קיה סיד - יותר טויוטה מקורולה?

הפתעות יכולות להיות דבר נחמד מאוד. כמו מסיבת הפתעה ליום ההולדת למשל. אבל הפתעות עשויות להיות גם לא נעימות בעליל. למשל, הולך רגל שקופץ לכביש או קטנוע שצץ משום מקום. באופן כללי, מרבית האנושות מעדיפה לחיות את חייה עם כמה שפחות הפתעות. רואי חשבון למשל, היו מכונים לוותר על הריגוש שבהפתעה, להוציא את המושג הזה מהמילון. מה שמביא אותנו להניח שהמשקל שקיבלו אותם רואי חשבון בקונצרן הרכב קיה, במסגרת תהליך קבלת החלטות יחסי ציבור, היה קטנטן. "הכוח להפתיע", זה הסלוגן שבחרה קיה להצמיד למשפחתית החדשה שלה, הסיד. כי אם יורשה לנו, לקוחות קיה פוטנציאליים מעוניינים בהכל - חוץ מהפתעות.

קיה סיד. עיצוב נעים שנראה "מוכר" מהרגע הראשון (צילומים: רועי צוקרמן)

אבל, והנה מגיע "אבל" ממש גדול. לקוחות פוטנציאליים או לא, קיה סיד היא הפתעה גדולה בכל קנה מידה. למעשה, לא נגזים אם נגדיר אותה כאחת ההפתעות הגדולות של תעשיית הרכב השנה. והסיבות לפניכם.

באה רגוע

קחו לדוגמה את העיצוב החיצוני. בעידן בו מכוניות משפחתיות מאמצות לעצמן עיצוב ספורטיבי-אגרסיבי, או סתם מושקע יתר על המידה ומיותר להפליא, בסיד המצב הפוך: מהרגע הראשון יש תחושה מוכרת, נעימה, אלגנטית. הסיד קלה מאוד לעיכול, עם קווים פשוטים ונקיים שמחד לא ימשכו מבטים מיותרים, מאידך ינעמו לעין. בניגוד לאחותה התאומה יונדאי i30, המגושמת מעט למראה אה-לה ב.מ.וו סדרה 1, המופע הוויזואלי מוצלח כאן בהרבה.

למעשה, נדמה כי בקיה למדו היטב את הפילוסופיה של יצרנית הרכב הגדולה בעולם, טויוטה: העיצוב צריך להיות כמה שיותר נעים לעין, הלקוחות צריכים להתרגל אליו במהירות ואסור שיהיה אופנתי מדי - אחרת יתיישן תוך פרק זמן קצר. מנגד, בתא הנוסעים זה דווקא משחק לרעת הסיד, שסובלת מאפרוריות יתר. מעט יותר מדי פלסטיק שחור ועיצוב לא ממש בעל השראה, במיוחד בגרסת הליסינג הפשוטה. איכות ההרכבה לעומת זאת עושה רושם טוב, וכך גם מרחב המחייה לנהג ולנוסע.

מאחור, הסיד מציעה צמד עוגני איזופיקס למושבי תינוקות, ומרווח נאה גם לנוסעים מבוגרים. תא המטען יספק בהחלט גם צרכים משפחתיים, אם כי מר ישראלי יאלץ לדלג כאן מעל משוכת השמרנות - הסיד מגיעה במבנה האצ'בק (חמש דלתות) השימושי יותר אך פחות פופולרי בישראל. אגב, המושבים מעט נוקשים לטעמנו, ופוגעים בנוחות הנסיעה. אבל לכך נגיע בהמשך.

קיה שאפשר ליהנות ממנה?

כפי שסיפרנו לכם לא פעם, הסיד מבוססת באופן מלא על ה-i30 של יונדאי, אך בין השתיים היא המותאמת יותר לטעם האירופי (וגם מיוצרת באירופה, בניגוד ליונדאי הקוריאנית). מה שאומר קודם כל כי היא אמנם בעיקר משפחתית-פרקטית, אבל גם אמורה להתנהג טוב יותר. בדרך כלל - והמקרה הזה אינו יוצא דופן - המשמעות היא כיול מתלים נוקשה יותר. והסיד אכן מתקשה להתמודד עם כבישי ישראל המצולקים, ומקפצת לעיתים שלא לצורך. וכפי שבדרך כלל קורה, כשהמהירות עולה המצב משתפר משמעותית. בנסיעות הארוכות שביצענו הפגינה הסיד נוחות כללית טובה.

בסעיף חטיבת הכוח מציעה קיה את יחידת ה-1.6 ליטר (כאן עם 126 כ"ס ו-15.7 קג"מ) המוכרת לנו מיונדאי, עם מיאוץ מעמידה ל-100 קמ"ש ב-11.4 שניות, ומהירות מרבית של 187 קמ"ש. לא מספרים מדהימים, אך בהחלט נאים בקטגוריית המשפחתיות. תיבת ההילוכים היא מהזן הפשוט: אוטומטית רגילה לחלוטין עם ארבעה יחסי העברה. בעידן הכניסה לשימוש של תיבות רובוטיות מעצבנות לעיתים, ומול המתחרות הקרובות, הסיד אינה אמורה לחוש נחיתות כלשהי בסעיף זה. אלא שהתיבה המיושנת בולטת לרעה. פעולתה איטית יחסית ויחסי ההעברה ארוכים מדי.

סביבת הנהג נראית פשוטה, במיוחד בגרסת הליסינג שבתמונה - אך איכותית

נחזור לסעיף הנוחות. הסיד בפירוש מפתיעה לטובה בבידוד רעשים מרשים (למעט רעש צמיגים), ותחושת עידון לא צפויה בתא הנוסעים. אלה מתבטאים מיידית בנינוחות הנסיעה לנהג ולנוסעים שעמו.

הנוסחה האידאלית?

אם עד עתה קיבלתם את הרושם שהסיד היא מכונית משפחתית ראויה בהחלט, סימן שהבנתם נכון. עוד לפני שמשקללים את המחיר (111,000 שקל לגרסת הליסינג לקבוצה 2 או 116,000 שקל לגרסה ה"מהודרת" לשוק הפרטי), אפשר לסמן את הסיד כהפתעה נעימה: מדובר במשפחתית איכותית ומרווחת ואפילו מהנה לנהיגה - בלי ייחוד אבל גם בלי התחכמויות מיותרות.

ללקוחות פרטיים, מדובר בעסקה משתלמת במיוחד - שכן הסיד מגיעה עם כל אבזור הבטיחות והנוחות הרצוי: שש כריות אוויר, בקרת יציבות, בקרת אקלים, חישוקים קלים ומערכת MP3 עם שישה רמקולים. גרסת הליסינג תהווה אמנם את רוב המכירות, אבל מומלצת פחות עקב העדרם של כמה אבזרי נוחות - מראות חשמליות למשל.

בסופו של יום, קשה שלא להתרשם מהסיד. להתרשם מאוד. גם אם שמים בצד את העובדה שהמותג הזה לא נהנה בעבר מתדמית משובחת, או את היומרה מאחורי סלוגן המכירות. אחרי הכל, השורה התחתונה של המבחן הזה היא זו: בעולם בו המכונית הנמכרת ביותר היא גם הכי פחות נועזת, הסיד מצליחה ליישר קו והופכת לבחירה יותר מלגיטימית.