"נישקו אותי ברחוב"

את "אכולות", ספר החודש של ynet וסטימצקי כתבה רותי זוארץ, עיתונאית בת 34, בפרץ יוצא דופן של יצירתיות. "כל יום מ-12 בלילה הייתי יושבת שעה ופשוט משחררת, נותנת לכל לפרוץ. כמובן שאחר כך היה צריך לערוך, ובמשך שנה הכל נערך. זו היתה ההתחלה. הדראפט הראשון הכיל עשרות דמויות והיה מאוד מפורט וסגור, אבל בסופו של דבר החלטתי לגנוז אותו. הרגשתי שלא אמרתי בו את כל מה שרציתי לומר. למעשה, הספר הוא הדראפט השני".

"אכולות" יצא לפני קצת יותר מחודש, ודומה שהוא הולך להיות איתנו זמן רב. הוא מספר את סיפורן של שתי אחיות: ריני ותמר. לאחר מותה הטרגי של ריני שהטביעה את עצמה בשירותים, חוזרת תמר לגור עם אימה. לאט לאט הקירות הולכים וסוגרים על שתי הנשים ועל מערכת היחסים המשפחתית הסבוכה והמעונה שלהן. אבל עיקר הכוח והייחוד של אכולות הוא בדמותה של תמר, בולמית המאושפזת במחלקה להפרעות אכילה, והצלילה הכה חזקה, כה אותנטית, כה מצמררת לתוך העולם הפנימי והחיצוני שלה, צלילה שהיא כמו לשחות עם כרישים.

"קיבלתי הרבה תגובות מרגשות מאז שהספר יצא. אנשים שלא דיברתי איתם שנים קראו את הספר ונדהמו. היו גם מקרים של אנשים ברחוב שזיהו אותי, ניגשו אלי ופשוט חיבקו אותי ונישקו אותי.

סך הכל חשוב לי שאנשים יקראו את הספר בלי דעה קדומה, וכל אחד יפיק מהספר את מה שהוא יכול להפיק".

זהו ספרה הראשון של זוארץ, שמציינת את מקורות ההשראה שלה כדויד גרוסמן, מאיר שלו, סוזן אדם ומילן קונדרה. בינתיים הוא מוכר לא רע בכלל. "ברור שאני רוצה לכתוב ספר נוסף", היא אומרת. בקשר לבחירה של הספר כספר החודש על ידי הסופר דודו בוסי, היא אומרת: "זו כבוד גדול עבורי שסופר כה נחשב בוחר בו. זה מאוד מרגש".