"בורגראנץ' בצרות? אנחנו הקורבנות"
הנערים שעמדו במשך חודשים מאחורי הדלפקים משלמים את מחיר המשבר המתוקשר ברשת המזון המהיר. כתב ynet שוחח עם אחד מהם, ששובת מאז יום חמישי שעבר. "במשך החופש הגדול עבדתי כמעט כל יום", הוא מספר, "תכננתי לממן בכסף את המשלחת לפולין ולימודי תיאוריה, ואני לא יודע מאיפה יבוא הכסף. לא נעבור בשתיקה עד שנקבל שכר"
רשת המזון המהיר בורגראנץ' עומדת על סף קריסה. הרשת מתמודדת בבית המשפט עם בקשות לפירוק, ומרבית סניפיה מושבתים בשל צירוף של שיבושים באספקת סחורה ומחאת עובדים.
אבל הקורבנות האמיתיים של המשבר ברשת הם לא הבעלים, המנהלים והזכיינים, וגם לא הלקוחות, הנהנים ממגוון של רשתות מזון מהיר, אלא העובדים, שברובם הגדול הם תלמידים בחופשת הקיץ, שקיוו לחסוך קצת כסף, אבל עדיין לא קיבלו את שכרם לחודש יולי ואינם יודעים אם ומתי יקבלו אותו. כתב ynet שוחח עם אחד מהנערים הללו, וגילה תמונה קשה של חוסר אונים.
"הרשת אולי בצרות, אבל אנחנו הקורבנות", אמר דוד, נער בן 16 העובד ברשת, "אני עובד כבר שנה וחצי בבורגראנץ'. במהלך הלימודים אני עובד יום או יומיים, אבל עכשיו בחופש הגדול אני עובד כמעט כל יום. עברתי כבר הרבה סניפים, בכל השלבים האפשריים - הייתי במטבח, בניקיון, פתיחה וסגירת סניף וקודמתי לעמדת הדלפק".
לדוד היו תכניות רבות לכסף שאותו היה אמור להרוויח בעבודתו ברשת. "תכננתי לשלם עבור המשלחת של בית הספר לפולין וללמוד תיאוריה. עכשיו אני לא יודע מאיפה אשלם את זה. מיום חמישי אני וחבריי לעבודה יושבים בבית ולא מוכנים לעבוד - כל עוד לא נקבל משכורת".
בסוף חודש יולי, מספר דוד, הורגשו סימני המשבר, כשהחל מחסור בציוד. "פתאום לא היו מספיק בגדי עבודה. שאלנו את המנהלת והיא אמרה שהספק של הבגדים הוחלף. כשלא קיבלנו משכורת ב-10 ביולי, אמרה המנהלת שזה בגלל תשעה באב. כבר אז הבנו שמשהו לא בסדר".
"המנהלים ביקשו מאתנו להבין אותם"
כשדוד וחבריו הבינו שאת המשכורות לא יקבלו, ובמקביל החלו הדיווחים בתקשורת על המשבר ברשת, הם ניגשו למשרדי ההנהלה בראשון לציון. "המנכ"ל יצא אלינו ואמר שהוא דואג לכך שנקבל את המשכורות שלנו. אמרנו לו שאולי החברה הסתבכה בצרות, אבל אנחנו לא צריכים להיות הקורבנות. אנשים תכננו את החופש שלהם, רוצים לנסוע לאילת. הוא ביקש מאיתנו להבין ולהתמודד עם הצרות שהרשת נקלעה אליהן".
"אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים - את המשכורות שלנו", מסכם דוד. "בינתיים רק בסניפים הזכיינים מקבלים משכורת ואנחנו עדיין ממתינים. החלטנו לא להגיע לעבודה והחזרנו את המדים למנהלת - איך אפשר לעבוד ככה? אין מה למכור, הבשר יספיק בקושי לחצי יום, צ'יפסים ולחמניות כמעט אין. אף ספק לא רוצה לספק לנו סחורה בגלל החובות".
"לא נעבור על זה בשתיקה עד שנקבל משכורות. אנחנו מתכוונים להגיש תביעה, וכבר פנינו למועצת התלמידים והנוער הארצית שאולי תעזור לנו לממן עורך דין. נכתוב מכתבים לשרת החינוך ולשר התמ"ת".