא חלילה "רשע". רק אם אין לו ברירה והוא חייב לעבור בדרכו ברחוב לא צנוע הוא אינו רשע. ואם הוא מחמיר על עצמו גם בזה – הרי הוא "חסיד" וזוכה לכל המעלות האמורות בפסוק.

אוכל: לא כל מקום שיש בו תעודה הוא בהכרח כשר. צריך לראות את המשגיח ולדבר עימו כדי לראות איזו רמה של כשרות יש במקום שאליו הולך. וכל זה יעשה לפני שהוא מחליט על המלון שיתארח בו. יש כאלה שכותבים "כשר" אבל משתמשים בכל הקוּלוֹת האפשריות. לא לוקחים גוש קטיף, לא בשר חלק ולא בישול ישראל, אבל יודעים לקחת כסף טוב.

שבת: כשאדם הולך למלון. צריך להזהר ולראות שהמלון מאורגן לשבת. יש מקום שהאוכל כשר אבל בשבת יש שם חילולי שבת המוניים. כמו כן יש בתי מלון שהכניסה לחדרים היא חשמלית גם בשבת. הם מפסיקים באופן אוטומטי את החשמל או המזגן בכל פעם שהוא יוצא מהחדר או נכנס אליו. וצריך לבדוק דבר זה קודם שמזמין את החדרים.

תפילה: יש מקומות שבעלי המלון בנו בתי כנסת שאפשר להתפלל בהם ויש מקומות שלא. יש מקומות שהמלון השתדל שיהיה מניין לתפילה ויש שלא. יש מקומות שיש בהם מקוואות שצריך לטבול בהם ויש שאין בהם. בכל מקום שאדם הולך שיבדוק היטב האם יש שם תנאים אלו.

4. להתפלל תפילת הדרך, ולהיזהר בתפילה גם בדרך

גם כשאדם נזהר בכל הזהירות המתחייבת הוא צריך להתפלל על הנסיעה.

א. לא צריך להתפלל רק על הנסיעה שלא תהיה בה תקלה. צריך גם לחשוב טוב האם זה נכון לצאת לטיול זה. מטרת התפילה היא להתפלל לפני בורא עולם שידריך אותו, כי רק הוא יכול לייעצו בדרך בה ילך, וישלח לו ברכה והצלחה ויציל אותו מידי אויב ואורב. הטוב ביותר הוא להתפלל על כך בתפילת י"ח שלפני היציאה. ובמיוחד מי שנמצא כמה ימים בטיול - יאמר כל יום בשחרית את תפילת הדרך בתוך תפילת שמונה עשרה בתוך שומע תפילה ויועיל לכל היום.

ב. חובה על אדם להשתדל להתפלל במניין, כדי שלא יפסיד קדושה, ברכו, קדיש וברכת כהנים. ומלבד זאת, תפילה שנאמרת ברבים - נשמעת. לכן בעת טיול צריך אדם לבדוק איפה יש מקום שיכול להתפלל בו במניין. ואם אין – בקלות יכול אדם לארגן מניין אנשים ולהתפלל במקום.

5. להיזהר מסיכון החיים לשווא

צריך להיזהר מסכנות. הרמב"ם (הל' רוצח פרק י"א הלכה ד') למד שיש לשמור על הגוף מפסוק שנמצא בפרשת השבוע, ואתחנן (ד ט): "השמר לך ושמור נפשך מאד". וכך הוא כתב: "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וכל העובר עליהן ואמר 'הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך' או אינו מקפיד על כך - מכין אותו מכת מרדות".

משתי סוגיות בגמרא (שבת וברכות) ניתן ללמוד על הדרכים להמנע מסכנה:

א. הולכים במסלול מסודר, עם מפות. ולא סוטים מהמסלול.

ב. לוקחים בגדים מתאימים. כובע. נעלים מכנסים ארוכות.

ג. לוקחים מים במידה מספקת ולא סומכים שיהיה בדרך.

ד. יוצאים וחוזרים בשעה מוקדמת. לא סמוך ללילה ולא סמוך לשבת.

ה. לא לטייל במקום שיש בו סכנה ביטחונית. אנחנו נעשה את המלחמה על כיבוש הארץ כשנהיה בעמדה עדיפה, לא בטיולים. יש כאלה שרוצים לטעום דווקא את הסכנה. רוצים סנפלינג, החלקות על קרח וריגושים אחרים. זה נותן להם טעם של גבורה והצלחה. אנשים אלו צריכים לקחת רק ציוד תיקני, רק חבלים חזקים ותקניים. רק טבעות חדשות שנבדקו. רק עם אדם מומחה.

6. להיזהר מסכנות רוחניות

חילול ה': יש כאלו שבעת לכתם לטיול מרגישים שהותרה הרצועה ולא מתנהגים באופן של קידוש ה'. לפעמים הם צועקים ולפעמים הם מרשים לעצמם לקחת דברים שלא שלהם, עד כדי כך שיש בעולם מקומות שלא מסכימים לארח ישראלים. איזה חילול ה' יש בדבר זה?

כנסיות ומנזרים: גם כשאדם מטייל בארץ ישראל הוא צריך לדעת שאסור להיכנס למקום שעובדים בו עבודה זרה כיוון שהוא מקלקל את הנפש. לכן הנוסעים לסיני ורוצים להיכנס למנזר סנטה קתרינה או מנזרים אחרים - ידעו שזה אסור. ובודאי בחו"ל אין שום היתר להכנס למנזר או לכנסיה אפילו שיש שם ציורים שנחשבים בעיניהם יפים. במקומות כאלה יש הרבה צלבים ופסלים, ואם אדם מתכופף רק מעט הריהו כאילו משתחווה לעבודה זרה. ואפילו שאין כוונתו לכך - עצם הכפיפה היא אסורה. ולכן אם בטעות הוא עובר ליד כנסיה או צלם שלהם - יעמוד עם גב מתוח אפילו שיכאב לו הגב, ובלבד שלא יראה כאילו הוא מתכופף לרגע אחד לפניהם.

צניעות: צריך להזהר מקשר עם נשים אחרות. "ייחוד" הוא לא רק בחדר סגור על מנעול ובריח. גם טיול בחיק הטבע של איש ואישה שאסורים זה לזו הוא אסור. לכן אסור לאיש לנסוע לטיול עם מי שאינה אשתו, אפילו שיש שם אנשים אחרים. הדבר הזה הוא קירוב דעת גדול מידי, וכל קירוב דעת בין איש לאישה אסור.

כמה כללים בדבר:

א. כשיש קבוצה של רבים הולכת יחד ואיש ואישה נשרכים מעט מאחורי הקבוצה, הם נמצאים ב"יחוד" אע"פ שהם בוואדי או במקום פתוח, שהרי אין אנשים נמצאים מאחריהם והם במרחק מה מהקבוצה.

ב. במחנה קיץ, מלון, בחדרי אירוח וכד' - כל מקום שנמצא במרחק מטרים ספורים ממקום שיש בו ציבור ולא רואים אותו נחשב כ"מקום יחוד" בשעות הערב, אע"פ שבמהלך היום הוא מקום שעוברים בו רבים. "יחוד" אינו דווקא במקום סגור, אלא במקום מבודד יחסית לכמה רגעים.

ג. חברים קרובים שרגילים זה בזה - אסורים גם במקום שהוא "כמעט יחוד". הם אסורים להיות בחדר סגור שאינו נעול או בחורשת יער. ואע"פ שיש חשש שמישהו יבוא לשם - בשבילם הוא מקום ייחוד.

ד. איש ואשה שאסורים זה לזו שנכשלו פעם בנגיעה או ביותר מזה ח"ו. אסור להם להיות ביחד ואפילו שיש שם רבים אך הם אנשים שעניני צניעות ועריות קלים בעיניהם - אין להם להיות יחד כלל.

ה. אשה שבעלה הזהיר אותה שלא להיות בקשר עם פלוני, אסור לה להיות עם אותו פלוני אפילו בחדר שאין בו ממש יחוד אבל הם נמצאים בו ביחד.

ו. בעל שאשתו חושדת בו מנשים אחרות צריך להתרחק מהן מאוד מאוד יותר מהרגיל. גם מטעם שלום בית וגם מטעם שהיצר מקטרג יותר בשעה של שהות משותפת או קירוב אע"פ שאין שם מגע כלל.

ז. לא תשב אישה ליד נהג וגבר ליד נהגת. כשנוסעים ביחד כמה אנשים במכונית - אין לאישה לשבת במושב האחורי אם יושב גבר לידה בצפיפות. ובמקרה זה עדיף שתשב ליד הנהג. והוא הדין לגבר במושב שיושבות בו נשים נוספות.

ח. צריך לשמור על צניעות גם בדרך, ובעיקר כשפוגשים אנשים אחרים שחלקם לא מקפידים על צניעות ועלולים להיות נגררים אחרים. לכן גם אם אדם נוהג בכמה הלכות כדעת המקל - בטיול ראוי להחמיר יותר. יש בנות ונשים שמקילות לעצמם ללבוש מכנסיים בטיולים. צריך לומר להם שמותר ללבוש מכנסים רק אם יש חצאית מעליה.

ט. אסור לאדם לנסוע לטיול ובילוי עם אשתו כשהיא אסורה לו והם לבד, למרות שמותר לאדם להתייחד עם אשתו בכל מצב. אבל כשהם יחד עם המשפחה – מותר.

7. ללמוד תורה

ללמוד בדרך: התורה אומרת שצריך ללמוד תורה גם בדרך. ללמוד בעיון – אסור, כי זה מסוכן הוא עלול לא לשים לב לדרך. כמו כן להתווכח עם חברים על דברי תורה מסוכן מאותה סיבה. אבל לקרוא דברי תורה שלא דורשים עיון כבד – חייבים. ובימינו יש קלטות של דברי תורה מתוקים מדבש ונופת צופים.

ללמוד על הדרך: כשאדם מטייל בארץ הוא צריך לדעת איפה הוא מטייל - מה המשמעות הרוחנית ומה הניסים שנעשו באותו מקום, ולהודות על כך. הגמרא במסכת ברכות אומרת שמי שרואה את מקומות שנעשו בהם ניסים לעם ישראל צריך לברך. בימינו לא מכירים את המקומות הללו, אבל צריך להזכיר ולדבר על הניסים שנעשו במקומות שהוא הולך בהם. ולהודות לה'.

8. לאכול בדרך, ברכת המזון

נטילת ידים: גם בטיול אדם חייב בנטילת ידים. אם הוא בדרך ואין לו מים - אם יודע שבעוד ארבעה קילומטר ימצא מים - מחוייב לחכות עם האוכל וללכת לשם. אבל אם אין במסלול שלפניו מים עוד ארבע קילומטר – יעטוף ידיו במפית או בשקית ניילון ויאכל. ואם יש מים שלא במסלול ההליכה שלו, קילומטר הצידה אור אחורה – ילך, יותר מזה – לא ילך.

מי שאין לו כלי לנטילה יכול לטבול ידיו בים, בנהר, במקווה או במעיין, גם אם אין בו 40 סאה. העיקר שיהיו ידיו מתכסים בו בבת אחת, יטביל ג' פעמים ויברך על נטילת ידים.

ברכת המזון: כשאדם בדרכים ישתדל לברך את כל ברכותיו בדקדוק רב, כי אפשר שבאותו מקום שישב ואכל יש איזה נשמה שמחכה לו כבר שנים ארוכות שיאמר איזה דבר תורה או יברך או ייטול ידיו. את ברכת המזון, שהיא מצווה דאורייתא, יש לברך בכוונה גדולה יותר ממה שרגיל בה בכל יום. יברך במקום שאכל, בלבוש ראוי ומכובד ולא לפני נשים לא צנועות.

9. שמירת הסביבה

לא לקלקל ולהשחית: כתוב במדרש (רבה קהלת פרשה ז פסקה יט): "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם קלקלת - אין מי שיתקן אחריך". למשל, אסור לאדם לקטוף סתם פרחים ועצים. כל עץ יש לו את הזכות לחיות. אבל אם קוטף כדי לאכול במקום שהוא הפקר – מותר.

לא ללכלך: מי שנמצא באיזה מקום בארץ - שלא ישאיר שם אוכל ושיריים אחרי שהוא עוזב. גם מצד "ואהבת לרעך כמוך", וגם מצד שהוא מלכלך את ארץ ישראל. ואם היה רוצה לנהוג במידתו של רבי חנינא - היה צריך לאסוף את שלכלכו אחרים (על פי גמרא במסכת כתובות קיב.). אבל בודאי שלא ילכלך בעצמו.

10. ברכת הגומל אחרי נסיעה

הנוסע מעיר לעיר נסיעה רצופה למעלה מ-72 דקות, וכן הטס ממקום למקום 72 דקות מברך ברכת "הגומל" בסוף הנסיעה. אנשים הנוסעים יום יום באופן קבוע מברכים פעם בחודש. הספרדים נוהגים לברך "הגומל" אחרי נסיעה מעיר לעיר אפילו שהדרכים מסודרות, מתוקנות ומתוחזקות, ואין לסטים וחיות רעות מצויות בהן. לעומתם האשכנזים לא מברכים "הגומל" אלא רק על נסיעה במדבריות ובמקומות שנמצאים לסטים וחיות רעות. לכן כשנוסעים דרך הבקעה או דרך הנגב לאילת, שזה נקרא "דרך מדברות", כולם מברכים "הגומל".

אם אירעה תאונה, ח"ו, האשכנזים יברכו גם אם לא קרה לו כלום והנסיעה הייתה קצרה ובתוך העיר. לפי הספרדים, אם רק הרכב נפגע – לא ייברך "הגומל" אם הנסיעה עצמה לא מצריכה את זה, אבל אם האדם קיבל מכה - מברך אפילו בתוך העיר.

ויהי רצון שנזכה ויתקיים בנו האמור באברהם אבינו: "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה"