מה עושים כשהילד מוציא אתכם מדעתכם?

אין סיפוק ושמחה גדולים יותר להורים מאשר לראות את ילדיהם משגשגים, מצליחים ומאושרים ואין כמעט עצב וכאב גדולים יותר מאשר לראותם מתקשים וסובלים. העצב, הדאגה והכאב, הופכים עד מהרה לתסכול קשה, כאשר ההורה חש כי אינו יכול לעשות דבר על מנת לשנות את פני הדברים.

הצלחה גדולה כקטנה של הילד בלימודים או בכל תחום משמעותי אחר בחייו, כזו אשר משמחת אותו ומביאה לו אושר וגאווה, מקנה להורה, במידה רבה של צדק, תחושת גאווה וסיפוק מכך שדרכו החינוכית עובדת ומניבה פרי. לעומת זאת, כאשר התנהגות הילד אינה עומדת בקנה אחד עם ציפיות ההורה וכאשר התנהגויותיו מקשות או מרגיזות ומתסכלות את סביבתו הקרובה והאוהבת וכאשר כאמור ניסיונותיהם של ההורים לתקן את המצב ולגרום לו לשנות את התנהגותו עולים בתוהו, אזי תחושות הייאוש והכישלון תוקפים את ההורה בכל עוצמתם.

בהרבה (מאוד) משפחות, מתורגם התסכול מקשיי ההתנהגות המתמשכים של הילד לזעם המופנה לכל עבר ובעיקר כלפי הילד. די כי הילד יתחיל לילל כאשר מבקשים ממנו לסיים פעילות אהובה עליו לטובת פעילות אחרת או אולי הוא אינו מצליח לשרוך את נעליו בבוקר דווקא כשממהרים או אולי הילד מקניט שוב את אחיו או נתפס שוב בשקר. די כי הוא מסרב לעזור כשהוא מתבקש לכך, מפיל, שובר ומלכלך ועוד ועוד ועוד - מאבדים רבים מן הורים את סבלנותם, קור רוחם ואת כושר שיפוטם.

הם מגיבים בזעם רב, בתוקפנות ולעיתים מגיעים עד כדי אלימות קשה ביותר, היכולה, כפי שאנחנו מדווחים לאחרונה ומכירים מן העבר, אף להיגמר באסון. לא אחת אובדן שליטה, קור רוח ושיפוט הגיוני של ההורים, מתרחש גם כאשר התנהגויותיו של הילד הן לאו דווקא בלתי נאותות, אך שילוב של הטמפרמנט הבסיסי של ההורה עם לחץ רגעי או מתמשך שהוא נתון בו, עם התנהגות כלשהי של הילד, "מקפיצים לו את הפיוזים".

להתנהגותם הכועסת, הבלתי נשלטת והבלתי ראויה של ההורים במצבים אלה, אין בהכרח קשר לאהבתם הבסיסית לילדיהם, לרמת השכלתם והכנסתם ו/או למחויבותם הבסיסית לאושרם ולרווחתם של ילדיהם. אלה הן תגובות אמוציונאליות קשות הנשלפות באימפולסיביות וללא בקרה כל אימת שההורה צופה בילדו מפגין את אחת מההתנהגויות "המרגיזות" והמתסכלות אותו.

תגובות בלתי נשלטות במצבים אלה כוללות בין השאר הערות סרקסטיות ומעליבות כגון "הקיר היה עונה לי יותר מהר ממך", ביטויים משפילים כגון: "חתיכת אפס" או "אתה לא הילד שלי", "עוף לי מהעיניים" ועוד מגוון קללות וגידופים שהנייר אינו סובלם, סגירת הילד בחדרו ולעיתים אף גילויי אלימות פיזיים כלפי הילד.

כמעט תמיד, מיד לאחר התגובה המופרזת, השגויה, נטולת המעצורים וחסרת הפרופורציות, ייגש אחד ההורים אל הילד כדי לבקש את סליחתו ומחילתו על כך שהתפרץ ונהג כלפיו שלא כשורה וינסה לרצותו: "חמוד שלי, אבא/אימא אוהב/ת אותך מאוד, הוא/היא לא התכוון/ה להכאיב לך, בוא תן חיבוק", יאמרו ההורים בהבינם כי הפריזו בתגובתם שלוחת הרסן כלפי ילדם.

מיותר לציין כי להתנצלויות חוזרות ונשנות אלה אין כל השפעה על התנהגותו הבלתי מרוסנת העתידית של ההורה ולעיתים היא אף מלבה את המוטיבציה של הילד להמשיך בהתנהגות הבלתי נאותה כי הרי "בסופו של דבר, אחרי המכה תבוא הסוכרייה".

השאלה הנשאלת היא האם וכיצד ניתן לסייע להורים לחדול מהתקפי הזעם הבלתי נשלטים שלהם, שהרי הורים מודעים להם וכואבים את הדיסוננס בעקבות הפער הגדול בין הבנתם זו לבין הנזק שהם גורמים לילד ולמערכות היחסים בתוך המשפחה.

האם ניתן אם כן לעשות משהו? ואם כן, מה? התשובה היא כי ניתן לעשות, והרבה:

מתכוננים מראש

זהו והכירו את המצבים בהם קיימת סבירות גבוהה כי התנהגות הילד תגרום לכם להגיב בכעס וללא שיקול דעת. כל הורה מכיר היטב את המצבים בהם התנהגות הילד "מוציאה אותו מדעתו". תחילה, רצוי לשבת (בשקט ובנינוחות) ולרשום על דף את כל המצבים בהם התנהגות הילד מביאה בעקבותיה תגובת כעס בלתי נאותה ואת התגובות החלופיות הרצויות להתנהגויות אלה. בסוף כל יום רצוי לעבור על הרשימה, לתת לעצמכם דין וחשבון על מידת הצלחתכם במתן תגובה שקולה ורגועה ולקבוע מטרות לשיפור ליום המחרת.

מתרגלים תגובה

הכינו עצמכם לקראת מפגש עם המצבים "מעוררי אבדן שליטה" ותרגלו תגובה רגועה ונכונה:

סמוך למצב בו התנהגות ילדכם מביאה אתכם בדרך כלל להגיב באופן בלתי שקול ואחראי, עצרו לרגע והכינו עצמכם מנטאלית לקראת המצבים מעוררי הכעס האלה, נשמו עמוק ותרגלו במוחכם תגובה רגועה, שקולה ויעילה לאותן התנהגויות.

להכין את הילד

הכינו את הילד לקראת מצבים בהם על פי ניסיונכם, התנהגויותיו בלתי נאותות ומעוררות אצלכם כעס ותגובות בלתי מבוקרות. לדוגמא, לפני ארוחת ערב או כשהילדים משחקים ביחד, שבו איתם ובשקט ובנינוחות חיזרו בפניהם על כללי ההתנהגות המצופים מהם ועל ההתנהגויות אשר אתם מבקשים כי יימנעו מהן. בגיל צעיר בקשו מהם לחזור על הכללים בשפה שלהם ואחלו להם הצלחה.

חיזוקים

חזקו ושבחו את הילד ואת עצמכם על התנהגויות נאותות: נצלו כל שביב התנהגות נאותה של הילד באותם מצבים "מרגיזים", שבחו ופרגנו להם על כך ובאותה נשימה טפחו לעצמכם על השכם או בקשו מבן זוגכם לעשות זאת. עשיתם צעד גדול בכיוון הנכון.

תגובה מיידית

הגיבו מיד בתחילת ההתנהגות הבלתי נאותה של הילד: אחת הסיבות להתפרצויות כעס בלתי מבוקרות של ההורים כלפי ילדיהם היא שהם מתאפקים ואינם מגיבים עד אשר התנהגות הילד נעשית חמורה בעיניהם ו/או נמשכת לאורך זמן. במצב כזה כאשר ההורה כבר מותש ועצבני, המרחק קצר לאיבוד עשתונות והגבה קיצונית ובלתי אחראית. לכן רצוי להגיב מיד בתחילת התנהגותו הבלתי נאותה של הילד, כאשר ההורה עדין רגוע ויכול לשקול ולהגיב בהגיון והוא יכול עדין להפסיק את התנהגותו הבלתי ראויה ביתר קלות.

בקשו עזרה

אל תהססו לבקש תמיכה ו/או עזרה מקצועית: אל תחששו לדבר על כך ולהודות כי אתם זקוקים לעזרה, כשם שלא תהססו לקבל עזרה רפואית כאשר תזדקקו לה. חשוב שלא תוותרו על קבלת סיוע מאנשי מקצוע שייתנו מענה לשאלה כיצד להגיב כראוי להתנהגות ילדינו. הורות נכונה לילדים המאתגרים אותנו היא מקצוע קשה ומורכב. לא מספיקים רק אהבה ונכונות להשקיע. בעל מקצוע כזה יעזור להורה להבין את הסיבות להתנהגות הילד ויציע כלים מעשיים שיסיעו לעזור לו להתגבר על קשייו. הוא יציע להורים תגובות חלופיות שקולות ונכונות להתנהגויותיו של הילד ויתמוך בהם עד אשר יופנמו.

לצערי הורים רבים חוששים לבקש עזרה במיתון תגובותיהם כלפי ילדיהם, שמא יתפרש הדבר ככישלון אישי בלתי נסלח. אולי הגיע הזמן שנפנים כי התפרצויות אלה, שתוצאותיהן עלולות להיות הרסניות, הן במידה רבה תוצאה ישירה של הקשר העמוק, המחויבות, האכפתיות והרגשות החמים המעורבים ביחסים בין הורים לילדיהם. תקוותי היא כי הבנה זו תסלול להורים את הדרך לקבלת עזרה ותמיכה ללא חשש - עזרה כה חשובה לשיפור איכות החיים במשפחה ולעיתים אף להצלתם.

פרופ' עמוס רולידר , אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל.

• לכל הכתבות בסדרה.