תנ"ך קשה שפה

קראתי בסוף השבוע ראיון עם הסופר היהודי-אמריקני הידוע הרמן ווק שספריו האחרונים תורגמו לאחרונה לעברית. באחת התשובות הוא אומר לכתב את המשפט הזה: "הציונות הרי מתחילה עם אברהם אבינו. הקדוש ברוך הוא אומר לו: 'לך לאדמה הזאת ואני אעשה מכם עם גדול'".

הו, חיוך גדול. זהו החיוך העצוב השמור עמדי כל אימת שמישהו מתרגם את שפת המקור בה נכתב התנ"ך לשפה מודרנית. ככה זה כשמרואיין, כתב או עורך, לא מסוגלים גם לצטט וגם לזהות שמדובר בפסוק די ידוע: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך... ואעשך לגוי גדול ואברכך...".

והנה בדיוק השבוע נחתו על שולחני שני כרכים מתוך עשרה של "תנ"ך רם" לבתי הספר המביאים את "לשון התנ"ך בעברית בת ימינו פסוק מול פסוק". הספרים (הוצאת רם, הוצאת רכס) מיועדים לחינוך הממלכתי ובצד הפסוקים המקוריים מספרי התנ"ך מוגשים הפסוקים בשפה של היום.

אכן, תנ"ך קשה שפה, והספרים הללו מסייעים להבנת הפסוקים. המחבר, אברהם אהוביה והמו"ל רפי מוזס מדגישים בהקדמה שאין התרגום בא במקום הקריאה בתנ"ך עצמו. אבל ככל שדפדפתי בספרי הלימוד האלה הרגשתי כי לא בספרים עצמם הבעיה, אלא בכך שילד עברי זקוק בכלל לספרים שכאלה. נסו להלחין את הפסוק הזה המופיע בספר הלימוד: "האם בן יקר לי אפרים? האם הוא ילד שעשועי? הרי בכל פעם שאני מדבר בו, אני עוד זוכר אותו; "ומה אומר לכם הפסוק הבא? "אם אשכח אותך, ירושלים, תשותק ידי הימינית: תדבק לשוני אל החך שלי, אם לא אזכור אותך, אם לא אעלה את זכר ירושלים בתחילת כל שמחה שלי".

הלא למשמע התרגום הלזה, רעדה אחזתני חיל כיולדה, או נכון יותר: הרגשתי רעד בכל הגוף וחלחלה כמו אישה יולדת, או אם לפשט עוד יותר: נכנסתי למה-זה בלבלה.

שהרי אולי בכל זאת מוטב לתלמידי ישראל, כולם קוראי עברית, שיקראו תנ"ך מתוך הספר המקורי עצמו ולא יתפתו לתרגום המילולי שמעקר את הקצב ומוציא את הטעם ואת הנשמה. האם יש צורך לתרגם, מילה במילה, את "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ?" האם "תוהו ובוהו" אינו יפה, מדויק, עשיר ותרבותי שבעתיים מ"שוממה וריקה"?

המחברים הנכבדים עשו את מלאכתם נאמנה, ככל הניתן. הם באו לענות על צורך קיים, אבל על הצורך הזה אני בוכה. על כך שכבר לא לומדים בעל פה פרקי תנ"ך אלא "מקנים כלים ללימוד" ושאר הבלים חסרי תועלת.

מה שווים כל הכלים וכל התובנות וכל אמצעי הלמידה אם ילדים עבריים לא מסוגלים לקרוא ולהבין ולזכור פסוקי תנ"ך פשוטים? אני בספק אם צודק הפרוספקט המצורף ש"התיווך בין שפת התנ"ך לעברית המודרנית, עשוי להסיר את המחסום המונע מתלמידים להבין, להכיר ולאהוב את ספר הספרים של עמנו". לא עשוי להסיר את המחסום ולא בטיח, כדברי איזה נביא. משום שיסוד אהבת התנ"ך נובע מתוך היכרות עם הפסוקים המקוריים ולא עם התרגום שלהם לעברית מודרנית.

אל תתרגמו שירה עברית קלאסית לעברית מודרנית ("הכניסי אותי תחת הכנף שלך ותהיי לי כמו אמא וכמו אחות" כתב ביאליק. לא כך?), ולא את התנ"ך לשפה של היום, ולא את התפילות. גם באולימפיאדה, להבדיל, לא משנים את חוקי הג'ודו למרות שהם נראים משונים וקשים להבנה. שפת התנ"ך קשה לתלמידים? שיתאמצו קצת, הבורים והעצלים, ולא יילכו אל בורות נשברים אשר לא יכילו המים.