בחיסכון פנסיוני יש לנו מה ללמוד מהצ'יליאנים

הבעיה בקרנות ובקופות הכלליות היא שמדיניות ההשקעה במרבית התוכניות הפנסיוניות הללו נקבעת לפי שיקול הדעת של מנהל ההשקעות, כשבאותה קופה מנוהלים כספיהם של חוסכים בני 36-25 לצד כספי הפנסיה של חוסכים בני 65 - במדיניות אחידה.

ניהול כספיהם של עמיתים בני גילים שונים עם צרכים שונים באותה הקופה יביא ללא ספק להפסד לצד כלשהו. בהחלט ייתכן מצב שבו חוסך בקרן פנסיה או קופת גמל יתבשר שבועיים לפני מועד פרישתו לגמלאות כי הקופה שבה נמצאים כל חסכונותיו הפסידה 10 אחוזים.

במצב של שוק הון תנודתי במיוחד, כמו היום, זו בהחלט אפשרות ריאלית.

באותה מידה רצוי לשאול - מדוע כספו של חוסך צעיר צריך להיות מושקע באפיקים סולידיים לאורך זמן, כשפוטנציאל התשואה בהשקעות נועזות גדול הרבה יותר כשאורך חיי החיסכון ארוכים.

"הדעה הרווחת בעולם - כמו גם בישראל - היא שהשקעה בשוק המניות מניבה לאורך זמן את התשואה הגבוהה ביותר, אבל הציבור פחות סבלני לעתות משבר, וכאשר השוק יורד - כולם נכנסים לפאניקה" אומרת יעל גרינוולד, מנהלת קרנות הפנסיה של אילון, בשיחה עם ynet. "אם נחסוך בהתאם לרמת סיכון שמתאימה לגיל - יש סבירות גבוהה שנמקסם את החיסכון. זה גם מאפשר לחוסך להתאים את החיסכון לאופיו".

תקופות חיסכון שונות מאפשרות גמישות ברמת הסיכון בנכסים. נוסף על כך, חיסכון רב-מסלולי מספק תמריצים לחיפוש אחר מידע, מה שמוביל לשכלול השוק והגברת התחרות. כמו כן, השתתפות פעילה יותר של העמיתים בתכנון החיסכון הפנסיוני תביא להגברת ההבנה והמודעות.

אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר התייחס לבעיה כאשר המודל שנבדק ונמצא מתאים ביותר הוא זה הנהוג זה כמה שנים בצ'ילה, שנחשבת מובילה בתחום.

מה אומר המודל הצ'יליאני?

ממשלת צ'ילה הנחתה את היצרנים הפנסיוניים להקים חמישה מסלולים בעלי רמות סיכון שונות, המותאמות לקבוצות גילים שונות. מסלולים אלו דורגו מ-A עד E, כאשר A הוא המסלול האגרסיבי ביותר - עם חשיפה גבוהה להשקעות מסוכנות - ו-E הוא הסולידי ביותר.

במסגרת זו, כל חוסך יכול לבחור את המסלול המתאים לו ביותר. נקבע גם שמי שלא יבחר מסלול, יצטרף באופן אוטומטי לאחד ממסלולי ברירת המחדל, שנקבעו בהתאם למין ולגיל המבוטח:

מסלול ברירת המחדל הראשון: גברים ונשים עד גיל 35. רמת הסיכון שנקבעה היא B .

המסלול השני: גברים בני 55-36 ונשים בנות 50-36. רמת הסיכון שנקבעה היא C.

המסלול השלישי: גברים בני 56 ומעלה, נשים בנות 51 ומעלה וגמלאים. רמת הסיכון שנקבעה היא D.

כדי למנוע השקעה מסוכנת לאלו הקרובים לגיל הפרישה, נקבע כי גם במקרה שבו ירצה המבוטח לבחור מסלול, ולא ל"התנקז" לברירת המחדל, אפשרויות הבחירה מוגבלות והקבוצה השלישית (גברים מגיל 56 ונשים מגיל 51) יכולה להשקיע ברמות סיכון C, D, או E בלבד.

רוצים מסלול מסוכן

המודל הראה תוצאות מעניינות, המצביעות על עלייה דרמטית במעורבות של הציבור בחיסכון הפנסיוני שלו. בתוך חמש שנים, מספר העמיתים שבחרו מסלול מיוזמתם גדל ב-120% והגיע ל-35% מכלל החוסכים.

בנוסף, חלה עלייה דרמטית במספר המבוטחים שבחרו במסלול המסוכן A. בחירה זו עולה בקנה אחד עם המציאות בחמש השנים האחרונות בשוק ההון של צ'ילה, שחווה עליות רצופות. מהתוצאות עולה כי ניתן לחולל שינוי בתפיסות והתנהגות הצרכנים, אם ננקטים צעדים נמרצים להנחלת מידע פיננסי לציבור.

ראוי לציין גם את מאמצי השיווק המקיפים לתוכניות, כולל אלו של הממשלה. עם זאת, אחת הסיבות המרכזיות להצלחתו של המודל היא השוק הגואה בצי'לה באותה תקופה.

משרד האוצר הישראלי בודק כמה רעיונות מסוג זה להגברת המעורבות של החוסכים ולהתאמת החיסכון לצורכי החוסך. אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר פירסם חוזר בעניין כבר לפני כמה חודשים, ואולם תשומת הלב של האוצר מופנית כיום לרפורמות אחרות בתחום. עם זאת, מקורות בשוק הפנסיוני מציינים כי אם עידוד הפנסיה הרב-מסלולית לא יבוא מצד האוצר - הוא יבוא מצד היצרנים עצמם.

לדברי גרינוולד, הכל פונקציה של חינוך. "צריך לחנך את האזרח. האוצר עושה, אבל לא מספיק. נדרשת גם התמחות של כל היועצים וכל מי שעוסק בזה. בצ'ילה הממשלה הייתה מעורבת מאוד, ועסקה בחינוך של הציבור. אני לא בטוחה שכאן כולנו - הבנקים, היצרנים, האוצר והסוכנים - עוסקים ופועלים מאותו מוצא של אינטרסים".