הקאמבק של רוסיה

נשיא גאורגיה סאאקשווילי לא צפה את תגובתה התקיפה של רוסיה. הוא חשב לנצל את העיתוי שפוטין ובוש נמצאים בבייג'ינג, ושנשיא רוסיה מדבדב נמצא בנופש - ולפעול במחוזות הבדלניים. אלא שמה שהחל כפעולה תקיפה מצד טביליסי, הסתיים בפלישה רוסית ומפגן כוח של מוסקבה. מדוע הגיבה רוסיה בעוצמה כזו? ואיך זה ישפיע על היחסים עם המערב?  

ד"ר ברנדה שפר, מומחית לאזור הקווקז מאוניברסיטת חיפה, אומרת כי רוסיה אותתה למערב שאי-אפשר לזלזל בה לגמרי. בשנים האחרונות מתעלמת ארצות הברית מדרישות רוסיה בנוגע להצבת טילים במזרח אירופה, פעילות במרכז אסיה, הכרה בקוסובו ודרישות בענייני אנרגיה, אז פתאום הרוסים מחזירים להם כאומרים "אתם תזלזלו באינטרסים שלנו, אנחנו נעניש את הלקוחות שלכם בחצר שלנו". למעשה, גאורגיה הייתה כלי שחמט במשחק הזה בין המעצמות.

שפר אומרת כי לדעתה, על ארה"ב לוותר בנושא הטילים. "אין מה לעשות, זה לא עניין של נחמדות, זה עיסקאות", היא אומרת. "אי-אפשר שיתנו למדינה מאוד פרו-מערבית, כמו גאורגיה שנמצאת בחצר הרוסית, להצטרף לנאט"ו ולהוציא אנרגיה - ומצד שני לא לוותר בסוגיות אחרות".

לדברי שפר, העימות בקווקז ישפיע רבות על האוריינטצייה של המדינות במרכז אסיה, ששקלו להוציא את הגז שלהן דרך גאורגיה ולא דרך רוסיה. "כעת, כשרוסיה הוכיחה שגאורגיה אינה יציבה, היא העלתה שאלות רבות לגביה בקרב המדינות השכנות. מבחינת אזרבייג'אן למשל - שהיא 100% תלויה בגאורגיה - הדבר הזה הוא שוֹק גדול, ובהחלט ייתכן שהם ינסו להדק את שיתוף הפעולה עם רוסיה".

גם פרופ' אמנון סלע, מומחה ליחסים בינלאומיים ואסטרטגייה סובייטית במרכז הבינתחומי, רואה בעימות מאבק יוקרה על מקורות האנרגיה. לדבריו, רוסיה מבקשת להחזיר לעצמה מונופול על כל מקורות האנרגיה שהיו בעבר בברית המועצות, ועל הצנרת שמובילה אותם לעולם החיצוני, בעוד שגאורגיה ניבתה להציב אלטרנטיבה.

"אז מצד אחד יש את רוסיה שרוצה להשתלט על הרווחים, ומהצד השני ארצות הברית שמנסה לצמצם את המונופול הרוסי - וזהו המאבק הגדול", טוען סלע. "עכשיו סאאקשווילי הגיש לרוסיה חלק ממקורות האנרגיה על מגש של כסף".

מלחמה וניצחון

אז האם רוסיה ניצחה כאן בגדול?  פרופ' סלע לא נותן תשובה חד-משמעית. "מי שהובס במלחמה זו גאורגיה והמנהיגות שלה", הוא אומר. "אם רוסיה ניצחה או לא - זה לא ברור, כי רוסיה תמיד תישאר חשודה בעיני העולם".

שפר פחות פסקנית בנוגע להפסד של גאורגיה ואומרת כי ימים יגידו אם היא הובסה, או שבסופו של דבר יצאה נשכרת. "מצד אחד, בשל המעורבות האירופית וההבנה הבינלאומית שאין פה 'סכסוך קפוא'", היא אומרת. "עצם המעורבות של סרקוזי והצגת ההסכם יכולה להוציא את המצב של הכיבוש הרוסי מהקיפאון בפועל. קרוב ל-20 שנה רוסיה כבשה ושולטת בחבלים האלה של גאורגיה. אולי עצם המלחמה תביא לשינוי.

"מצד שני בהחלט ייתכן שהתגובה הרוסית היתה כל כך הרסנית שהגאורגים למדו את הלקח, ויהיה להם קשה מאוד לחזור לחבלי הארץ של הבדלניים. מעבר לכך, ברור שהיא תשלם מחיר כלכלי כבד - וזו ודאי מכה למדינה עם צמיחה כלכלית בשיעור של עשרה אחוזים בשנה". 

ומה יעלה בגורל המחוזות הבדלניים? "מבחינה חוקית אני לא מצפה שרוסיה תכיר במחוזות האלה כחבל ארץ רוסי", אומרת שפר, "זה יהיה תקדים מסוכן עבורה

שהרי גם לה יש חבלים בדלניים כמו צ'צ'ניה. גם בקוסובו רצתה רוסיה למנוע הכרה בינלאומית, ולמנוע תקדים שכזה בנוגע למחוזות בדלניים. מצד שני, אין לדעת שכן התגובה שלהם הפעם היתה כל-כך יוצאת דופן שקשה לחזות את פעולתם".

גם פרופ' סלע אומר שלא ברור מה יעשו הרוסים כעת: "האזרחים של שני המחוזות הבדלניים מחזיקים בדרכונים רוסים ומעוניינים בחסות רוסית. הם מבינים שרק חסות רוסית יכולה להבטיח את העצמאות שלהם. הגאורגים צודקים שצריך להגיע להסדר, אבל הם לא צודקים בכך שאפשר להגיע להסדר הזה בכוח".