דני ענק

אם תשאלו את הקורא העברי מיטיב הקרוא על ספרות דנית, השם הראשון ואולי היחיד שיצוץ במוחו הוא האנס כריסטיאן אנדרסן. הבעיה היא שמי שחתום בין היתר על קלאסיקות כמו "הברווזון המכוער" ו"מוכרת הגפרורים הקטנה" מת ב-1875, וחוץ ממנו, ואולי "המלט" של שייקספיר שמתרחש בדנמרק, יש אפלה תודעתית רצינית בכל הקשור למדינה הסקנדינבית.

ובכל זאת, דנמרק לא נמחתה מהמפה הספרותית. היא אמנם לא גידלה עוד פיגורות אולטימטיביות כמו אנדרסון, וזה שמתגוררים בה רק 5 מיליון תושבים לא ממש מוסיף, אבל עדיין מדי פעם מישהו מבליח מהמדינה החביבה והשקטה, ומותיר איזושהי תהודה בה ומחוצה לה. האחרון היה פטר הוג. עתה יש את מורטן רמסלנד. בדרך כלל משורר שרק כמה עשרות קופנהאגנים שמעו אודותיו, שבשנת 2000, אחרי טיול של שלושה חודשים להודו ונפאל, החליט שהגיע הזמן לעשות משהו רציני, זאת אומרת לכתוב רומן.

רמסלנד. עברית שפה אקזוטית (צילום: קרין מונק)

אז הוא התיישב מול המחשב כל בוקר, ייסר את עצמו, שעשע את עצמו, מרט את עצמו, עד שחמש שנים לאחר מכן יצא לו "ראש כלב" - רומן שהוא סאגה מוטרפת על משפחה גרוטסקית ובלתי תפקודית, שראשיתה בסיפור אהבתם של ביורק ואסקילד, הסבא והסבתא, בגן עצי תרזה בנורבגיה וסופה באסגר אריקסון, צייר גולה באמסטרדם. "ראש כלב" זכה להצלחה מיידית. רק בדנמרק הוא נמכר ב-250 אלף עותקים והוא תורגם לשפות רבות. עתה הוא יוצא גם בעברית בהוצאת משותפת של כתר וקרן, בתרגומה של דנה כספי.

"מאוד שמחתי כשהמו"ל שלי בדנמרק הודיע לי שהזכויות לתרגום נמכרו להוצאה בישראל". הוא מספר בראיון טלפוני ל-ynet. "אני רואה בעברית שפה מאוד אקזוטית, עם הילה של קדושה סביבה. אני חייב לומר יחד עם זאת שמעולם לא הייתי בישראל, ואני לא יודע הרבה על התרבות והספרות אצלכם. הספר האחרון שקראתי של סופר ישראלי היה 'פנתר במרתף' של עמוס עוז. מאוד אהבתי אותו. לאחרונה רכשתי גם את 'סיפור על אהבה וחושך', אבל עוד לא התחלתי".

הנורמלי שבלא נורמלי

למרות היותו סופר סקנדינבי, רמסלנד טוען שמקורות ההשראה העיקריים שלו באים דווקא מאמריקה הלטינית: גבריאל גרסיה מארקס הקולומביאני ומריו ורגאס יוסה הפרואני. "אני מאוד מושפע מהריאליזם הקסום שלהם, וגם מספרות בריטית פוסט קולוניאלית".

אתה רואה את עצמך כסופר יותר גלובלי מאשר סקנדינבי?

"'ראש כלב' הוא סיפור על משפחה בלתי תפקודית וזה מנקודת המבט שלי הופך אותה למשפחה מאוד נורמלית. חוסר תפקודיות, מתחים ובעיות פסיכולוגיות עוברות מדור לדור. כל הקונפליקטים הם אותם הקונפליקטים. זה בהחלט משהו מאוד סקנדינבי, יש לנו מסורת ארוכה של סיפורים כאלו, אבל בעצם לאיזו מדינה אין? סך הכל, אני לא אוהב לחשוב על עצמי במונחים תרבותיים סטריאוטיפיים, למרות שאני חייב להודות שבהרבה מקרים הם נכונים. בגרמניה היה כתוב על הספר שהוא דווקא מאוד סקנדינבי, ואני לא בהכרח מסכים עם זה".

חשבת שבניסיון הפרוזה הראשון שלך תהיה כזה סיפור הצלחה?

"בכלל לא. אני לא חושב על הצלחה או חוסר הצלחה, אני מתעסק בכתיבה. לא ניגשתי לכתוב כשהיו לי מחשבות כאלה בראש. לא ניגשתי לכתוב כדי לחקור היבטים פסיכולוגיים בין הדורות או איזושהי סיסטמטיות בסיפורי משפחה, פשוט התיישבתי לכתוב מתוך הנאה צרופה".

"הרגשתי שאני יותר כמו מחזאי מאשר סופר, בגלל הרצון להעמיד את הדמויות, לשחק איתן, עם המניעים שלהן, עם הגורל שלהן, וכמובן להראות שהתשוקה לחיים יכולה לפרוח גם במקומות הכי אפלים וגרוטסקיים של החיים".

מה אתה יכול לספר על תהליך הכתיבה של הספר ובכלל על האופן בו אתה יוצר?

"אצלי זה בדרך כלל מתחיל בצורה שאינה קשורה לשפה. אני עושה סיעור מוחות עם עצמי בכל הנוגע לרעיונות, ובמקרה של 'ראש כלב', כשלא ידעתי מה לכתוב, פשוט הקלדתי במחשב: 'על מה אני אכתוב? על מה אני אכתוב?' אחרי שעה הצטיירה לי תמונה של אסקילד, אחד מדמויות הספר, בורח מדמם מתוך מטוס במזרח גרמניה. כתבתי אותה, והסיפור פשוט המשיך משם בצורה זורמת".

עד כמה מדובר ביצירה אוטוביוגרפית?

"המקור הוא כמובן אוטוביוגרפי, הרי אי אפשר אחרת. עץ המשפחה שלי נטוע עמוק בסקנדינביה. גם הסיפורים העתיקים יותר בספר הם ביוגרפיים. סבי היה אסיר במחנה כפיה בגרמניה כמו אסקילד ומאותן הסיבות, וגם הוא ניסה להימלט, אבל הוא נתפס. הוא גם צייר, אבל לא בסגנון קוביסטי כמו אסקילד. בכל זאת, ככל שמתקדמים בציר הזמן העובדות הן פחות עובדות ויותר בדיות".

מה ההצלחה של הספר עשתה לך?

"דבר ראשון היא מאוד שמחה וריגשה אותי. במונחים יותר מעשיים היא איפשרה

לי להתפרנס מכתיבה, עד לפני שלוש שנים לא כל כך יכולתי. אני כמובן מקווה שזה יימשך, אבל אי אפשר לדעת".

איך אתה חושב הקורא הישראלי יתרשם מהספר?

"אני לא חושב שהקורא הישראלי ימצא בספר משהו סקנדינבי סטריאוטיפי. יש בספר משהו מאוד גלובלי עם המון נגיעות של פנטזיה. וזה היופי בלספר סיפורים, אם הסיפור הוא טוב ומעניין ומצחיק, קורא ישראלי יהנה ממנו באותה מידה שקורא דני יהנה ממנו, אולי הם יצחקו מדברים שונים, אבל אולי הם גם יצחקו מדברים דומים".