רדו מהחרד שלא משרת
בכל הזדמנות בה נתקל צעיר חרדי באדם לא דתי, ושיחתם מתפתחת מעבר לענינים טכניים, מופיעה השאלה הנצחית: למה אתם לא הולכים לצבא? אליעזר היון, נציג החרדים, קורא לחילונים "לרדת" מתלמיד הישיבה, ולהתחקות אחר שורשי התופעה
אינרציה: הנטייה הפיזיקאלית של גוף להישאר במצב מסוים, במנוחה או בתנועה קצובה, עד להפעלתו של כוח על הגוף (מתוך מילון "רב מילים")
לרוב, בכל הזדמנות בה נתקל צעיר חרדי באדם שאיננו דתי, ושיחתם מתפתחת מעבר לענינים טכניים, מופיעה השאלה הנצחית: למה חרדים אינם משרתים בצבא? מדוע שחילוני יחרף את נפשו למות בעוד אתם יושבים לבטח בישיבותיכם ומוגנים מכל רע? השאלה הזו, בוריאציות שונות, הפכה לאחת משאלות קיומנו - חילונים כחרדים - המהותיות ביותר ותשובות רבות נאמרו לה. יש שהתשובות מצוטטות מפי רבנים מומחים לתחום, ומקיפה היא מקורות והוכחות, ויש שהיא מתנצחת ועשויה כמן מתקפה נגדית. הצד השווה שבכולן, שאין התשובות והוויכוחים עשויים לשנות את דעתו של איש, הן של האיש הדתי והן של רעהו החילוני.
אלא, שלאמיתו של דבר, קיימת טעות בסיסית בכל הנרטיב של הדיון העתיק הזה. שכן הנער החרדי איננו הכתובת הנכונה להפניית השאלה. הצעיר החרדי לא משרת בצבא כי אף נער אחר מן המגזר החרדי לא משרת בצבא, וכל נער מן המגזר לא משרת בצבא מאחר שזהו אחד מן הרכיבים המרכזים המהווים את זהותו של המגזר. כך כשצעיר חרדי בן 18 לא ניגש ללשכת גיוס, הוא לא מתמודד עם שאלות לאומיות-מצפוניות, או בוחר לבקש דחייה מתוך אידיאולוגיה כלשהי, הוא פשוט לא הולך לצבא מתוך חוקיות רובוטית, הוא נשאר ללמוד בישיבה מכח האינרציה.
האינרציה
והיא, האינרציה הזו, כל כך איתנה, שהיא הפכה לתקן התנהגותי או לנורמה חברתית בציבוריות החרדית שכל הסוטה ממנה עלול 'לשלם' על כך מחיר אישי יקר: אי מציאת שידוך, שידוך פחות מוצלח לאחיו ואחיותיו, ותגובות דחייה לו ולמשפחתו במקום מגוריו. האם צעיר חרדי שחשקה נפשו 'להגן על המולדת' מחוייב להתעלם משיקולים כבדי משקל כגון אלו ו'להקריב' את עתידו המנטלי על המזבח הצהל"י?התשובה לשאלה הזו איננה טריוויאלית כל כך, שכן האינרציה הזו, חילונים יקרים, לא מקיפה רק את המגזר החרדי: החרדים לא משרתים בצבא מאותה סיבה שהבלתי דתיים כן משרתים. אנו עדים אמנם לירידת המוטיבציה הידועה, להשתמטות ההולכת וגואה, ומכל מקום רובו של הנוער הכללי במדינה עדיין מתגייס לשירות צבאי. האם הוא פועל כך מתוך רעיון ציוני עמוק? מהבנה של צרכי הביטחון והחשש לשלמותה של ארץ ישראל, או שהצעיר החילוני מגיע אל הבקו"ם מתוך איזשהו כלל חברתי לפיו רובם ככולם (עדיין) משרתים בצבא, והשונה נתפס כחריג? ולצורך השוואה שאלה כבדת משקל נוספת: האם יתמיד הצעיר החילוני בהחלטתו לשרת בצבא, אם –ברמה ההיפוטתית - השירות הצבאי יאלץ אותו לוותר על חברתו הטובה מזה 3 שנים, ותוך ידיעה שגם אחיו יאלצו לוותר על ידידותיהם בעקבות הכרעתו?
השאלות הללו, גם אם הן מקוממות ומעוררות התנגדות - נכון להן שיישאלו. שכן הדיון הבלתי פוסק בשאלת גיוס חרדים לצבא מסב בעקבותיו מרירות הרבה לשני הצדדים, ונדמה, שראוי היה להתעלות מעל לרמת הפרט ולהפוך את הפולמוס לשאלה סיסטמטית: לא, האם צריך הצעיר החרדי להתגייס, אלא, האם יכול הצעיר החרדי –במצב הנתון - להתגייס?
כי הצעיר החרדי יוכל יום אחד להתגייס לצה"ל, רק כאשר יחול שינוי מערכתי בציבוריות חרדית, ואת התמורה הזו יוכלו לבצע רק מי שאחראים על המנגנון הפנים חרדי:" גדולי הדור" שיחליטו להכשיר את השירות הצהל"י. החלטה כזו, (אם רק תזכה לספקטרום רבני רחב מאוד), עשויה אולי לשנות את התפיסה המובנית ברחוב החרדי ולפתוח את שערי הצבא לנוער החרדי.
עד אז, חילונים יקרים, הניחו לאינדבדואל החרדי. אל תתנו לאינרציה השאלתית: למה אתם לא הולכים לצבא? להניע אתכם בדיון הפרסונלי. אם זה באמת כל כך חשוב למישהו, אנא, במטותא ממנו שינסה להתחקות אחר השורש ולשנות את המערכת מבפנים, או לחילופין לבחון האם יש בציבוריות הישראלית מקום לתנועה שתבקש להיאבק בתופעה הזו.
לפנייה לכתב/ת 
חרדים בבקו"ם
צילום: צביקה טישלר
מומלצים
