ככה ייעשה לסרבן הגט. בבריטניה

טיפול בסרבן הגט, נוסח בריטניה: לידי ynet הגיע מסמך בו מגוללת אישה שהייתה מסורבת גט במשך חמש שנים את מסכת ייסוריה. הבעל הכריז כי לעולם לא ייתן לה גט, הדיינים בבית הדין בישראל נותרו אדישים ואז הוא גם ברח לבריטניה בסיוע משפחתו, כשהוא מותיר אותה לטפל בילדתם המשותפת הסובלת מנכות קשה. נראה היה לאישה כי עגינותה תימשך לנצח, עד לכניסתו של אב בית הדין בבריטניה, הרב יעקב ישראל ליכטנשטיין, לתמונה.

הרב לקח את סיפורה של האישה כפרויקט אישי, ואף שיגר מסר למשפחת הבעל כי אם המצב יימשך הם ינודו מבית הכנסת. האיום פעל את פעולתו והבעל הסרבן התקשר מיוזמתו לרב והודיע כי הוא מסכים להעניק את הגט המיוחל. האם הפתרון בעבור נשים מסורבות גט בישראל יכול להגיע רק בזכות סיוע רבנים מחו"ל? נקודה למחשבה לדיינים היושבים בבתי הדין בישראל.

הסיפור שלי

לי ולגרוש שלי יש ילדה משותפת, שנולדה לכאורה בריאה, אך כשמלאו לה שנה וחצי ראינו שמשהו לא בסדר איתה מבחינה התפתחותית. לאחר סבב התייעצויות עם רופאים שנמשך במשך כחצי שנה, התברר לנו כי הילדה סובלת מתסמונת קשה וכי מצבה רק עלול להתדרדר, ולצערי, כך היה. עם הזמן הילדה הפסיקה לדבר לחלוטין, איבדה עם השנים את היכולת ללכת, הפסיקה לתקשר ובנוסף לקתה במחלת האפילפסיה. כך, שבנוסף לילדה נכה ב-100% לצמיתות, נפלתי גם על בעל רע.

בשנת 2003 הגשתי בקשה לגירושים ללא ידיעתו של בעלי לשעבר, כאשר כל השנים שקדמו רציתי להתגרש ופחדתי ממנו מאוד כי ידעתי שהוא מסרב להתגרש. בשבוע שבו אמא שלו הגיעה לארץ ידעתי שזה המועד שבו אוכל לצאת עם הילדה מהבית וכשבאו המובילים, הבעל דאג שאקח רק את הבגדים שלי ושלה.

הבריחה מהארץ

לפני כשנתיים וחצי הבעל ברח מן הארץ לאנגליה למשפחתו על אף עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדו. אינני יודעת כיצד הצליח לברוח, כנראה קיבל עזרה מאנשים אותם הכיר בארץ והותיר אותי עגונה ללא יכולת לקבל גט.

לקח לי משהו כמו חצי שנה לגלות שהוא באנגליה אצל משפחתו, שגוננה עליו והסתירה את דבר היותו אצלם ולא אמרו שהוא באנגליה אלא שהם לא יודעים היכן הוא נמצא.

לפני כשנה פניתי למר דוד איינהורן מרעננה לאחר שזוג חברים סיפר לי שהוא עוזר לעגונות. כעבור חודשיים הוא נסע לאנגליה לחפש אותו, ושם הוא דיבר עם המשפחה ועם אב בית הדין בלונדון, הרב יעקב ישראל ליכטנשטיין. לצערי, הנסיעה נכשלה והוא חזר כלעומת שבא.

אולם, הקשר עם הרב ליכטנשטיין שלקח את הסיפור שלי כפרויקט אישי נמשך. אני מאז הייתי בקשר איתו וביחד (כשהוא באנגליה ואני בישראל) המשכנו לעשות הכול כדי לאתר את הבעל.

מאבקו של הרב ליכטנשטיין

במסגרת מאמציי למצוא את הבעל הנעלם, עשיתי כתבה בעיתון מקומי באנגליה ובמקביל, הרב ליכטנשטיין התכתב עם הרבנות בארץ, דיבר במשך חודשים עם אחותו של בעלי לשעבר והוא חש מהשיחות עימה שהם מסתירים אותו. הוא כתב מכתב כועס לרבנות בנתניה ואמר להם שלדעתו משפחת הבעל מסתירה אותו וטען כנגדם שהם מסייעים לעוברי עבירה. בנוסף, הוא דיבר עם הרב של בית הכנסת בו נהגה המשפחה להתפלל, עדכן אותו בפרטי המקרה, אמר לו שאסור להשאיר אותי עגונה, ודאג להעביר למשפחה מסר שאם המצב יימשך הם ינודו מבית הכנסת בשל סיועם להסתיר את הבעל הסרבן.

במקביל, פניתי לחוקר פרטי המתמחה באיתור נעדרים. גם הוא יצר קשר עם הרב ליכטנשטיין ולמצער הוא לא מצא שום עקבות של הבעל, מרוב שהמשפחה דאגה להסתירו.

בינתיים, קיבלתי חיוב לגט מבית הדין בארץ וכשהרב ליכטנשטיין קיבל את העותק הוא דאג לעדכן את אימו של הבעל ואת אחותו. הרב לא הרפה וגם דאג שכל הקהילה תדע מהסיפור, עד שיום אחד הבעל התקשר לרב ליכטנשטיין והודיע לו שהוא מוכן לתת גט - וכך היה.

במשך כשנה וחצי נלחם הרב ליכטנשטיין עד שחולצתי מעגינותי.

שמה של האישה שמור במערכת