דרכי תשובה למנהיג שסרח
איש ציבור שנכשל צריך לעמוד ביושר מול הציבור ולהודות בכך, וכל עוד הוא אינו עושה זאת - אי אפשר לדבר על שיבתו לתפקיד ציבורי. עליו גם להצהיר מה בכוונתו לעשות כדי שלא ליפול שוב, ומי שנפל ברותחין יבהיר לציבור כיצד יזהר מפושרים. הרב יובל שרלו סבור כי שערי תשובה פתוחים גם לפוליטיקאים שסרחו, ואף מילה על אריה דרעי
גם בפני איש ציבור שסרח חייבת להיות אפשרות תיקון ויכולת חזרה למעמדו. מובן הדבר כי הדבר תלוי גם בחומרת הכישלון, אולם ברמה העקרונית - שערי תשובה ותיקון אינם יכולים להינעל.
הם אינם יכולים להינעל כי הדבר מנוגד לחלוטין לאתוס החזרה בתשובה, שאינה נועלת דלת בפני אדם; הם אינם יכולים להינעל כדי שלא לפגוע בזכות האדם וכדי שלא להנציח את הכתם הרובץ על האדם; הם אינם יכולים להינעל גם בשל המשמעות הציבורית של אפשרות התיקון, שנעילת דלת בפניה תגרום להירתעות מנשיאה בתפקידים חשובים.
חברה העורפת את ראשי הנכשלים ואינה מציעה להם דרך תיקון, גורמת לאנשים רבים שלא להתגייס לצורך יעדים חברתיים ולאומיים, בשל החשש שלהם מתהליך בלתי הפיך. מעבר לכך, במקום בו אין תהליך של תיקוני טעויות מתפתים המנהיגים לאמץ מדיניות של "שב ואל תעשה עדיף", כיוון שבמדיניות אקטיבית קל יותר לטעות ולהיכשל. למען החברה עולה אפוא שיש צורך לנסח קווים המאפשרים קבלת אחריות ותיקון.
הוא זכאי?
דרעי מבקש: תנו לי להתמודד
כתבי ynet
הוא זכאי? יו"ר ש"ס לשעבר, שראה את הכלא מבפנים, פנה בצהריים ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט אליעזר ריבלין, בבקשה להתיר לו להתמודד על ראשות העיר ירושלים
ברם, כשם שבתשובה הנעשית בין אדם לא-לוהיו אין מדובר בחוויה שהיא מהשפה ולחוץ כי אם בתהליך פנימי עמוק, המלווה במעשים הנראים כלפי חוץ - נכון הדבר גם כאשר אנו עוסקים בשיבת איש ציבור למעמדו. על אף ההבדלים, ניתן לערוך אנלוגיה רחבה בין חיי הפרט ותשובתו מול הקב"ה לבין חזרה לתפקיד ציבורי לאחר נפילה. מתוך שלל האנלוגיות ניתן להדגיש שלוש עיקריות:
א. כשם שתנאי יסודי לחזרה בתשובה מול הא-לוהים הוא הכרה בחטא והודאה בו - הדבר נכון גם מבחינה ציבורית. על איש הציבור שהורשע או נכשל לעמוד ביושר מול הציבור ולהודות בכישלונו, כתנאי יסודי לשיבתו למעמדו. המטרה אינה השפלתו של איש הציבור, אלא וודאות מוחלטת שהוא אכן מכיר בטעותו. כל עוד איש הציבור אינו עושה זאת, ועל אף שהורשע הוא מתחמק מהודאה מפורשת בכך - אי אפשר לדבר על שיבתו למעמדו הציבורי. אין מדובר בעונש המוטל עליו, כי אם בשמירת הציבור על אופיו של השרות הציבורי. הדבר נכון הן בכישלון שנידון בבית משפט והן בכישלון ציבורי.
ב. תורת התשובה מחייבת את האדם ששב למעמדו להכיר בכך שעליו לשלם את מחיר חטאו. אין מדובר רק בענישה הפורמאלית, אלא בנכונות לשאת במחיר הטעות שהוא גרם או במחיר הנפילה. אחריותו של האדם אינה פוקעת גם לאחר שהוא קיבל את עונשו. אם אדם הפיץ לשון הרע על אחרים הוא חייב גם לפעול כדי שלשון הרע הזה יתוקן; אם הוא גרם במנהיגותו להרוגים רבים - הוא חייב להיות המנחם והמפייס המתמיד של המשפחות הנפגעות. זו משמעותה האמיתית של קבלת אחריות, ולא רק הצהרות נבובות בדבר "אני אחראי".
ג. אחד מדרכי התשובה המובהקים ביותר הוא הצבת גבול וגדר בפני מניעת נפילה נוספת. איש הציבור המבקש לשוב למעמדו חייב להצהיר בפני הציבור מה הוא מתכוון לעשות כדי שלא ליפול שוב. אם מדובר בעניינים הקשורים בשוחד ובהפרת אמונים מול הציבור - כיצד הוא עומד להתמודד עם זה בהמשך; אם מדובר בזחיחות דעת וברשלנות - מה יבטיח את העובדה שזה לא יקרה שוב. מי שנפל ברותחין צריך להבהיר לציבור כיצד הוא עומד לשמור על עצמו אפילו מפושרים.
דברים אלה אינם מכוונים לאדם ספציפי. על סדר היום עומדים אנשים רבים שהורשעו המבקשים לשוב לתפקידם או להתמיד בו - ממשנה לראש ממשלה דרך רבים אחרים ועד למתמודדים חדשים. על כן, הדברים האלה מכוונים להנהגה ציבורית של כולנו, אשר צריכה לנסח לעצמה את הדרכים העקרוניות של שיבת איש ציבור למעמדו הקודם, ולהקפיד על כך לא רק כשמדובר באיש ציבור מהמפלגה היריבה, אלא גם (ובעיקר) כאשר מדובר במי שזוכה לתמיכתנו. אז מתברר שאנו אנשי אמת התרים אחר הדרך הנכונה לאפשר את השיבה, מבלי לטשטש את העבר החמור.
מאמרי הרב שרלו מפורסמים באתר ישיבת ההסדר בפתח תקווה.
לפנייה לכתב/ת 
שיחרור דרעי מהכלא
צילום: שאול גולן
הרב יובל שרלו
צילום: שאול גולן
מומלצים
