הר"מ, אני חושש

שלום לכבוד הר"מ, (רב-מחנך)

אני פונה אליך, כי בני עולה השנה לכיתה ז'. להודות על האמת, אני קצת חושש מהמקום הזה שנקרא "חטיבת ביניים". בכנות, אני חושש מכך שלפעמים אין מספיק הבנה ורגישות לצורכי הנער ולעולמו. אני מפחד מכך שההספק הלימודי יגבר על השיקול החינוכי, ומכך שהתחרות עם מוסדות אחרים תדחק הצידה את הסבלנות והאהבה הנדרשים בכדי לחנך היום את הנער הבודד.

אני חושש, מפני שכשאני הייתי בגיל הזה, המעבר מבית הספר היסודי לחטיבה היה חד וקשה. התקבלנו במשפט הפתיחה: "עכשיו אתם גדולים - תתחילו ללמוד". מייד אחר כך הגיע מבול של עומסים לימודיים ודרישות הישגיות על חשבון, במקום היחס החינוכי לו היינו זקוקים. החליטו שבגלל שאנו בחטיבה, כבר אסור למורה לארגן עבורנו משחק (ולפעמים אף אסור לו לחייך).

אני מכיר היטב את המערכת החינוכית, וחששותיי בנוגע אליה מתחלקים בין תחומים שונים. ראשית בפן החינוכי.

התחום החינוכי

האם יכינו לכיתה תוכנית חינוכית מסודרת ורצינית? רצף של פעילויות וחוויות, שיסייעו להם לבנות משהו באישיותם ובאמונתם? או שתוכניות חינוכיות רציניות שמורות לכיתות הגבוהות, והיחס לכיתה ז' הוא חלילה כסרח עודף. הרי כשהם היו בכיתות ה' - ו' בבית ספר היסודי הצליחו ליצור עבורם חוויות חינוכיות מעשירות ובונות. מדוע דווקא בחטיבה הם "קטנים מדי" ורק בשנים הבאות יזכו לאלה?

קיום מצוות

האם קיום מצוות זה משימה, כמו מסדר בוקר, ועיקר הדרך להשגתו הוא בעזרת אמצעי משמעת? התדעו להביא לאהבת המצוות, לקרבם אל הלב תוך עידוד הזדהות ושמחה? כך גם לגבי יראת שמים. האם מניחים שהיא מולדת, או שניתן ליצור אווירה, בצד מעשים חינוכיים, שיקדמו באופן טבעי את יראת השמים ואהבת ה' של כל נער ונער?

תפקידך האישי

האם תפקידך העיקרי הוא "להחזיק כיתה", "לעמוד מול כיתה", "ליצור משמעת חזקה", "להספיק את החומר" (גם בלימודי הקודש) ועוד כהנה ביטויים המזכירים יותר סוהֵר מאשר מחנך? התוכל לסייע להם להיות בני אדם, על ידי שתגלה להם את הבן אדם שבך? התדע לקפוץ לבקר אותם ערב "שבת ארגון" בסניף, לצלצל ולהתעניין (באמת) בשלום תלמיד חולה, ולברך תלמיד שהשמחה במעונו?

האם עיקר תפקידך הוא לשלוט, או שתדע להנהיג, מתוך יצירת הזדהות והערכה עם דמותך ואישיותך? האם רק יפחדו ממך או שגם יאהבו אותך? האם גם אתה מושפע מהלכי העכשיוויזים, ורוצה שהם יהיו כבר עכשיו מחונכים, חכמים ונבונים מייד, גם אם זה מצריך כוח? או שלא רק גאולתם של ישראל היא קמעא קמעא, אלא גם חינוכם.

תוכנית הלימודים

האם חינוך יושג רק על ידי הספק של משניות ודפי גמרא? אלו הם העיקר והבסיס, אך גם ויטמנים לא אוכלים כל היום.

האם תשכילו לשלב בתוכנית הלימודים גם שעות העשרה, שיפתחו את הלב והנשמה? בולאות או אסטרולוגיה, ארצות מוזרות בעולם או פלאי הטבע - תבחרו אתם את הנושא. אך שלבו במערכת גם שיעורי העשרה קבועים שיסייעו לצעירים להכיר את עולמו הנפלא של הבורא דרך בריותיו, ולא רק דרך תורתו הכתובה.

בגיל הזה זקוקים לזה מאוד. בכלל, חוויות אינן מושגות בגיל זה רק על ידי לימוד פרקים. מותר וצריך, גם במוסד התורני ביותר, להקרין סרט ולקיים עליו דיון חינוכי. לבנות כתב חידה ולארגן ערב כיתה מהנה. התורה אינה רק ספרים ולא רק מבוגרים זקוקים לחוויות. קשר לתורה יבנה גם על ידי שימוש רב באמצעים לא פורמאליים.

אם אנו רוצים ליצור "בית חינוך" ו"בית חיים", חיוני לכלול בתוכו גם משחקים והנאות. אחרת עלולים לבנות תפיסה שגויה של התורה, המציגה אותה כדבר צר. מסגרת כזו אינה מומלצת לגילאי 12 –13. עלינו ליצור תוכנית, המתואמת לגילאי התלמידים, אשר מפתחת את כל כוחות החיים ומרכיבי האישיות שלהם, כהופעות של תורה ורצון ה'.

והתפקיד שלי...

אנו כהורים לרשותך. נפעל ונעשה יחד איתך, כמיטב יכולתנו, למען חינוך בנינו.