"אנחנו הולכים למחוק רווק!" הכריז גונזאלס
"בניגוד לנשים ששומרות על דפוסי התנהגות וסדר מסוימים כל חייהן, לגברים יש דפוסי התנהגות משתנים", אמר גונזאלס. "אתה זוכר את עצמך כשהיית רווק?" זכרתי רק במעומעם
"אני לא אדם רגיל", אני מהרהר לעצמי כשאני מביט בדלת המקרר על אזור מוצרי החלב, "אני גיבור על!"
כל גבר אוהב לפעמים להסתובב בתחתונים בבית ולדמיין שהוא סופרמן (אם אתם חושבים שזה חולני, אז יש כאלה שלובשים את בגד הים של חברה שלהם ומדמיינים שהם מתאבקים מקצועניים). אבל אני הוא "קיבת הברזל", סוּפר-גיבור שמסוגל לעכל כל מזון שהוא אוכל! אני מעופף ברחבי הדירה וקורא את הסיסמה הידועה שלי "זה לא מה שאתה אוכל, זה כמה אתה רעב!!!"
הרבה אנשים לא רואים את זה ככה, אבל אוכל נחשב מקולקל רק בגלל השקפה תרבותית. הרעיון הוא לדמיין שמה שאתם אוכלים לא מקולקל, אלא פשוט משהו אחר. תוקפה של הגבינה הלבנה פג בחודש שעבר? קצת שמן זית וזעתר וקיבלתם לבּנה אסלי. הלחם יבש ועם קצת עובש? קצת שמן זית (בלי זעתר) וקיבלתם טוסט איכותי. הביצים מסריחות? אז מה? בסין אוכלים אותן אחרי שנקברו בזבל לחצי שנה!
קיבת הברזל מתיישב על הספה אחרי עוד ארוחה מוצלחת ומתכונן לנמנום שלו. כעבור חצי שעה, דפיקה בדלת הפריעה את שנתי הערבה. בפתח עמד גבר מבוגר, צנום וגבה קומה. "גונזאלס? מה אתה עושה פה?" שאלתי בתדהמה.
בפעם האחרונה שראיתי את גונזאלס הוא בא על מנת להזהיר אותי מפני חשיפת סודות המין הגברי, ידעתי שהאגודה לא סובלת טעויות חוזרות. אולי הוא בא לקחת את שבב החברות שלי.
"אני צריך את העזרה שלך", ענה גונזאלס. "כבר הרבה זמן אנחנו עוקבים אחריך וצפינו בהתנהגות הגברית שלך, אנחנו חושבים שאתה ראוי להיות סוכן באגודה שלנו", אמר גונזאלס בזמן שנכנס לדירה והביט סביב.
הסמקתי, לא בכל יום אתה מקבל הצעה מפתה להיכנס לגילדת הסוכנים הכי גברית בעולם. "מה גרם לכם לחשוב ככה? הרישיון לאופנוע? העבודה? האימונים שלי בנינג'יטסו?" חקרתי אותו בחיוך מבוסם מההצעה המחמיאה.
"האמת...", אמר גונזאלס, "דווקא הפעם שראינו אותך מתקן מנורה באמבטיה ערום לגמרי ויחף עם הרגל בתוך הכיור בזמן שהמים זורמים, זה די גרם לנו להבין שאתה אחד משלנו".
החיוך נמחק מפני והתחלף בדאגה דיסקרטית.
הוא המשיך לפרט: "או הפעם ששברת את היד בתאונת דרכים אבל המשכת לאונן עם היד השנייה אפילו שהיו לך יבלות".
מסתבר שגונזאלס הוא אלוף העולם ללחישת סודות ב-150 דציבלים, לכן מיהרתי להחליף נושא: "טוב בסדר! אז מה קורה?"
"אנחנו הולכים למחוק רווק!" הכריז גונזאלס בטון דרמטי.
הנהנתי בראשי ואז עצרתי והבטתי בגונזאלס בתדהמה, "למחוק רווק? אני לא בקטע של להרוג אנשים!"
"אנחנו לא הולכים להרוג אותו, אנחנו רק מוחקים אותו!"
גונזאלס יצא מהדירה, ואני אחריו.
"בניגוד לנשים ששומרות על דפוסי התנהגות וסדר מסוימים כל חייהן, לגברים יש דפוסי התנהגות משתנים", אמר גונזאלס בזמן שצעד ברחוב בצעדים מהירים מאוד. הוא עבר בין הולכי הרגל בצורה זריזה מאוד יחסית לאדם גבוה.
"משתנים? מה זאת אומרת?" שאלתי אותו בעודי נתקל בין אנשים מימין ומשמאל.
"אתה זוכר את עצמך כשהיית רווק?" שאל גונזאלס.
"במעומעם", עניתי לו.
"הדירה שלך היתה חור באדמה באמצע רמת גן, מלוכלכת באופן תמידי, המקרר היה ריק, לעזאזל, אפילו היתה לך מכת חולדות במשך כמה חודשים", הוא צעק בקול כשאני מאחוריו מסתיר את פני בבושה: "נכון, אבל...".
"השתנית!", אמר גונזאלס "הדפוסים האלה לא קיימים אצלך היום".
במאות הקודמות נשים קיבלו את הגברים שלהן כמו שהם
הוא נכנס לאחת מכניסות הבתים, ואני אחריו. עמדנו ביחד בחדר המדרגות של בניין מגורים ישן ברחוב מאז"ה, גונזאלס פנה אלי והתחיל להרצות: "במאות הקודמות נשים קיבלו את הגברים שלהן כמו שהם. הן קיטרו מדי פעם שהם מלוכלכים, פראיים, מריחים כמו נבלה שנפלה לתוך חבית של גבינת קולאז'. אבל מתחילת המאה ה-20 נשים התחילו להבין שהן לא חייבות לסבול
את כל זה".
הנהנתי בראשי, המום מהמידע שנחלק איתי. גונזאלס המשיך בדבריו: "הבנו שעל מנת להמשיך את קיום המין האנושי אנחנו חייבים לפתח גבר שיהיה נקי, פדנטי ואחראי בצורה מוגזמת. הפיתוח הראשוני הוציא אותם ככה מלידה, זה לא היה כל כך מוצלח", אמר וירד במדרגות לדירת הפרטר.
"מה קרה להם?" שאלתי אותו בתמימות בזמן שירדתי אחריו.
"הם הפסידו במלחמת העולם השנייה, תודה לאל", ענה בקרירות. "מאז שנות ה-50 התחלנו לעשות שינויי אופי בעזרת שבבי השליטה ששתלנו בכל גבר, אבל אך ורק כאשר הם באמת נזקקים לכך".
הגענו אל דלת הכניסה לדירה, גונזאלס דפק בדלת, וכעבור דקה פתח בחור צעיר בשנות ה-20 לחייו, זיפים מעטרים את פניו והוא לבוש בתחתונים וגופייה מלוכלכים.
"שלום דני", פנה גונזאלס, "אפשר להיכנס?"
"מי אתם?" שאל דני בטון משתומם.
"אפשר לומר שאנחנו פיית השיניים", ענה לו גונזאלס.
דני הנהן לאט בראשו ואז טרק במהירות את הדלת, גונזאלס שם את הרגל במפתן הדלת והשניים החלו להיאבק. "תבעט בדלת!" צעק לי גונזאלס.
סידרתי את עצמי מול הדלת, המחשבה היחידה שחלפה במוחי היא מה יהיה אם גונזאלס הוא סתם חולה רוח? הוא יילך לבית משוגעים, אני אגיע לכלא. נתתי בעיטת דחיפה חזקה לדלת, ודני עף אחורה.
גונזאלס נכנס דרך הפתח, בזמן שדני רץ לחדר השני. נכנסתי יחד איתו והתחלנו לעקוב אחרי דני.
דני חזר אלינו עם אלת בייסבול גדולה וכוונה עוד יותר גדולה.
"מהר", אמר לי גונזאלס, "תאפס לו את השבב!"
"השבב?" עניתי לו בפאניקה "אבל זה נמצא ב..."
הכניס לדני בעיטת שפיץ לאזור החשק
גונזאלס לא המתין שאשלים את המשפט והכניס לדני בעיטת שפיץ לאזור החשק.
צפיתי בדני נכבה ויורד למצב כריעה. "קצת אכזרי, לא?" שאלתי את גונזאלס.
גונזאלס לבש כפפות מנתחים וסינן באדישות: "עדיף על פעם, אתה יודע איך גבר משתולל כשדוחפים לו את האצבע לתוך ה..."
"אני לא רוצה לדעת!!!" עצרתי את גונזאלס.
הוא הוציא מכשיר והלביש אותו על ראשו של דני, מעין חישוק כסוף שהתחבר למחשב כף יד. "מה אתה עושה?" שאלתי אותו.
"מתכנת מחדש: מכניס הרגלים חדשים, מלמד לשטוף כלים, להתקלח לפחות פעם ביום, לצחצח שיניים פעמיים ביום, לקנות אוכל כשהמקרר ריק, דברים כאלה", ענה גונזאלס.
החישוק הבריק בנצנוץ מתכתי קר, גונזאלס הביט בי ואמר בקרירות: "כדאי שתתרחק".
זרם חשמלי אדיר פגע בראשו של דני והוא עף אחורה, דני התעורר והביט סביב כשראשו סחרחר. "מה, מה קרה?" הוא שאל באיטיות.
"אכלת משהו לא טוב", אמר גונזאלס באדישות ואז רכן אל עבר דני בחיוך חמים, "נשממי מרגיש יותר טוב?"
דני הנהן בראשו בשלווה, גונזאלס פנה אלי ואמר בטון קריר: "צריך לוודא שהמידע נקלט". אחר כך החזיר את מבטו אל דני והגיש לו את מוסף הספורט של העיתון, הוא סימן לי לבוא, ויחד יצאנו מהדירה של דני, משאירים אותו לתיקו של נבחרת ישראל עם שוויץ.
חזרתי חזרה לדירה בחמש אחר הצהריים, ראשי היה עמוס מחשבות. אם כל גבר עובר את התהליך הזה, הרי שגם אני עברתי, גם אני היום אדם שונה ממי שהייתי, האם זה מוסרי? האם יש דרך אחרת?
גונזאלס לא השאיר זכר אחריו, רק אמר שיחזור, נשכבתי על הספה כשראשי כואב. אבל יותר מהראש כאבה הבטן.
"יונתן! יונתן, קום!" נשמע קולה של החמודה.
"מה קרה?" סיננתי בכבדות.
"אכלת את הביצים מלפני חודשיים, הקאת כמו מטורף, כבר עמדתי לקרוא לאמבולנס!" אמרה בפאניקה.
"לא צריך", עניתי לה.
היא ליטפה את ראשי ולחשה באוזני: "נשממי מרגיש יותר טוב?"
כמו ברפלקס, ללא שליטה, הנהנתי בראשי בשלווה.
גונזאלס! ההיית או חלמתי חלום?
לפנייה לכתב/ת 
סוכן פוטנציאלי באגודה
צילום: index open
מומלצים
