פלסטיני: אשתי עוכבה במחסום צה"ל, העובר מת
מואייד אבו רג'ה היה בדרכו עם אשתו לבית החולים בשכם, לאחר שהחלו הצירים. לדבריו, גם כאשר בצבץ ראש העובר, לא הניחו להם החיילים לעבור. צוות אמבולנס פלסטיני שהגיע למקום נאלץ לקבוע את מותו. צה"ל: הנושא נמצא בבדיקה
חיילי צה"ל גרמו לעיכוב במחסום, שהביא למותו של עובר פלסטיני. כך טוענים פלסטינים מאזור שכם. כעת שוקל האב להגיש תלונה, אך חושש מהתנכלויות עתידיות לו ולמשפחתו. בשיחה עם ynet הוא מספר על רגעי התקווה, שהתחלפו לייאוש, כאב וזעם.
מואייד אבו רג'ה ואשתו נהיל, תושבי הכפר קוסרה שליד שכם, המתינו להולדתו של בנם השני. בלילה שבין חמישי לשישי חשה נהיל בכאבי בטן עזים והובהלה על-ידי משפחתה לבית החולים בשכם, אבל חיילים במחסום חווארה סירבו לאפשר את המעבר בטענה כי לרכב אין אישור מעבר במחסום. לאחר 50 דקות של עיכוב הגיע אמבולנס פלסטיני שקבע את מותו של העובר.
מואייד, עדיין בהלם מהמקרה, סיפר ל-ynet כי המשפחה לא התאוששה. "מגיעים אליי נציגים של ארגוני זכויות אדם, מ'בצלם' והצלב האדום. בכל פעם שאנחנו מגוללים את הסיפור, אותם רגעים ברכב חוזרים אלינו, ומשגעים אותנו, וגורמים לנו כאב עצום".
מואייד אבו רג'ה (צילום: יהודית לוין, "מחסום ווטש")
לדבריו, כשתקפו הכאבים את אשתו, החליט לא להמתין לאמבולנס שיגיע מהכפר הסמוך, מרחק של כ-25 קילומטרים, אלא להשתמש ברכבו של אחיו, רכב שקיבל מהמנהל האזרחי היתר לנוע באזור שבין קוסרה לבין בקעת הירדן.
"קיווינו לחסוך זמן, אמרנו 'נגיע לחווארה ובחווארה נעביר אותה באמבולנס פלסטיני או שנגיע ישירות לבית החולים'. במחסום תפוח–זעתרה, המחסום הראשון שאליו הגענו, החייל היה מאוד נחמד, הציץ ברכב, ראה את מצבה של אשתי ואמר 'סעו לשלום', כמה דקות אחרי זה הייתי בחווארה ושם התחיל גיהנום. החייל בחווארה סירב לאפשר לי לעבור ואמר שהוא חייב לדבר עם קצין. אחרי 20 דקות חזר עם חייל נוסף, שגם הוא אמר שאין אפשרות לעבור כי אין אישור לרכב לעבור במחסום הזה. בינתיים אשתי קיבלה צירים וראשו של העובר החל לבצבץ, ואני אומר לחיילים – הנה תסתכלו, זה מצב אנושי. התחננתי עוד דקות ארוכות".
מואייד מספר כי שני חיילים נוספים הגיעו לכיוון הרכב, והוא חשב שמהם תבוא הישועה. "אבל כל מה שהיה לחיילים האלה להגיד הוא 'למה אנחנו עושים רעש במחסום'. הם צועקים עלינו והעובר יוצא. אמרתי לחיילים - הנה, אני מוכן להישאר כאן איתכם, גם אמא שלי תרד, רק תנו לאשתי להגיע לשכם עם אחי. הם לא הסכימו, אמרו לנו - לכו ברגל. אמרתי להם - אנחנו עובדים בבקעת הירדן במפעל במעלה אפרים, ויש לנו היתרי עבודה שמאפשרים לנו לנוע ומאושרים על-ידי השלטונות הישראלים, ושאנחנו מוכנים להשאיר הכל איתם, אבל הם סירבו".
"שאלוהים יפצה אותך"
בינתיים הגיע אמבולנס של הסהר האדום הפלסטיני לצד הפלסטיני של המחסום, החיילים הסכימו הפעם לתחנונים של מואייד ואיפשרו לאמבולנס הפלסטיני להגיע לצד הישראלי כדי להעביר את נהיל חזרה לתוך שכם. "אבל כשהצוות הפלסטיני הגיע, מייד אמר לי הפרמדיק הפלסטיני - העובר מת, שאלוהים יפצה אותך בילד אחר במקומו", סיפר.
"הרגשתי שהחיים חרבו באותו רגע. הבן שחיכינו לו אני ואשתי כדי שיהיה אח לבתנו היחידה מת לי בידיים בגלל שחייל התעקש לא לתת לי לעבור. אני יודע את הנהלים, אבל אני יודע גם שיש הגיון ושיש מקרים הומינטריים, הרי לא ביקשתי להיכנס לתל-אביב, ביקשתי להיכנס לשכם. מצדי אחרי זה היו משאירים אותנו שם, אבל שנספיק להציל את העובר ואת אמו. אבל הישראלים לא התחשבו בזה. מה שמוכיח הוא שלפעמים חייל אחד הוא שגורם לסבל הזה וזה לא קשור לשום מדיניות, ולראיה שבמחסום הקודם החייל הפעיל שיקול דעת ונתן לי לעבור ואיחל לי נסיעה טובה. פה החייל החליט לשחק אותה רע, והנה התוצאה".
מואייד מספר על הרגעים הקשים, בהם נאלצו ליילד את העובר המת: "הוא לא נראה בן שבעה חודשים, איזה תינוק חמוד, איזה אצבעות ארוכות ועדינות, שיער יפהפה שגלש לו על הפנים, אפשר היה לחשוב שמדובר בתינוק בן תשעה חודשים, אולי אפילו שנה, אבל הוא היה בלי רוח חיים. עד היום כשאני נזכר באותן 50 דקות אני לא מצליח להירדם".
מואייד הוסיף כי למחרת, בדרכו חזרה מבית החולים בשכם לכפר, הוא נשא את העובר המת.
"חייל עצר אותי לבידוק וכשפתחתי את הקופסא והראיתי לחייל מה יש בה, זה נראה לו משעשע והוא קרא לחברו, שאף הוא העיף מבט בתוך הקופסא. השניים חייכו חיוך רחב ונתנו לי לעבור. זאת כנראה הייתה הדרך שלהם להגיש את תנחומיהם".
כעת, מואייד שוקל להגיש תלונה. התיאום הפלסטיני כבר הפנה אותו למפקדת התיאום והקישור בחווארה, אבל הוא פוחד שהגשת תלונה תתנקם בו ותגרום להתנכלויות כלפיו וכלפי משפחתו. "מה שנשאר לי להגיד זה שאלוהים באמת יפצה אותנו", סיכם.
מצה"ל נמסר כי הנושא נמצא בבדיקה.
לפנייה לכתב/ת 
