רעש אדמה

אחרי שכבר השיקו את הסינגל הראשון, חגגו אמש (יום ד') בין השמשות את השקת האלבום השני שלהם "שתיקת האדמה" עם כ-150 חברים, מוזמנים ושאר חובבי הלהקה שהגיעו כדי לחלוק עם חברי הלהקה את הרגע עליו עמלו במשך כשלוש שנים.

את המופע פתחו (וגם סיימו) בין השמשות בהשמעת הקלטה של פנחס שדה, ואל תוכה עלו החברים אחד אחרי השני ישר אל תוך השיר המצוין "בדממה". אין דוגמה טובה יותר מזו שממחישה את הניסיון ואת הכיוון של בין השמשות - במיוחד באלבום החדש - לשלב בין ישראליות שורשית לבין הסאבטקסט היהודי שבתוכם. 

על הבמה אפשר היה להרגיש, בווייבים של הנגינה ובפנים הסחוטות בסיום ההופעה, שבין השמשות לא באו רק לחגוג - אלא גם לפרוק. והרבה. אם את ייסוריי הלידה שעבר האלבום הזה, ואם את הקושי או החומות שהלהקה שרוצה לעשות מוזיקה ישראלית נתונה בהם, כשהיא מצטיירת שלא בצדק כאילו היא בעצם עושה מוזיקה דתית.

בהמשך המופע התארח על הבמה ארז לב-ארי, שחוץ מהיותו גיטריסט מצוין כנראה צריך להתחיל להתרגל לכך שהוא כבר סוג של אייקון מגזרי, אחרי שתרם את שיר הפסקול לסדרה סרוגים.

ואם כבר סרוגים, אז בין הקהל אפשר היה למצוא שולחן של הקאסט שזכה למבטים לא מעטים מצד רבים בקהל, שחיכו לראות איך תגיב טלי שרון להופעה. כשנוגן שיר הנושא, והשיר שתרמו בין השמשות לסידרה, ההתרגשות בשולחן היתה

בשיאה והזכירה, אולי חוץ מדגלים קטנים שהיו חסרים, שולחן של מדינה סקנדינבית שקיבלה עכשיו 2 נקודות מלוקסנבורג באירוויזיון.

את הערב חתמה הלהקה גם עם "שתיקת האדמה" בעל הסיומת הפינק פלוידית המובהקת שסחטה את הטיפה האחרונה מכל נגן ונגן בהרכב. בראיון שנתנו החברים לפני ההופעה הם אמרו שישמחו אם יצליחו לרגש מאה אלף אנשים עם האלבום הזה - אז אני לא יכול להתחייב להם על היקף מכירות כזה - אבל אם רק יצליחו לסדוק כמה חומות בצורות שתלויות סביב ההרכב הזה ודומים לו - אזי האלבום הזה והערב הזה כבר עשו את שלהם.