"סרוגים" מודל 82
"אני צופה בדור הסרוגים ולא רק דרך המסך וליבי יוצא אליו". יעל משאלי חוגגת 26 שנות נישואים וכותבת לרווקי הביצה
התמזל מזלי וללא שום תיווך בחר בי הבחור לו נישאתי בסופו של דבר. חכם מכולם, נאה במידה סבירה (סתם, נאה ביותר!), יודע מה הוא רוצה מעצמו ומהחיים בכלל (ויש לי מכתב של שישה עמודים שאני שומרת מאז, שיוכיח את זה. על הטוב והנפלא והרע והנורא שבזה, הוא דבק בתוכניתו מאז). היה לו רק חיסרון אחד אז. הוא היה... דתל"ש. ("פושטק" קראו לזה אז). ולי, בתור מי שראתה את עצמה עוסקת עם בעלה בהוראה, חיה בקרוון עם תשעה-עשר ילדים, ומסתפקת במועט... היה לגמרי לא פשוט.
הוא לא התאים לי משום בחינה (הוא עדיין לא), אבל השיחות איתו היו הכי מעניינות בעולם, הבילויים הכי הזויים (סנפלינג בחצאית במצוקי זכרון-יעקב) החברים החייזרים שלו (מבית-זרע, ה' ירחם) וזהו. "התאהבתי" בו משום שהוא היה "מאוהב" בי. ומאז אנחנו חיים באושר (רוב הזמן) ובעושר (כל הזמן) עד עצם היום הזה. ואני לא מעיזה לומר כלום על הלאה, כי כבר היו דברים מעולם.
והיום...
אני מתבוננת היום ב"דור הסרוגים" ולא רק דרך המסך, וליבי יוצא אליהם. ובדור הזה אני מחשיבה לא רק את הרווקים היותר מבוגרים, אלא גם את הנשואים והגרושים והסובלים בשקט בני אותו הדור (תיכנסו פעם לפורום "הורות ומשפחה" בכיפה ותראו על מה אני מדברת).
הרווקים היותר מבוגרים (נגיד בני עשרים וחמש ומעלה) "התאהבו" כל כך הרבה פעמים, או לא התאהבו עדיין כלל... מבחינתם להתאהב הוא רעיון פנטסטי, לא קשור במציאות. והמציאות היא שזו שאתה נהנה לשוחח איתה בשעות הקטנות של הלילה, לאכול איתה כל יום ארוחת צהריים, לנתח את התכניות (הזהות!) שלכם לחיים, לצאת איתה להופעות בקיסריה ולסרטים, היא לא "החברה הכי טובה שלך". אתה אוהב אותה. ואם תרשה לעצמך אתה גם "מאוהב" בה. אהבה והתאהבות זה עניין של החלטה, לא פחות – ובטח לא יותר מזה.
וגם אם אין מישהי (או מישהו) כזה בסביבה הקרובה כרגע, זה מה שצריך לחפש. זאת ההתאהבות הדרושה לחיי נישואים טובים.
וכל השאר (אבל ממש כל השאר, חוץ מסיעתא דשמיא - הדרושה תמיד) תלוי בציוד אישי שכל אחד מכם חייב להביא: נחישות לעשות כל מה שיידרש כדי להצליח את הנישואים האלה, מחוייבות, יכולת לחרוק שיניים, גמישות, פתיחות, רצון ללמוד (אחד על השני וכל אחד על עצמו), מסוגלות לסלוח ולמחול, אופטימיות...
כי בחיי הנישואים הכי טובים אף אחד ושום דבר לא נשארים כמו שהם היו ברגע שהתאהבתם, ברגע שהתארסתם וברגע שנישאתם. כל הזמן דברים משתנים (וטוב שכך, מי רוצה להיות תקוע בגיל ארבעים עם פרטנר שנשאר מנטלית בן עשרים ושתיים?). אבל הדבר העיקרי שבו התאהבתם תמיד נשאר שם.
אז תפסיקו להתלהב מזה שעשו "עליכם" סדרת טלוויזיה ותתפסו את זו (או זה) שאתם אוהבים-מאוהבים ותלכו על זה. ותחזרו אלי עוד עשרים-ושש שנים להגיד תודה.
לפנייה לכתב/ת 
