אולימפיאדת המדינות הירוקות

עוד רגע יתחילו בבייג'ינג לספור את הצבעים: כמה מדליות זהובות, כמה כסופות וכמה אדמדמות קיבלה כל מדינה. אולי זו הזדמנות טובה לתחרות על צבע אחר - הירוק. בבייג'ינג כבר שבועיים בוחנים מי מהיר יותר, חזק יותר או מיומן יותר; ומי ירוק יותר?

כבר בהתחלה יש לומר: אין כיום בנמצא מדד מדויק ואמין שיספק תשובה מובהקת לשאלה הזו. הדבר הקרוב ביותר הוא מדד EPI - מדד התפקוד הסביבתי - מאמץ משותף של צוותי חוקרים מאוניברסיטת ייל ואוניברטיסת קולומביה בארה"ב, שמתייחס לאתגרים הסביבתיים העולמיים, ולאופן שבו מדינות העולם מתמודדים עימם.

המדד המלא, שפורסם לראשונה בינואר השנה וסוקר לאחרונה בהרחבה בגיליון מיוחד של "ניוזוויק", מבוסס על נתונים ב-25 קטגוריות - ממגוון ביולוגי ואיכות מים ועד פליטת גזי חממה - ובוחן את יחסה של כל מדינה לכל נושא. מנתונים אלה גובשו שתי אמות מידה עיקריות; האחת היא בריאות סביבתית - שמודדת את מידת ההשפעה של זיהום הסביבה על בריאות האדם; האחרת היא חיוניות המערכת האקולוגית - שמודדת את מידת ההשפעה שיש לזיהומי האוויר והמים על הסביבה, המגוון הביולוגי והשמירה עליו, הניהול הנכון של משאבי הטבע (יערות, מגדה וכ"ד), וכן ההתמודדות עם שינוי האקלים. שיקלול של הנתונים איפשר לדרג את המדינות על מדרג אחיד, ולברר מי הידידותיות ביותר לאדם, לחי ולצומח ומי פחות.

אך בסיס הנתונים לחישוב אינו מושלם; לעיתים הוא מבוסס על נתונים אמינים של גופים כמו האו"ם (פליטת גזי חממה למשל), ולעיתים על נתונים חלקיים או בלתי אמינים. החוקרים ציינו שבמקרים רבים המדינות מסרו מידע לא מדויק ואפילו כוזב, מתוך בושה או חשש מביקורת בינלאומית.

עשיר וירוק לו? 

כמצופה, מדינות קטנות ועשירות, בסקנדינביה למשל, ניצבות בראש הרשימה, ומדינות עניות או שסועות קרב בתחתית.

הנה למשל סין, מארחת המשחקים האולימפיים, שיצאה מגדרה להבטיח שזיהום האוויר לא יקלקל את החגיגה. הויכוח עדיין ניטש האם הורדת המכוניות מהכביש או שמא מזג האוויר הוא האחראי לשמיים הכחולים, אבל על פי מדד ה-EPI, סין היא אסון אקולוגי עם דגל והימנון, בכל קנה מידה כמעט.

במשך שנים טענה סין שהיא ענייה מדי, ועסוקה מדי בלהבטיח שלמיליארד אזרחיה יהיה מה לאכול ואיך להאיר את הבית, ושמודעות סביבתית היא מותרות מערבית. גם אם ברור כבר שהמאבק על הסביבה הוא מהרבה בחינות קיומי, ושהוא גם הכרח כלכלי, מדד ה-EPI חושף את הבלוף הסיני. במדד הכללי דורגה סין במקום ה-105 (מתוך 149) וציונה היה 65.1 (מתוך 100); אך בקבוצת המדינות בעלות הכנסה ממוצעת דומה לנפש היא דורגה במקום ה-15, אחרי ויינטאם למשל. אם קולומביה, המדינה שמובילה את אותה קבוצה יכולה לדאוג לסביבה, אז מדוע לא סין?

גם ביחס לשכנותיה, ולמדינות הסובלות מאותה צפיפות אוכלוסין, התנהלותה הסביבתית של סין נמוכה מהממוצע. מפעלי התעשיה פולטים זיהום אוויר ומרעילים את מקורות המים, מערך תשתיות התברואה אינו אחיד וכמויות הפסולת וגזי החממה שהיא מייצרת מרקיעות שחקים.

אבל עושר אינו מבטיח תעודת יושר ירוקה. גם בצמרת הרשימה וגם בתחתיתה אפשר למצוא מדינות גדולות ועשירות. הנה למשל בלגיה, במקום ה-57 עם ציון של 78.4 - כמעט בתחתית הרשימה האירופית. המומחים מציינים כי משתנים רבים משפיעים על הציון הכללי והדירוג - לא רק ההכנסה הממוצעת לנפש. התיעוש והעליה ברמת החיים מניבים פירות כלכליים אך לעיתים קרובות פוגעים בסביבה. האבסורד הוא שזה קורה דווקא במדינות שיכולות להרשות לעצמן להשקיע כספים בטכנולוגיה "ירוקה" ובמאמצי שימור ומניעת זיהומים.

המערב הפרוע

בלא מעט בחינות, ארצות הברית דומה לסין. גם היא מדורגת נמוך מאוד (שלישית מהסוף) ביחס למדינות באותה קבוצת הכנסה לנפש (העשירון העליון), וגם היא אלופה בפליטת גזי חממה - אם כי אצלה מקורות הפליטה אחרים, וקשורים בחלקם גם לתחבורה ורמת חיים, ולא רק לרעב לאנרגיה מזוהמת.

ועדיין, אמריקה מכורה לפחם לא פחות משהיא מכורה לבנזין. במדינות בעלות הכנסה דומה לשל ארה"ב, היחס בין ייצור אנרגיה לפליטת גזי חממה קיבל ציון ממוצע של 68; אמריקה קיבלה ציון של 38. בקבוצת המדינות בעלות אותה הכנסה, ממוצע פליטת גזי החממה לאדם קיבל ציון 74; ארה"ב קיבלה ציון של 56.

המדד מספק גיבוי אקדמי לכמה תובנות ברורות מאליהן כמעט. כך למשל, שמדינות מפותחות מאוד ידידותיות יותר לאדם ומדינות מפותחות פחות ידידותיות יותר לצמחים ולבעלי החיים. שהרי מדינות עשירות יכולות להרשות לעצמן תשתית תברואה ותעשיה נקייה יותר, אך הפיתוח שמזין את הכלכלה פוגע בחי ובצומח. לעומתן, במדינות עניות אין מפעלי תעשיה ענקיים שפוגעים בטבע אבל גם אין מים נקיים לשתיה. וכך, ספרד קיבלה במדד ציון טוב בנושא תברואה; טנזניה - על שמירת המגוון הביולוגי.

הירוק מתחיל מלמעלה

המדד מלמד גם שיציבות הממשל משחקת תפקיד משמעותי. למדינות סקנדינביה המבוססות יש את האמצעים הכלכליים אך גם הניהוליים להגן על הסביבה, ואילו במדינות שסועות המלחמה באפריקה שמדרום לסהרה השחיתות והשלטון הבלתי יציב אינם מאפשרים התנהלות בת קיימא לטווח ארוך. 

(נתונים חלקיים מתוך המפרט המלא)

בהשוואה של רמת השחיתות לציון הכללי ניתן לראות בבירור שהמדינות המושחתות פחות זוכות לציונים גבוהים יותר על שמירת הסביבה, גם אם הן חולקות לעיתים את אותו תא שטח. הנה למשל האיטי (1.5- בשחיתות, ציון כללי 60.7, דירוג 119) והרפובליקה הדומיניקנית (0.6- בשחיתות, ציון כללי של 83, דירוג 33), שנמצאות על אותו אי בקאריביים.

ועם זאת, הנתון שטורף את הקלפים במקרה הזה מסתתר אולי בקשר בין מיקומן הגיאוגרפי של מדינות מושחתות, שלעיתים בשל ריחוקן זוכות לערכי טבע יקרים מפז, אך הלחץ עליהם לשפר את התנהלותן אינו רב מדי. ביערות שופעי החי והצומח מסתתים לעיתים גם המחצבים שהמדינות העשירות והמתועשות רוצות, והממשל המקומי מוכר אותן בזול - כלומר בלי לדאוג יותר מדי לנזק האקולוגי שהוא גורם. מדינות אפריקה הן עדות כואבת לתופעה זו.

מובילת המהפכה הירוקה

מדינות אירופה זוכות במדד לציונים טובים יותר בממוצע ממדינות באזורים אחרים, אך בולטת מעל כולן גרמניה (מקום 13). היא זוכה לציונים טובים יותר ביחס למדינות עשירות כמוה, ומצליחה יותר מאחרות לשמור על שיעורים נמוכים של פליטת גזי חממה.

רק לפני 35 שנה הסריחה נהר הריין מכימיקלים רעילים, ומעל עמקי הפלדה ריחפו תרכובות גז מחניקות ואוזון מסוכן. כיום גרמניה היא מחלוצות הניהול הכלכלי הירוק ופורצת דרך בניצול אנרגיות מתחדשות. מה הניע את גלגלי המהפכה? אולי היה זה אסון צ'רנוביל שהפיל את האסימון; אולי ההתפכחות אחרי נפילת החומה וההבנה שריצת אמוק תעשייתית כדי שיהיה במה להאכיל את כולם לא יכולה לבוא על חשבון האוויר הנקי. לבטח הצטרפות מפלגת הירוקים להנהגה תרמה את תרומתה.

חוזקה של הכלכלה הגרמנית מכפיל את כוחה של המהפכה הירוקה שהיא עברה. מהלכים שהיא הובילה גררו חקיקה אירופית שמשפיעה גם הרחק בסין - שכן אם חברה מבייג'ינג רוצה למכור את מוצריה בברלין היא צריכה לעמוד בתקנים מחמירים.

מבין האירופיות, גם צרפת זוכה לציון טוב, בעיקר בשל השימוש שלה באנרגיה גרעינית נקייה מגזי חממה, שזוכה בתקופה האחרונה לעדנה מחודשת..

שטח, צפיפות ודעת הקהל

ניז'ר היא האחרונה בדירוג (מקום 149), הודות לשילוב עגום בין מדינה מדברית, עוני ומשטר בלתי יציב. ציון שמירת הסביבה שלה הוא 6 מתוך 100. גם במדד הבריאות הסביבתית היא כושלת: אין תשתית תברואה והמים מסוכנים לשתייה, ובהעדר תשתית חשמל חייבים התושבים להבעיר אש - ולוקים במחלות ריאה משאיפת העשן.

אך לא רחוק ממנה על המפה נמצאת טנזניה, שדורגה במקום ה-113. הן נמצאות באותה רמת הכנסה לנפש, אך בטנזניה המשטר יציב הרבה יותר, ושומר על אחד המשאבים הטבעיים החשובים במדינה - ערבות הסרנגטי העשירות במגוון ביולוגי.

בחינה של הציון שקיבלו מדינות שכנות היא דרך מעניינת לבחון את התנהלותן במישור הסביבתי. מדינות מדבריות למשל, שצריכות להתמודד עם מצוקת מים וצרכי החקלאות והתעשיה מבלי לפגוע בסביבה הטבעית השברירית. במקרה הזה אפשר להשוות את ישראל (מקום 49) עם מדינות שכנות כמו סעודיה (78), מצרים (70) או איחוד האמירויות (112) - שאין עוררין על כך שיש בידיה את הכסף לפרויקטים סביבתיים רחבי היקף.

ואולי זה עניין של האיזון העדין בין שטח מחייה, כמות אוכלוסיה והלחץ הציבורי שמשפיע על מדיניות הממשל. ארה"ב, ניו זילנד ובוצוואנה למשל הצטיינו בהגנה חוקית על שטחי טבע פראיים; אירלנד, דמנרק הודו ויפן איפשרו לתעשייה לנגוס אט אט בשמורות הטבע שלהן.

ברזיל הובאה כדוגמא למדינה שהדירוג הכללי שלה - 34 - אינו מעיד באמת על יחסה לסביבה. היא מדינה רחבת ידיים, שופעת בערכי טבע ונוף ועם שפע של מים שמפיקים חשמל ושימוש נרחב בדלק ממקור ביולוגי דל בגזי חממה. אך במקביל היא פוגעת - בזדון או מתוך רשלנות פושעת - ביערות העד של האמזונס, וקצב בירוא היערות גדל שם אשתקד ב-18 אחוז. גדיעת העצים משחררת לאוויר כמויות גדולות של גזי חממה האצורים בתוכם, ובכך היא תורמת להתחממות הגלובלית. ברזיל היא כיום המדינה הרביעית בדירוג פליטת גזי החממה בעולם.