התרנגול של צביקה
פיינליסט כוכב נולד ביצע את "מה עושות האיילות" של לאה גולדברג ואז הישיר מבט אל מצלמת ערוץ 2 ושאל "מה זה שכווי?". על-פי אפרת שפירא-רוזנברג, יש קשר חזק בין ההתנכרות לטקסטים היהודיים לבין הריחוק ממכמני השפה העברית; מי שלא מתפלל שחרית - לא יידע מה זה שכווי
אני חשבתי שהוא סתם טמבל, אבל האחיינית שלי אמרה שזה בגלל שהוא חילוני. וכך, צפייה סתמית ואגבית למדי במגה-הפקה של הקיץ "כוכב נולד 6” הפכה לויכוח עקרוני, שבסיומו אני חייבת להודות כי קיבלתי את דעתה של אחייניתי המלומדת - זה בגלל שהוא חילוני.
הכל התחיל בזה שהילד בחר להתמודד עם השאלה המונומנטלית "מה עושות האיילות בלילות?” ולבצע את שירה הנפלא של לאה גולדברג, אחד מנופי ילדותי הקסומים. רק מה, רחמנות על המתמודד, את התשובה הוא לא כל כך הבין. “מי מעיר אותן עם שחר משנתן?”, שואלת המשוררת בסוף השיר, והכוכב, כולו חיוכים וביטחון עצמי, מצטט "לא ארנבת, לא שכווי ולא שפן", מישיר מבט זחוח אל מצלמה ושואל "מה זה שכווי?”. פונה לבת זוגו לשיר ושואל גם אותה "מה זה שכווי?” ושניהם פורצים בצחוק אדיר. באמת, אם זה לא היה עצוב, גם אני הייתי צוחקת. אני, כאמור, חשבתי שהמדובר רק בצמד מקרי של אנאלפבתים, אבל אחייניתי החכמה שאלה - איך את מצפה שמי שלא מתפלל בבוקר ידע מה הוא שכווי?
לא יודעת, משום מה ציפיתי. כי אם מסמך ה-word מזהה אותו, חשבתי שילד בן 18, בוגר מערכת החינוך הישראלית יזהה אותו אף הוא. ואני באמת לא רוצה להיות הדודה הטרחנית שמתבכיינת על הנוער של היום שלא מדבר עברית יפה, אבל כנראה שהמציאות היא שמי שלא מקבל חינוך דתי, או לפחות כזה שחושף אותו לטקסטים המכוננים של העם היהודי - תנ"ך, משנה, תלמוד וסידור התפילה, הרי שהעברית שלו דלה בהרבה (ועוד לא דברנו על מטען רוחני וכו' אבל זה לפעם אחרת...).
מה זה "רישא" ו"סיפא"?
והאמת? לא הייתי צריכה לחכות ל"כוכב נולד" ולתרנגולים שלה כדי לגלות את זה. כבר באוניברסיטה לפני למעלה מעשור, כשהמרצה הפנה את הסטודנטים ל"רישא" של הסעיף ואח"כ ל"סיפא", רובם לא ידעו מאיזה כיוון לפתוח את הספר. וכשלמדנו יחד למבחן ושאלתי “למאי נפקא מינה”, שמחו חברי לגלות שאני גם עושה תואר משני בסינית.
אין מה לעשות. לאה גולדברג אולי לא התפללה ברכות השחר מידי בוקר, אבל היא הכירה את הטקסטים הרלבנטיים הכר היטב. היא כנראה גם הכירה את ה"ירושלמי" בברכות שהשווה את גאולתן של ישראל ל"איילת השחר שבקע אורה", כן כן, אותה איילת השחר שמעירה את חברותיה האיילות בבוקר משנתן. וכך גם ביאליק, שלונסקי, אלתרמן ובוודאי ובוודאי שעגנון- כולם התמצאו מאד במקורותינו היהודיים, אף שאולי לא כולם בהכרח דיקדקו בקלה כבחמורה, ותרומתם לתרבות הישראלית ולשפה העברית המתחדשת נשענת על מקורות אלה, ומועשרת מהם.
ואתם יודעים מה? אם היה מדובר כאן באיזו בעיטה אידאולוגית בנוסח "עולם ישן עד יסוד נחריבה”, אז ניחא. אבל לא - המדובר בבורות לשמה. כי מי שתחילתו בלא לדעת את הבסיס, סופו מי ישורנו. ואכן, בתוכנית הבאה בשבוע שאחר כך, בחר אותו מתמודד לבצע את שירו הנפלא של נתן יונתן "הרדופים", והביצוע שלו היה באמת מופתי. אבל גם כאן הודה אותו מתמודד ש"לא הבנתי מילה אחת מהשיר". מילה אחת. לא טקסט מקראי, לא תלמודי, לא מתוך התפילה ולא "מן המקורות". לא שלונסקי, לא אורי צבי גרינברג ולא שאול טשרניחובסקי בני המאה הקודמת (וזו שלפניה). נתן יונתן, רבאק. בן זמננו לגמרי, קלאסיקה ישראלית. וגם את זה הוא לא הבין.
אז לכל מי שמכחיש ומדחיק - יש קשר חזק ואמיץ בין התנערות, התעלמות והתנכרות לטקסטים היהודיים, ובין ריחוק וזרות מהתרבות הישראלית וממכמני השפה העברית. ונכון, אנחנו כבר הרבה אחרי הויכוח על העגלה הריקה והעגלה המלאה - שתי העגלות מלאות וריקות באותה מידה, אבל הגיע הזמן להודות שאולי במהלך הנסיעה, בגלגלים של אחת מהן נהיה פנצ'ר.
איך אומרים הצעירים: Yo man ונאמר אמן.