פתח לנו שער

שבועיים לפני יום הדין מתרווח מנהל בית הספר, הרב ל', במיטתו. שנת הלימודים כבר החלה והוא הגיבור עמד בפרץ. לא נכנע ללחץ הרבנים המתחננים שיקבל את הבת של בוזגלו ואת הנכדה של חדד לסמינר היוקרתי בניהולו. גם את גולד, שאבא שלה עומד בראש ארגון חסד לחלוקת אוכל לנזקקים במקום לשבת בכולל, הצליח לדחות על הסף. "צריך שאנשים ידעו את מקומם", סיכם לעצמו בביקורתיות. "צדקה זה טוב ויפה, אבל בשביל שהבת תתקבל לסמינר צריך יותר מזה".

והנה, בעוד הוא מתמוגג מ"נבחרת החלומות" של בנות אברכים חשובים שהצליח להרכיב, נפלה על הרב ל' תרדמה עמוקה. בחלומו באו ועמדו לפניו שני מלאכי השרת לבושים בגלימות לבנות כשלג ופניהם זיו ונגה.

"האם כך נראה גן עדן?", מילמל הרב ל' בהתרגשות עמוקה, "האם אלה מקבלי פניי בשער, כיאה לאיש חינוך מסור כמוני?". בעוד הוא מתחבט בביישנות לא אופיינית האם לגשת אל "הוד-רקיעותם" או להמתין שיקראו לו לפסוע בשערים המוזהבים, ניגש אליו אחד מהם ובידו ספר עב כרס. "כבוד הרב", קרא רפאל בקול צלול כבדולח, "רצינו את עזרת כבודו וחוכמתו הרבה במיון מועמדות לבית הספר שבשמיים".

הרב ל' לא ידע את נפשו מרוב אושר. ממחשבתו נמוגו כהרף עין אשתו ושמונת ילדיו הרכים שיישארו ללא מפרנס, עקב פטירתו בטרם עת. בעיני רוחו כבר ראה את מקום הכבוד הנשמר לו לימינו של משה רבינו ולשמאלו של דוד המלך כיאה למנהל הסמינר שבשמיים.

מיון שמיימי

בעוד הוא מהרהר בכיסא הזהב שידרוש, פתח המלאך השני את הספר והחל להציג בפניו את המועמדות: "הראשונה היא שרה'לה", הכריז. בחורה צדיקה וצנועה ממש תענוג. "ומה עם המשפחה?", שאל הרב ל' כבקיא ומנוסה, "הרי לא על הנערה לבדה יקום דבר". האבא עובד עבודה זרה", ענה גבריאל. "שומו שמיים", זעק הרב ל' בקול ניחר, "ואת זאת אתה רוצה בסמינר שלי? לא יקום ולא יהיה!"

"אני מניח שגם את רבקי לא תרצה", ציין רפאל, "גם שם האבא לא משהו והאח ממש קטסטרופה". "ברור, ברור", קרא הרב ל' בחוסר סבלנות, "דפדף הלאה".

"דינה'לה דווקא ממשפחה מעולה" מיהר המלאך גבריאל לעדכן. "היה אומנם מקרה מצער של אונס, אבל הבחורה טובה וגם המשפחה טובה. אכן משפחה טובה", הירהר הרב ל', "האבא יענק'ל צדיק גדול, 'יושב-אוהל' אמיתי, אבל אונס?, לא בבית ספרנו. אולי בחב"ד יסכימו לקבל אותה".

"גם זו בחורה נחמדה, המשפחה התגיירה", מנסה לעזור רפאל. "גרים זה חצי חצי", פוסק הרב בידענות. "איפה האבא מתפלל, אצל משה רבינו?, נשמע טוב. המלאך מציג בפניו את המועמדת, "זו ציפי", לוחש. "כושית", נחרד הרב ל' "מה קורה לכם? אלה המועמדות?, אולי אם יישארו שלוש אחוז פנויים נכניס אותה, שלא יגידו שאנחנו גזענים פה".

ומה עם דבורה'לה ורוחל'ה?

המלאך מושך בכנפיו ועובר לדף הבא, "פה השם קצת מחוק", הוא מתרץ, "אבל היא ממשפחה טובה, האמא צדיקה גדולה, שופטת. אתה בטח מכיר את דבורה'לה?". "שופטת?", זה לא מקצוע מתאים לאם יהודיה",פוסק הרב ל' בנחרצות. "מורה לא היה טוב לה? מה עוד יש לך שם?" והמלאך ממשיך לדפדף.

"יש אולי אחת נוספת, רוחל'ה, בת הגביר. משפחה עם כסף, זה אף פעם לא מזיק", אורו עיניו של הרב ל'. "נדבן? בטח", מאשר גבריאל, "משהו לא מהעולם הזה. נו, שויין. בו נסגור עניין. רק בעיה אחת עלולה להפריע לכבודו", מתערב רפאל בחשש. "הבחורה הבטיחה להינשא לגבר ללא רשות אביה. מה, לא בשידוכים?" רעם קולו של הרב ל', "מדברת עם בחורים? לא יודע למה החלטתם שמגיע לה גן עדן אצלי בכל מקרה היא הייתה אוכלת הרבה קש".

"אל דאגה", מנחם הרב ל' את שני המלאכים שמשום מה נראו מאוכזבים. "נבחרת חלומות' לא בונים ביום אחד", הוסיף בידענות.

בעוד הוא פונה לרדת במדרגות הענן מטה, בדרך להכניס סעיף נוסף בתקנון הצניעות בן ארבעת העמודים (גם כן השראה שמימית), קלטו עיניו יהודי זקן נח על המדרגה העליונה. "ומי זה", מתעניין, "בא לרשום את הבת? "לא", עונה רפאל, "זה המשיח". "אבל הוא תימני", מזדעק הרב ועיניו יוצאות מחוריהן מרוב תימהון, "אפילו לכולל של אחי לא יקבלו אותו, ועוד משיח?".

"אכן כן", נאנח המלאך בדאגה. זו הסיבה שהוא יושב פה כבר הרבה זמן.