מהי אלסקה בשבילי

בחודש אוגוסט האחרון נסעתי עם בעלי ושני ילדינו, נועם בן החמש וחצי ותכלת בת רבע לשלוש, לאלסקה. טיילנו במשך חודש בקרוואן ברחבי אלסקה. נהנינו מכל רגע. כשחזרנו לארץ, לשגרה, למרות התמונות היפהפיות שמשקפות את ייחודה של אלסקה, נשאלתי הרבה שאלות בסגנון "למה לטייל דווקא שם?" ניסיתי לתמצת לעצמי את החוויה ומה שיצא זה שיר-סיפור קצר.

שגית וילדיה תכלת ונועם (צילומים: עודד אפיק) 

מהי אלסקה בשבילי?

הקצה השני של העולם וקצת שמאלה משם.

"מה היה לך לחפש באלסקה?" בדרך כלל שואלים אותי כששומעים שנסעתי לשם.

ביקשתי לראות איילים ומזחלות כלבים ואולי גם לחזות בשמיים כשהם מוארים.

את כל אלה ועוד אפשר לגלות באלסקה.

אבל הדבר החשוב ביותר שמצאתי באלסקה הוא שלום בלבי.

אלסקה מחלחלת לליבך לאט לאט. בלי שתרגיש בה כמעט.

בשקט שלה, היא מלטפת אותך ומשרה עליך את שלוותה.

ולפתע מבלי שתבחין אפילו. היא מתנחלת בליבך וממלאת אותו בשמחה.

מחלחלת לליבך לאט לאט 

באלסקה למדתי להתבונן; לא רק לראות.

באלסקה למדתי להקשיב; לא רק לשמוע.

באלסקה למדתי לאהוב ולכבד.

את בני האדם. את בעלי החיים. את הצמחים. את האדמה ואת השמיים.

הנופים הנשקפים מחלון המכונית מותירים אותך נפעם.

אל מול מגוון הצבעים, שהטבע מתהדר בהם.

באלסקה הטבע מרשה לעצמו להתפאר ביופיו.

ולפתע משפחת דובים חוצה את השביל לצידך.

אתה מתבונן קדימה ולפתע מזדקר למולך הר מושלג,

שמבין קרחוניו מבצבצים פרחים סגלגלים וצהובים;

ואם תרים את עיניך למרום, לעולם לא תתאכזב, אפילו לא כשמזג האוויר סביבך אפרורי.

כי בשמי התכלת ממתינים לך עשרות ענני נוצה רכים,

ומבעדם קרני השמש שולחות את אורן ללטף את ליבך.

זו הרוח הצפונית, המזכירה לך את מהותך.

הטבע מרשה לעצמו להתפאר ביופיו 

באלסקה גיליתי שהטבע יודע את מלאכתו בעצמו,

ושאין הוא זקוק להתערבותו של איש בו.

הגוונים הירוקים הופכים לזהובים בתזמון מדהים,

העצים יודעים בדיוק מתי עליהם מאדימים,

הקרחונים יודעים מתי תפקידם הסתיים,

והם זולגים כמפלים עדינים מבין נקיקי ההרים היישר אל האגמים.

מי האגמים נשטפים באבק הסלעים ובצבע טורקיז נצבעים,

והנהרות יודעים מתי לסגת בגל אדיר, ומתי לשוב לגבולותיהם.

שיחי האוכמניות והפטל משפריצים את מיציהם בדיוק כשהם בשלים.

ואתה עומד ומשתאה:

הלא רק לפני רגע קט

עוד הגשם זלג,

אך הנה כבר צצה לה קשת בענן.

מגלה לאיטך כי אף אתה למעשה חלק ממנו.

דווקא הם יודעים דבר או שניים על חיי שלום משותפים.

אי שם בין יערות והרים, ובינות אגמים כחולים,

אתה מגלה את יופיים של הדובים, אפילו כשהם תרים אחרי הדגים.

בין עצים ירוקים אתה מבין כמה חגיגיים הם איילי הצפון הגאים;

מתחת לקרחונים ולמי אוקיינוס קפואים אתה מתרגש למראה אריות הים החברותיים,

בשפכי הנהרות אתה לומד על הסלמונים המשפחתיים,

ובאגמים השקטים, אתה צופה בציפורים ובברווזים, שפשוט נהנים מהחיים.

להקשיב לשירת הטבע 

באלסקה למדתי שכשהיום מתארך לו לשעות אור רבות,

כולם מסביב, אפילו יותר מתמיד, ממש מאושרים.

לפתע הבנתי את משמעותו של הביטוי "מאיר פנים".

האלסקנים הם האנשים הכי רגועים וחביבים שפגשתי בימי חיי.

"הכל בסדר", הם מחייכים, כאילו הם יודעים משהו שאני עדיין לא הצלחתי לתפוס.

הכל בסדר בשבילם, בדיוק כפי שהוא ברגע הזה. לא צריך יותר מזה.

הם נהנים מעץ הדובדבן שפרח, מקרחון שנמס,

מקריבו שקפץ אל הכביש, ממשפחת עזי הרים שהולכת בשבילים.

ולמרות שבשבילם אלו הם מראות שגרתיים, הם כל פעם מחדש מהם מתרגשים.

לפעמים נדמה היה לי שבאלסקה לא יודעים מהי קהות חושים.

האלסקנים מוצאים נחמה בעובדה שעוד מעט השמש תגלה את עצמה.

וגם אם לא, הם צוחקים, "החיים נמשכים..."

ומיד הם מוצאים חדווה אמיתית בדגים הגדולים שדגו היום התושבים.

הקור כמעט שלא חודר לעצמותיך.

אולי זו ההתרגשות המפעפעת בגופך,

או שמה הזדככותו של הלב היא זו שמחממת אותך.

באלסקה אתה מגלה את השלום שבליבך

את אורות הצפון שממלאים את שמי אלסקה באורות ירוקים, אדומים וסגולים,

לא זכיתי לראות.. לא התעוררתי אל העלטה ולא הצפנתי לחפשם.

אודה על האמת, בסתר לבי חששתי שאם רק אראה את אותה "אורורה" יפהפייה,

אולי אטה להאמין שאלוהים בחר את מקום מגוריו רק בקוטב הצפוני.

במקום שבו השלווה והשלום לרוב שוררים.

אך בעיקר מצאתי באלסקה שקט ושלווה בלבי.

ואולי זו מטרתו האמיתית של כל מסע -

לגלות מחדש את מי שהינך.

באלסקה אתה מגלה את השלום שבליבך, בדרך פשוטה,

מתוך ההקשבה לדממה,

מתוך התבוננות בטבע היוצר את עצמו, בכל פעם מחדש, בקצב הנכון לו,

ללא כל התערבות, ובמחזוריות מפעימה.

היי שלום אלסקה יקירה. תודה לך על המסע.  

• גם אתם רוצים לפרסם ב-ynet יומן מסע על טיול בחו"ל או בארץ? שלחו לנו