אבי כל החזנים

הקאמבק של הגדול מכולם: לפני 75 שנים נפטר מי שנחשב לגדול החזנים בכל הזמנים, רבי יוסל'ה רוזנבלט. יצירותיו של רוזנבלט הפכו לנכסי צאן ברזל של עולם החזנות, אבל מזה שנים קשה להשיג אותן בהקלטות איכותיות, שלא לדבר על גבי תקליטורים. אבל בימים אלו - המציאות השתנתה.

חברת "אדרת מיוזיק" לקחה על עצמה מיזם מונומנטאלי ומיוחד - להבהיר את הקלטותיו הישנות. למעשה, כל הקלטותיו של רוזנבלט נעשו בשנים המוקדמות של 1900, בעת שתעשיית ההקלטות היתה ממש בחיתוליה. כמה מהן אפילו נעשו על-ידי תומאס אדיסון בעצמו, ממציא הפונוגרף והפטיפון.

בשל הרמה הטכנית הבלתי-מפותחת מאותם ימים, סובלות ההקלטות של רוזנבלט מצלילים באיכות ירודה ומרעשים הפוגעים קשות באיכות המוזיקה ובחוויית האזנה. אלא שכעת - באמצעות טכנולוגיות חדישות - הצליחו ב"אדרת מיוזיק" לשחזר את הצליל המקורי, ולנקות אותו. לכך הוסיפו ליווי מוזיקלי, והתוצאה היא האלבום "עוד יוסף חי" - חווית האזנה נדירה, שמחייה את רוזנבלט בסלון הביתי.

רוזנבלט הוא כנראה החזן המפורסם ביותר אי-פעם. גם מאה שנים אחרי, יצירותיו זוכות לעדנה ולפופולריות, ורבים מקליטים שוב ושוב גרסאות של פרקי החזנות שלו - שכל מי שמתיימר לעמוד ברמות הגבוהות ביותר, מיד מוּשווה אליו.

רוזנבלט, בארצות הברית (באדיבות "אדרת הפקות") 

הוא נולד באוקראינה ב-1882 ומשך כל חייו נדד ממדינה למדינה. בתחילה היו אלה מדינות מזרח אירופה - שם שימש כחזן של קהילות רבות, ומאוחר יותר הגיע לארצות הברית שם דרך כוכבו. הוא הפך לחזן הקבוע של קהילת יוצאי הונגריה בניו-יורק, ושם זכה למשכורת גבוהה עבור שירותו ושירתו. בעיתונות - ולא רק היהודית - דיווחו על הופעותיו ועל "התופעה המוזיקלית יוצאת הדופן".

רוזנבלט הפך לכוכב של ממש, והוזמן לתפילות והופעות בכל רחבי ארצות הברית. הוא השתתף באירועי צדקה רבים, וכשפרצה מלחמת העולם הראשונה הצליח לאסוף במסגרת קונצרט 240 אלף דולר למען הפליטים, סכום כמעט דימיוני

במושגים של אותם ימים. הוא קיבל גם לא מעט הצעות מפתות להופיע בקונצרטים שונים, שבמקרים רבים דחה מאחר שלא תאמו את רוח הדת.

ב-1927 הציעו לו האחים וורנר להשתתף ב"סרט המדבר" הראשון בהיסטוריה ("נגן הג'אז"), אולם היא סירב. כל שהסכים לעשות הוא לתרום את שירתו לאחת הסצינות - וכך היה. בשנותיו בארצות הברית הוא אף נקלע לקשיים כלכליים בשל עסק כמה נוכלים ששכנעו אותו להיכנס איתם לשותפות כלשהי, והוא נאלץ לכסות חובות גדולים באמצעות אינספור הופעות וקונצרטים.

הטיעון הסניגורי

ב-1933 עלה רוזנבלט עם משפחתו לארץ, וגם כאן זכה למעריצים רבים. הוא הרבה להופיע, ונענה בחיוב כמעט לכל בקשה להשתתף בקונצרט צדקה כזה או אחר. קרוביו וחבריו הבחינו כי הוא נראה מעט תשוש, וחשו כי הוא עובד קשה מדי, אבל רוזנבלט התקשה לסרב לבקשות שהופנו אליו.

בקיץ של אותה שנה עבר רוזנבלט לפני העמוד בבית הכנסת "החורבה" בירושלים, וריגש את כל הנוכחים. למחרת נסע לקבר רחל, ושם שר את "קול ברמה נשמע" בכוונה מלאה. משם נסע לים המלח, וכשחזר לביתו חש כאבים נוראיים.

רופא שבדק אותו אמר לבני משפחתו כי הוא לקה בהתקף לב קל, וציווה עליו מנוחה. בצהרי אותו יום, רוזנבלט התפלל

מנחה, חזר למיטתו ואז נשמעה בבית אנחה קשה. היה זה רוזנבלט שהשיב את נשמתו לבורא. אלפים רבים ליוו אותו בדרכו האחרונה.

דודו פישר מספר: "הייחודית של רוזנבלט היתה שהוא היה 'בעל מנגן', שבכל ביצוע - היה מוסיף ניגון מאוד קליט. הוא היה אמן של קול. היה לו קול אופראי מדהים, ומספרים שכל גדולי האופרה היו באים לשמוע אותו. אני אישית שרתי קטעים רבים של רוזנבלט - כמו 'אלוהי עד שלא נוצרתי' ו'תיכנת שבת' - ותמיד משתדל לשלב קטעים שלו במופעים. יבורך כל מי שאחראי על הפרויקט הזה".

על רוזנבלט מסופר שכשנשאל מה יהיה לו לומר כשיגיע למרום, ענה: "אומר ששרתי את 'רחם נא', וזה נגע בליבם של יהודים רבים". כעת, כשהאלבום החדש-ישן שלו מופץ באמצעות "גרינטק", גם אתם יכולים לשיר.