אני רווקה דתיה - ישות שלא אמורה להתקיים

חלומות הבלהה הגיעו מוקדם מכפי שציפיתי.

ידעתי שהם מגיעים וניסיתי לאגור כוחות, להיות מוכנה להדוף את הדיכאון המתגנב ומתעורר, למרבה האירוניה, באותה תקופה בשנה שאמורה להיות תקופה של שמחה, צמיחה וחיבור לדברים הנעימים ביותר.

החגים עוסקים בהתחדשות מערכת היחסים של כל אדם עם ריבונו של עולם, ומבחינה ארצית יותר, הם עוסקים בבילוי של כל אחד עם המשפחה ועם האנשים שהוא אוהב. אבל אחרי 11 שנה שאני עוברת את תקופת החגים כאדם בוגר וכרווקה, החרדה שלי מתחילה להתעצם יותר ויותר עם התקרב חודש תשרי.

למרות כל ניסיונותיי להתמקד בהכרה בריבונותו של האלוהים, להוקיר לו תודה על כל מה שנתן לי ולהתמסר לעבודה על מידותיי, לשקוע בשיפור האופי שלי - למרות כל זאת מתגנבת העצבות פנימה. ולמען האמת, גם הבושה.

מכאן מגיעים חלומות הבלהה. הפרטים מעורפלים, אבל החלום התחיל כשעמדתי מאחורי בית הכנסת של הוריי, עם חברתי הטובה מימי ילדותי, נרגשת לראות אנשים שלא פגשתי זמן רב - והסתיים בכך שעזבתי את המקום, מבוישת, מושפלת ומרגישה לא שייכת.

שנה נוספת חלפה, ואני עדיין לבד. שוב אכנס לבית הכנסת ואביט איך התקדמו חייהם של אחרים, אראה לאילו זוגות כבר צפוף בדירותיהם הירושלמיות החמימות, ואילו נשים הצעירות ממני בעשור נמצאות בהריון השני או השלישי. ואז ארגיש חריגה ללא בן זוג או משפחה. אולי אני פרנואידית, אבל ארגיש מבוישת כשאראה משהו שדומה לחמלה בעיניהם של אנשים כשהם מדברים איתי. אשמע את מחשבותיהם: "עדיין לא נשואה" ואנסה לחייך בנועם כשמישהו או שניים, זרים למחצה ושוחרי כוונות טובות, יטעימו ברוב משמעות שהם מקווים ש"השנה זה יקרה".

וברגע שאהיה שוב בבית הכנסת, אלחש, אבכה, אזעק את אותה תפילה חרישית, ואיכשהו אשמור על אמונתי באלוהים שמסיבות כלשהן, שאינן ברורות לי, אינו נענה לתפילתי.

לא שייכת לבית כנסת, לא דרושה למניין

לא קל להיות רווקה כשאינך רוצה להיות, לא משנה היכן את נמצאת. אבל זה קשה אפילו עוד יותר בחברה המשפחתית הישראלית, או בכלל בחברה היהודית - בעיקר בחלקיה הדתיים.

אני גרה בירושלים, ה"קהילה" היהודית המשגשגת ביותר בעולם. אבל אני אשה דתייה ורווקה. אני לא שייכת לבית כנסת, אני לא מופיעה ברשימת "ארגון החסד" של נשות השכונה, ואני לא דרושה למניין. אני בלתי נראית ברדאר הקהילתי, אין בשבילי תפקיד מבחינה חברתית. בלי כל כוונה להיות דרמטית, אני חלק מאוכלוסיה שלא אמורה להתקיים, והקהילה היהודית עדיין לא למדה איך להתמודד עם העובדה שלמרבה הצער, האוכלוסיה הזאת קיימת.

בשנתיים האחרונות, היתה תקופת החגים מוזרה מאוד בשבילי. כל שנה סיימתי מערכת יחסים שהיתה קרובה מאוד להיות "הדבר האמיתי". למרות שהן לא הצליחו, הן מילאו אותי תקווה. הייתי קרובה כל כך לדבר האמיתי, שזה נמצא ממש מעבר לפינה. אבל אז ביליתי את רוב השנה בניסיון לאחות את כל השברים של עצמי לאחר מערכת יחסים שנראתה מושלמת, שנראתה אמיתית, שנראתה כאילו זה כל מה שחיכיתי לו ונראתה כמצדיקה את הסיבה לכך שהיה עליי לחכות זמן כה רב - עד שהיא התפוצצה בפניי.

עכשיו מגיע שוב ראש השנה. והנה אני כאן, עדיין לבד.

הגיע הזמן להכתיר את המלך, לתת דין וחשבון על מעשיי, לשאת ולתת על השנה שעברה ועל המתנה של 365 ימים נוספים. פעם נוספת אשפוך את לבי בפני בורא עולם ואתחנן בפניו שיאפשר לי להעניק את כל מה שאני מאמינה שיש לי להעניק.

בחן אותי בעבודה הקשה הכרוכה בנישואים

לכל שלב בחיים יש הקשיים שלו. אנא, קדם אותי לשלב הבא. כמוני, עוד בחורות רבות צריכות להילחם במרירות ובייאוש, בבדידות ובעצבות שמהוות מוזיקת רקע בימיהן, גם כשהן מצליחות בתחומים רבים אחרים.

אנא ממך, אלוהים, שנה את המצב בו אני נמצאת. בחן אותי בעבודה הקשה הכרוכה בנישואים. תן לי לעבוד קשה, לעבור לילות ללא שינה ולהרגיש מבודדת, כמו כל חברותיי שילדו את ילדיהן הראשונים. תן לי לחשוב שאשתגע אם לא אצליח למצוא קצת זמן לעצמי, רגע של שקט. תן לחותנים שלי להרגיז אותי ובלבל אותי בשאלה לאיזה צד של המשפחה ללכת בחגים. אתגר אותי עם ילד או שניים מנישואים קודמים של בן הזוג שאמצא.

אם אצליח להוציא את עצמי מהמחשבות שבהן אני שקועה, אתפלל למען אחרים במצבי, בחורים ובחורות שרוצים, יותר מכל דבר אחר, להקים בית. בלי קשר לדבר המעכב את כולנו, הלוואי שתהיה שנה זו השנה שבה נפסיק להיות לבד. תן לשנה זו להיות השנה שבה יהפוך כל אחד מאיתנו לחלק מהעבר, ההווה והעתיד היהודי - בכך שנקים משפחות.

תן שבשנה זו יזכרו אנשים להזמין רווקים וגרושים ואנשים אחרים שאין להם משפחות. שיזכרו שכל חג, כל שבת, הם תזכורת למה שאין לנו.

עשה שתהיה זו השנה, שבה ההורים הטרודים והעסוקים המתכוננים לשבתות והימים הטובים של החגים יעצרו לרגע ויזכרו כי הם מבורכים במידה שלא תתואר בכך שיש להם זה את זה, למרות החסרונות של כל אחד מהם, ושילדיהם הצרחנים והשובבים הם מתנות נפלאות שהעניק להם השם.

אני אשה מיוחדת, ואני זקוקה לגבר מיוחד

במהלך השנה הזאת הלכתי לפגוש שדכנית. אשה מקסימה ואינטליגנטית, שהזהירו אותי שהיא לפעמים קצת חסרת טאקט. לאחר שדיברנו זמן מה, היא אמרה, "אח, את כל כך חכמה ומצחיקה ומעניינת ויפה..."

(חיכיתי ל"אבל...")

"... לעולם לא אצליח למצוא לך בעל!"

ידעתי, ממש באותה שנייה, שזה אחד הרגעים שבהם אני יכולה לבחור: להרגיש חסרת תקווה, או לחשוב שזה מצחיק. אחרי הכל, מה שהשדכנית בעצם אמרה זה שזה לא מפתיע שנדרש לי זמן רב יותר למצוא בעל - אני אשה מיוחדת, ואני זקוקה לגבר מיוחד.

חייכתי ואמרתי לה שלא תדאג.

"את לא אחראית לכך שאמצא בעל", הרגעתי אותה. "זה התפקיד של הקב"ה. השאלה היא אם תהיה לך הזכות להיות השליחה של אלוהים לדבר הזה. ואני בוטחת בו לחלוטין".

תן שלכל אורך ראש השנה הזה, אזכור וארגיש את מה שאמרתי עכשיו.

• באדיבות אש התורה –www.aish.co.il - אתר עם חוכמת חיים