כמה (כסף) עולות לנו תאונות הדרכים?
העלות השנתית של תאונות הדרכים למשק: כ-10 מיליארד שקל. תכנית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נועדה לחסוך יותר מ-2 מיליארד שקל בשנה - ומתוקצבת ב-550 מיליון שקל; אבל האוצר פועל לקצצה ב-200 מיליון בטענה לחוסר יעילות. כדאי?
כמה עולות לנו תאונות הדרכים? כתבה זו לא תיגע לכם בבלוטות הרגש, לא תגרום לכם למלמל מתחת לשפם "לא עלינו". היא לא תגרום לכם לחוש כעס על איוולתם של נהגים פורעי חוק ונוטלי חיים, ולא צער על מזל ביש הנובע מתנאי דרך של נהגים והולכי רגל שאיתרע מזלם להיות במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. מטרתה של כתבה זו היא אחת - להראות שחיסכון לעיתים עולה ביוקר. מאוד ביוקר.
כחלק מצעדי הריסון התקציבי שקבע משרד האוצר בתקציב 2009, הוא פועל, בהתאם להחלטת הממשלה, להשלמת חקיקה לקיצוץ של 200 מיליון שקלים בתקציבה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. זאת, בעוד העלות השנתית של תאונות הדרכים למשק מסתכמת בכ-10 מיליארד שקל (הנתונים המובאים להלן אינם כוללים נזקי תאונות דרכים ללא נפגעים, ומקרי פציעה מתאונות שאינם מדווחים ככאלה. ג.ק.), כשלפי הערכות רחבות יותר מגיעה אף ל-12 מיליארד שקל.
גורמים באוצר טוענים כי הרשות אינה משתמשת באחוז ניכר מהתקציב שלרשותה ופועלת בעיקר כצינור העברת כספים לא יעיל. ברשות, לעומת זאת, מפקפקים בהגיון הכלכלי של הקיצוץ.
כפי שכתבה יו"ר הרשות הלאומית, זיוה פתיר, בפנייתה לשר האוצר, רוני בר און ולרה"מ, אהוד אולמרט: "הצעת משרד האוצר לקיצוץ ולשינוי סדרי העדיפויות מביאה בסופו של יום לנזק כלכלי חסר פרופורציות בקופת המדינה".
| שנה | עלות במיליארדי שקלים |
| 2004 | 8.41 |
| 2005 | 8.07 |
| 2006 | 7.81 |
| 2007 | 7.5 |
אז כמה "שווה" הרוג?
בכל שנת 2007 נהרגו בכבישים 431 אנשים. מדובר במספר ההרוגים הנמוך ביותר זה 40 שנה, ובכל זאת המחיר הוא כמעט בלתי נתפס. העלות הכוללת של תאונות הדרכים למשק אשתקד עמדה על כ-7.5 מיליארד שקל. עוד ב-2005, לפי דו"ח ועדת שיינין, נקבע שהעלות הישירה הממוצעת של הרוג בתאונת דרכים עומדת על כ-4.7 מיליון שקל. העלות הנובעת מפציעה נעה בין 17 אלף שקל לפציעה קלה ל-900 אלף שקל לפצוע קשה. לכך יש להוסיף אי אלו אלפי שקלים נוספים במידה ומדובר בהתנגשות, ברבב דו גלגלי או פגיעה בהולך רגל.
*עלות פצוע קשה בתאונה קשה גבוהה מבקטלנית עקב עלויות חקירת האירוע
*הסכומים - במונחים של שנת 2005.
דו"ח ועדת שיינין והתכנית הנובעת ממנו, שאומצה על ידי הממשלה בשנת 2005 ותוקצבה ב-2007, התווה מסלול של ירידה אל מתחת ל-360 הרוגים בשנה, עד שנת 2010. זאת, בדרך למטרה "הסופית" - פחות מ-300 הרוגים בשנה עד שנת 2015. המתווה אמור היה לחסוך יותר משני מיליארד שקל בשנה, מהנזקים הישירים של תאונות דרכים.
על מנת להגיע ליעד זה הוגדל תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ל-550 מיליון שקל בשנה. ניתן לראות שהעלות קטנה לעומת צפי החיסכון ממניעת תאונות. עד עתה הנתונים מצביעים כי התכנית עובדת. אבל בצל כוונת האוצר לקצץ כ-200 מיליון שקל בתקציב הרשות, ההצלחה כבר אינה בטוחה.
שוחחנו עם דר' יעקב שיינין, העמד בראש הוועדה להכנת התוכנית הרב שנתית לבטיחות בדרכים, ושאלנו אותו אם יש הגיון כלכלי בקיצוץ הזה.
"התכנית שעל בסיסה הוקמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, התוותה את היעדים של הורדת כמות ההרוגים השנתית אל מתחת ל-360 איש עד שנת 2010", אומר שיינין ל-ynet, "זאת, לעומת 518 הרוגים בשנת 2005 - ירידה של 30%".
"מספיק שיורדים ב-10% - חוסכים מעל למיליארד שקל.
התקציב והתכנית צפויים לגרור חיסכון אדיר בעלויות, וזאת מבלי להתייחס לצער ולשכול שאינם ניתנים לכימות", מתרעם שיינין. אני לא מבין מדוע האוצר לוחץ לקצץ, כשהוא מבין את הכדאיות הכלכלית של התכנית. יתרה מכך, אם אנו בוחנית את הדברים בשיקול כלכלי טהור, היה כדאי להשקיע אף מיליארד שקלים", הוא מוסיף, "הנתונים מצביעים על מגמת ירידה ממספר שיא של הרוגים - 518 בשנת 2004, ל-476 ב-2005, 448 ב-2006 ו-431 אשתקד. כל זאת טרם החלה תכנית הרשות לתת אותותיה, שכן היא תוקצבה רק ב-2007".
האם יש צידוק לתכנית כשהמגמה קיימת בלאו הכי?
"הסיבה המרכזית לכך היא ההסברה. מהרגע שהחלה הוועדה לפעול, בשנת 2005 קיבלנו שנתיים של הסברה מאסיבית בחינם. הקטל בדרכים נכנס לתודעה - וזאת כחלק מהקמת הוועדה והדיונים המתמשכים בתוצאותיה. היינו על סדר היום כל התקופה הזו".
וזהו? החיסכון המשמעותי הזה, בחיי אדם ובמונחים כלכליים, נובע אך ורק מההסברה ה"חינמית", עוד טרם הקמת הרשות הלאומית לביטחון בדרכים במתכונתה הנוכחית?
"להערכתי, בראש ובראשונה, הכניסה לתודעה היא שהביאה לכך. כמובן שישנם גורמים נוספים כגון שיפור בתשתיות - הכבישים טובים יותר. והרבה מאחור, שכן תחלופת הרכבים לוקחת זמן, אמצעי המיגון וההגנה בכלי הרכב השפיעו לטובה אף הן".
הנתונים המסתמנים ב-2008 אינם מראים המשך מגמה.
"אי אפשר לבוא אחרי שנה ולומר שזה לא הצליח ולקצץ בתקציב - אם כבר אז צריך להוסיף. ב-2005 היו 2 מיליון כלי רכב על הכבישים, הצפי ל-2015 עומד על 3 מיליון כלי רכב. במצב כזה היה ניתן לצפות ל-750 הרוגים בשנה. התכנית מדברת על ירידה של מתחת ל-300 הרוגים בשנת 2015 - זה בהחלט יצביע על אפקטיביות. אבל בשביל זה צריך להשקיע כסף". כך או כך, מדובר בתכנית ארוכת טווח לא ניתן להסתכל על שנה בודדת".
"גם העמידה ביעדי שנת 2007 אינה יכולה לעמוד בפני עצמה.
מלבד זאת, התכנית עדיין בשלבי ביצוע, עדיין לא הגענו ל-450 ניידות משטרה במשמרת. וכך לסעיפים נוספים אשר ביצועם היה אמור להיות מיידי - אך זה לוקח זמן רב מהצפוי".
האוצר הותיר את התקציב של 200 מיליון שקלים להשקעה בתשתיות העירוניות על כנו (מע"צ אחראית לתשתית הבין עירונית). הקיצוץ עתיד להתבצע בתחומים אחרים.
"נכון, אבל זה לא נכון להסתכל אך ורק על המימד המיידי - טיפול בתשתיות. התכנית מטפלת בתחומים נרחבים שמשלימים אלה את אלה, כמו חינוך, הסברה, אכיפה, מחקר וטכנולוגיה. ישראל נמצאת בצמרת המדינות בהן מקפידים הנהגים על חגירת חגורת בטיחות - בזות החינוך וההסברה הובילו לכך. ממש כשם שהיום לא קוטפים פרחים מוגנים - כתוצאה מחינוך והסברה, כך בדור הבא, אם התוכנית תתוקצב כיאות, הצעירים של היום לא ינהגו בחוסר זהירות." בנימה ביקורתית מוסיף שיינין כי "האוצר ככל הנראה סקפטי לגבי הכדאיות של השקעה בכך".
באוצר לא מרוצים מהתנהלות הרשות
גורם באוצר אמר ל-ynet: "בשנתיים האחרונות הוצאו מיליארד שקלים מכספי משלם המיסים - על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. כ-62%, בהתאם לתכנון התקציבי, מופנה לגופי ממשל אחרים לביצוע פרוייקטים שונים. לא צריך גוף ממשלתי יקר עם 98 עובדים אם אינו ביצועי.
"אין קשר בין ההשקעה שביצעה המדינה ברשות לבין התוצאות בשטח. לפיכך, אין סיבה להמשיך לבזבז מאות מיליוני שקלים על גוף שכל תכליתו היא עצם קיומו בלבד. מחקרים מוכיחים שעל מנת למנוע ולצמצם תאונות דרכים - חשוב יותר להשקיע בתשתיות, בהן לא קיצצנו.
"ב-2007 השתמשה הראשות רק ב-75% מהתקציב שעמד לרשותה, 300 מיליון, וב-2008, נכון להיום, הביצוע של התקציב השוטף הוא 32.3% מכלל התקציב השנתי (שנותרו פחות מ-4 חודשים עד סיומה). כיצד משתלבים 17 עוזרים ומזכירות בארגון המהווה צינור העברת כספים?"
"ברגע שהגופים השונים יודעים שהם מקבלים תקצוב חיצוני לכאורה מהרשות, המשטרה לא קונה ניידות בעצמה, משרד החינוך לא מממן משמרות זה"ב, ושעות הוראה לבטיחות. זה גורם לגוף להעביר את אחריות התקצוב לרשות, במקום להפנות לכך משאבים מתקציבן. אנו בטוחים שבשל החשיבות של משמרות הזהב, רכש הניידות וכך הלאה אלו תמשכנה הן על ידי המשרדים והן על ידי הרשות - מה גם שכאמור, הרשות כלל אינה קרובה לנצל את מלוא תקציבה".
מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נמסר בתגובה: "הנתון, שלפיו בשנת 2007 נוצלו רק 70% מתקציב הרשות אינו מדויק. בשנת 2007 נירשם ביצוע של 99.9% בתקציב הרשות. מתוך תקציב זה, 82.1% במזומן ועוד 17.9% נוצל בהתחייבויות האמורות להיות משולמות בשנת 2008, כך דווח לממשלת ישראל, מועצת הרשות ולאגף התקציבים - שלא הסתייג מנתון זה בזמן הגשתו.
"הניצול התקציבי של הרשות ב-2008, נכון ל-1 בספטמבר, עומד על כ-75%. באופן טבעי, בשל פערי הזמן בין יצירת התחייבות תקציבית לבין מועד התשלום עבורה, הניצול התקציבי במזומן נמוך יותר. גם בשנת 2008 צפוי ניצול תקציבי מלא - מתוכו למעלה מ-80% במזומן. לצערנו, קביעת האוצר משקפת תמונה חלקית ומגמתית של הניצול התקציבי של הרשות".
לפנייה לכתב/ת 
