תסתפקי בתמונה

"רוב הפונדקאיות מכבדות את הפרטיות של המשפחה ואינן רוצות להיות גורם מפריע‭,"‬ אומרת דורית נוי-שרב, פסיכולוגית קלינית. "יש כאלה שהפונדקאות היא תהליך משמעותי בשבילן, חוויה של נתינה ויצירת קשר, וישנן נשים שיוצרות נתק רגשי מוחלט מהעובר שברחם, מהזוג ובכלל מכל חווית הנתינה.

"לחלקן הניתוק אפילו מסייע – בספרות המקצועית יש התייחסות לכך שההתרחקות המוחלטת מקלה את רגשות האשם הכרוכים במסירה, במודע ובלא מודע. הסקרנות של הפונדקאיות לגבי הילדים טבעית, וחשוב לאפשר היכרות מסוימת, למשל למסור מידע בטלפון, תמונה, או פגישה חד פעמית. יש גם נשים שחשוב להן במיוחד הקשר עם הזוג המיועד, בעיקר עם האישה. נוצרת מחויבות רגשית גבוהה, והמניעים המוצהרים לפונדקאות משתנים תוך כדי התהליך‭."‬

המניע הכספי חשוב לרוב הפונדקאיות, מסבירה נוי-שרב, אך אף פעם אינו המניע היחיד. "רק אחוז קטן מהפונדקאיות היו במצוקה כלכלית של ממש. המניעים הפסיכולוגיים מעניינים יותר; יש נשים שמרגישות שהפונדקאות הופכת אותן לחשובות. הן במרכז תשומת הלב של הזוג ושל הצוות הרפואי, וחשות שהן עושות מצווה. חוקרים שונים הצביעו על כך שאצל חלק מהנשים תחושת הנשיות מגיעה לשיא בהיריון, ויש בכך סיפוק נרקיסיסטי. הפונדקאות מאפשרת לנשים כאלה ליהנות מההיריון ולהתחבר לזהות האם המוקדמת מבלי לטפל בתינוק.

"עצמאות, ביטחון ובגרות הן תכונות הכרחיות לפונדקאית, כדי שלא תושפע מתגובות שליליות של הסביבה. היא צריכה לעמוד בלחץ גופני ונפשי, למשל בניסיונות חוזרים להפריה, ובציפיות הגבוהות של ההורים המיועדים. פגשתי בעבודתי נשים תלותיות שראו במשפחה המיועדת תחליף למשפחה מפנקת. בשבילן סיום התהליך קשה, ועלול אף להיות טראומתי‭." ‬