גולשי ynet נפרדים מרוז

125 יום חלפו מאז שרוז הקטנה נעלמה, ויומיים מאז שנשלתה ממימי הירקון שרידי גופתה במזוודה אדומה. מאז יום חמישי הגיעו לגדת הנחל אנשים רבים שביקשו להיפרד מרוז בנרות, פרחים ומכתבים - למרות שלא הכירה אותם. פניה העצובות נגעו במדינה שלמה, וגולשים רבים בחרו לכתוב לה באמצעות מנגנון התגובות את מה שלא תקרא לעולם.

דפנה הקדישה לה שיר: 

"ילדתי הקטנה, עכשיו את נחה.

את ידייך הקטנות אוחזים מלאכים,

מובילים אותך אל ביתך החדש,

שם תמצאי שלווה.

שפתייך האדומות יחייכו,

ובענייך הכחולות כאבן ספיר - לא תהיינה דמעות.

נוחי ילדתי, לכי לישון לעולמים

עם שלם ישיר לך שיר ערש

וייתן לך נשיקת לילה טוב".

רוז מחייכת בצרפת (צילום: AFP)

יגאל ישראלי מרחובות כתב לה:

נחלים שאהבתי לשחות בם

דיממו עד בלי די מדמך

ילדתנו ילדתנו המחייכת

הכל מזכיר את עצבך

אבא קולך מתנגן לו

אבא קר לי בלב

סבא אתה קצת מכאיב לי

סבא עכשיו לא כואב

אנו הורייך אחייך

אחיותייך סבתותייך שלך

עכשיו שקר ורטוב לך

תסלחי על שלא הצלנו אותך

רוז והאם מארי (צילום: AFP) 

גם שרון מ"גדות הירקון, תל אביב" הקדישה לרוז את השיר "פרח":

"שם, בעפר ותכלת

חלקת שלום ישנה

נומי פרח, נומי

נומי ילדה קטנה".

עירית מצופית כתבה לה: "רוז הקטנה, אין מילים שיוכלו לתאר את עוצמת הכאב שחשה מדינה שלמה בעקבות הטרגדיה הבלתי נתפסת על הדעת, אשר קרתה לך, קטנה. מתפללת לכך שאת במקום טוב, מלא אהבה, צחוק ואושר - כפי שלא זכית לחוות כאן בעולמנו. מחבקת אותך יקירה, קטנה". 

רוז ואחותה הקטנה (צילום: AFP)

אילן הציע להקים על גדת הנחל גלעד לזכרה של או מתקן משחקים על שמה. הוא הסביר: "שבמותה לפחות תשמע צחוק ילדים ותראה נורמליות שלא זכתה לה בחייה. לנו זה יזכיר כל הזמן לעצור לרגע ולחשוב איך הפכנו לחברה כזו מנוכרת ואדישה, ומה אנו יכולים לעשות בקרבת מקום מגורינו כדי שדבר כזה לא יקרה שנית".

"הזויה מתל-אביב" סיפרה שביום חמישי, כשעברה ליד מקום מציאת הגופה, חשה "לַהַב של סכין" חוצה אותה. פרשות הרצח וההתעללות בילדים, כך היא מספרת, מעוררות בה תהיות: "בשביל מה אנשים עושים ילדים אם הם לא מסוגלים לגדל אותם, אם הם חלשים ואת התסכולים שלהם הם מטיח על חסר ישע כגון ילד. אין שום דבר מנחם במציאת הגופה, כי התחושה היא כמו אגרוף שחובט בי באמצע החזה. מחר כבר כולם ישכחו, נחזור לחיי האנוש הרגילים עד הפעם הבאה".

פנים של ילדה (צילום: AFP)

"אחד שכואב לו" כתב: "נוחי על משכבך ילדה יפה. אני אבא לילד בגיל של רוז ואני כותב שורות אלה כשצמרמורת ודמעות עוטפות את גופי. אני רואה מחברים חשוכי ילדים, עד כמה הם רוצים את הדבר הקטן/גדול הזה בחיים וה' כנראה נותן לאנשים שלא מגיע להם וזה בלשון המעטה אני מקווה שה'סבא' הזה ה' ייתן לו רק רע. ולך רוז אני אומר 'נוחי על משכבך בשלום ותשמרי על ילדי הגן מלמעלה. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים".

הסוף העצוב (צילום: ג'ורג' גינסברג)

מור מהמרכז כתב לילדה הקטנה: "לרוז ההקטנה. אני לא יודע אם מישהו שהלך לעולם הבא יכול לקרוא את מה שרושמים פה באינטרנט. אבל בכל זאת אני רושם לך. מאז שקראתי את הכתבה לפני מספר שבועות, אני לא מפסיק לבכות בתוכי ולהתהלך בעבודה עם עיניים אדומות ומנסה להסתיר את הדמעות שכמעט נוזלות מהן. כל כך, אבל הכי בעולם, עצוב לי. לעולם לא היה עצוב לי באף מקרה שקראתי. אבל את, עם המבט העצוב, ובתמונות אחרות עם החיוך המקסים והעיניים שדיברו אליי כל-כך כבשת אותי. אחרי שקראתי מה עבר עליך ואני בטוח שזה לא הכל ויש עוד דברים שלא כתבו, נהייתי חצי אדם. כל הזמן אני חושב עליך ומנסה להדחיק את מה שעברת ילדה טובה שכמותך. את מלאך. מלאך בחיים ומלאך בלכתך. אני רוצה להאמין שלא סבלת כשנשמתך עזבה אותנו. רוז היקרה, אני רק מתפלל שיתמנו אותך בארץ, בכדי שאוכל לבוא לבקר אותך ולהניח על מצבתך פרחים ומתנות. אוהב אותך בלי להכיר אותך. תסלחי לי שאני בוכה כרגע אבל אני לא מצליח לעצור את הדמעות. שנשמתך תהיה בגן עדן וחיים הכי טובים בעולם הבא".

גם הגולש חץ לא מצליח לעצור את הדמעות: "אלוהים, אני בן 40, אני לא עומד בזה כבר ובוכה כמו ילד קטן. גרוני חנוק מדמעות. הלוואי ויכולתי לאמץ את הילדה הזו. היתי נותן לה הכל, כאילו הייתה ילדתי שלי ובדיוק כמו שאני נותן לילדתי הקטנה בת ה-3.5. הלוואי שתזכה לחיות בין מלאכים טובים בשמיים, הלוואי".

אבנר מכפר-סבא כתב לה מכתב קצר: "רוז הקטנה את שם למעלה בין העננים ופה למטה אנחנו מחפשים דרכים. כי מי שפגע בך הוא אחד שאין לו לב ולא רוצה אותך פה איתנו. אבל אנחנו פה למעטה לא נישכח אותך לעולם. תנוחי על משכבך בשלום ושמלאכי השלום ישמרו עלייך מכול רע ופגע.יהי זיכרה ברוך. ת.נ.צ .ב.ה".