מידע במקום ספינים

הכיצד ארבעה ראשי ממשלה לא סיימו את כהונתם ללא חקירה משטרתית? הכיצד במשך עשר שנים התקיימו חמש מערכות בחירות, אחת מהן לראשות הממשלה? שאלות אלו ודומות להן שבות ועולות כל פעם שמגלים את מעגל הקסמים המתסכל בו שרויה המערכת הפוליטית בישראל: הבחירות הנערכות אינן מניבות תוצאות חד-משמעיות, אשר כבר מכשירות את הקרקע לבחירות המוקדמות הבאות, וכך הלאה. מבחינה זאת, גם הפריימריז בקדימה ואולי אף מערכת הבחירות הכללית הקרובה לא יביאו מזור של ממש למשבר הפוליטי המתמשך בישראל. מדוע?

אולי משום שמערכות הבחירות חדלו מזמן למלא את תפקידן המקורי – לשקול כראוי ולבחור בטוב ביותר מבין התכניות והמועמדים השונים. לשם כך, על האזרחים להצטייד במידע מקיף ואיכותי על המועמדים, ולמרבית הצער, מידע כזה לוקה בחסר.

ככל שאזרחי ישראל מגלים מעורבות ואיכפתיות, הם נאלצים להיזון משתי מערכות מתחרות – אמצעי התקשורת ותעשיית הבחירות, הלא הם יועצים, פרסומאים, סוקרים, מפיקים, במאים וכ"ו. בעוד שהראשונים אמורים לספק מידע עובדתי על המועמדים, תעשייני הבחירות משווקים דימויים ותדמיות, אשר נועדו לייפות, להסוות ולהטעות. בתחרות בין שתי המערכות, ידם של האחרונים על העליונה. הרי נוח יותר לשווק תדמיות וגם לקלוט אותן. גם ללא תואר אקדמי בפסיכולוגיה, אפשר לקלוט את רחשי לב האדם וצרכיו הבסיסיים: כמעט כל אחד זקוק לביטחון אישי לעצמו ולבני משפחתו, למנהיג חזק אשר מפיח אמונה ותקווה לשלום וביטחון, ולא מועמד מהסס שמשדר התלבטות וחולשה.

המידע העיתונאי אינו מצליח תמיד להפריך דימויים שמופרחים במערכת בחירות. הגם שעיתונאים רבים נשבים בעצמם בכורי האשליות של התדמיתנים. קהל הבוחרים הרחב פגיע עוד יותר, ולו רק משום שרבים מהם אינם מחוסנים כהלכה מפני מניפולציות רגשיות ומבול התדמיות.

מועמד פוליטי אינו בקבוק קולה או צנצנת ריבה, כפי שמתגאים פרסומאים אחדים בתורתם. הכרעה בין מועמדים משמעותית הרבה יותר, ולו רק משום שהיא עוסקת בדיני נפשות. מי שהתפתה לפרסומת ורכש גבינה לא טעימה, יכול לשאת במחיר ולהשליכה לפח. יקר ואף קשה יותר לתקן בחירה פוליטית שגויה, שבינתיים עלולה להסב נזקים בלתי הפיכים.

בשל פוליטיקה של תדמיות/תרמיות, המידע הרלוונטי והמקיף על המועמדים נודע לבוחרים, אם בכלל, אחרי ולא לפני הבחירות. רק לאחר הבחירות, כאשר הם משתחררים מעט מחוטי היועצים ועומדים בעצמם בפני סוגיו והכרעות, מתבררת האמת המרה על שיעור קומתם של מי שהבטיח ביטחון עם שלום, של קומץ גמלאים חסרי מנוח או של מי שמיטיב להפריח סיסמאות חברתית.

שלושה עשורים של שלטון תעשייני הבחירות דרדרו את הדמוקרטיה הישראלית למשבר כרוני של בינוניות כמעט ללא מוצא. למעשה, אין כיום לא בקדימה, לא בעבודה ולא במפלגה אחרת דמות של מנהיג/ה, אשר יכול/ה להוביל את המדינה במשברים ולקראת חזון. אף שישראל משופעת בהון אנושי משובח, הטובים נרתעים מפוליטיקה פן ייהפכו למריונטות בידי אדלרים ופינקלשטיינים.

כדאי להבהיר הפעם את האחריות המיוחדת המוטלת, איך לא, על אמצעי התקשורת ועל הכתבים המפלגתיים והפוליטיים בפרט. בכוחכם להאיר עיניהם של בוחרים. אל תתפתו ואל תאתרגו - תאתגרו! הבטיחו מערכת בחירות שקופה ככל האפשר! הרבו בתחקירים חושפנים על כל מועמד, דעותיו ותכניותיו, על הישגיו ומחדליו בעבר, על מקורות המימון שלו ועל ה"משקיעים" הנדיבים בו, ובעיקר חשפו את טקטיקות השכנוע – את הספינים ואת השטיקים! אל תסתירו ואל תסננו, תנו לציבור את מלוא המידע שברשותכם, כי אין נבון ממנו לשקול ולהחליט! והצלתם את הדמוקרטיה הישראלית המיוסרת.