אמריקה בצרות? באיראן המצב יותר גרוע

"בחורף לא היה גז, באביב לא היה מים ובקיץ אין חשמל", כתבה בלוגרית מטהרן בשם מרים. אז מה יהיה? זאת השאלה שהרבה איראנים שואלים את עצמם, וככל הנראה התשובה תלויה בעיקר בהם. התקשורת העולמית נסערה בימים האחרונים מהמשבר הכלכלי הפוקד את ארצות הברית והעולם המערבי. אבל מצבם של תושבי מעצמת-העל עדיין טוב בהרבה לעומת מצבם של תושבי יריבתה המושבעת במזרח התיכון - איראן.  

איראן מצטיירת בתקשורת העולמית כמדינה מאיימת ונחושה שאינה מהססת להתעמת עם הקהילה הבינלאומית. אבל איראן היא מדינה הסובלת מחולשה פנימית קשה. ההנהגה האיראנית מעדיפה להתרכז בסוגיות של מדיניות, במקום טיפול אמיתי בסוגיות הכלכליות. אבל מרבית האיראנים מוטרדים הרבה יותר ממצבם הכלכלי מאשר מהשאלה האם ומתי תשלים טהרן את בניית פצצת האטום הראשונה שלה.

הסחר החיצוני של איראן הולך ומצטמצם; המשקיעים הזרים בורחים; האינפלציה דוהרת; האבטלה נמצאת בכל פינה; המחירים מאמירים ומשפיעים על הכיס הקטן של כל אחד ואחת מ-70 מיליון התושבים במדינה.

הנפט התייקר. איפה הכסף?

כייצואנית הנפט הרביעית בגודלה בעולם וכבעלת הרזרבות השנייה בעולם, נהנתה איראן בשנים האחרונות ממחירי הנפט הגבוהים שהגדילו את הרווח של איראן מנפט ב-31 אחוזים. הבנק המרכזי של איראן הודיע כי הכנסותיה מייצוא נפט וגז בשנים 2007-8 הסתכמו ב-81 מיליארד דולר, לעומת 62 מיליארד דולר שנה קודם לכן.

ניתן היה לצפות שרווחי הנפט יחלחלו כלפי מטה וישפרו את מצבו של האיראני הממוצע; זה גם מה שהבטיח מחמוד אחמדי-נג'אד כשעלה לשלטון ב-2005 - אבל כיום, עדיין מדובר במשאלת-לב, ובינתיים גם מחירי הנפט מאבדים גובה.

אינפלציה של 30%

לפי נתוני הבנק המרכזי של איראן הגיעה האינפלציה באיראן באוגוסט ל-27.6%, ולפי הערכות לא רשמיות היא אף גבוהה מ-30%. מחירי המוצרים הבסיסיים כמו בשר, אורז וירקות עולים, החלב והלחם עדין מסובסבדים אבל אילולא כן הם גם היו מתייקרים כמעט פי שניים. רוב הכלכלנים מצדדים ברפורמה מקיפה במדיניות הסובסידיות, המכבידה על תקציב המדינה באיראן, אבל באותה נשימה הם מזהירים כי מימוש בלתי זהיר של הרפורמה עלול להחריף עוד יותר את משבר האינפלציה.

משפחה בת 4 נפשות המרוויחה משכורת מינימום - כ-215 דולרים - מוציאה כמעט 80 אחוז מהכנסותיה על מזון. לפי העיתון האיראני "אעתמאד", גדלה בשנה האחרונה ההוצאה על מזון למשפחה כזאת מ-90 דולר ל-188 דולר לחודש. בניסיון להתמודד עם האינפלציה הודיע לאחרונה הבנק המרכזי כי הוא שוקל למחוק 3 או 4 אפסים מהמטבע האיראני.

הבצורת מחמירה את המצב

עליית המחירים נובעת לא רק מהתייקרות מחירי הסחורות בכל העולם, אלא גם ממספר שנים שחונות, שהביאו על איראן לבצורת קשה. רשויות החקלאות במדינה מזהירות כי אם עונת הגשמים הקרובה לא תהיה מבורכת בגשמים, חלק גדול מהאוכלוסייה יוותר ללא מים וללא פרנסה. 14 מתוך 30 המחוזות באיראן הוכרזו כמוכי בצורת. הבצורת פוגעת בגידול חיטה, המצריך כמויות מים גדולות, שאינן בנמצא.

כדי להינצל ממחסור בחיטה, נאלצו האיראנים לייבא במהלך הקיץ כ-5 מיליון טון חיטה ובכלל זה 1.8 מיליון טון חיטה שרכשו דווקא מארצות הברית.  

כיאה לסוחרים ממולחים, שומרים בעלי הדוכנים בבזארים של טהרן על המלאים במחסנים, בתקווה לגרוף רווחים גדולים יותר עם עליית מחירי האורז לדוגמא. אחד מהם, עלי אסגר טזבאל מדרום טהרן, אמר לסוכנות הידיעות רויטרס כי "הסוחרים החביאו את האורז ברגע שהם שמעו שהיה פחות גשם השנה ושהמחירים בעולם גבוהים. היה מספיק אורז בשווקים אבל הסוחרים ניצלו את ההזדמנות".

נפט יש, דלק אין

למרבה האבסורד, סובלת איראן גם ממחסור בגז ובדלק. זאת, כיוון שתעשיית הזיקוק שלה אינה מפותחת מספיק והיא נאלצת לייבא עד כמחצית מהדלקים המזוקקים, כולל בנזין למכוניות. בשנה האחרונה החלה הממשלה להנהיג קיצוב דלק לאזרחים בניסיון להתמודד עם הפערים בין הצריכה לקושי בייבוא. בחורף האחרון הציע הנשיא אחמדי-נג'אד לבני עמו להתמודד עם המחסור בגז בעזרת לבוש חם וחיסכון, וכעת צופים המומחים כי עוד יחמיר בחורף הקרוב.

לאחרונה החלה איראן לסבול מחסור חמור בחשמל, בשל המחסור בדלק ובשל הבצורת, המשתקת את תחנות הכוח ההידראוליות. ובזמן האחרון מתבצעות כמעט מדי יום הפסקות חשמל יזומות ברחבי המדינה, בחלקים מסוימים של המדינה בשעות הצהריים החמות ובחלקים אחרים בשעות הלילה.

אחת הבלוגריות מטהרן, מרים, תיארה את ההשלכות הקשות של ניתוקי החשמל התכופים. "למרבה הצער, לאחרונה שמענו על כמה חולים במצב קשה שהיו זקוקים למכשירים רפואיים, ומתו לאחר שניתוק החשמל הביא לניתוק המכשירים. הדברים לא פורסמו". עוד כותבת מרים כי אלפי מכשירי חשמל כמו מקררים, טלויזיות ומחשבים התקלקלו, ומפעלים מרכזי קניות ושווקים נפגעו."מי ישלם על הנזקים האלה?" שאלה.

האיראנים מאשימים את הנשיא 

ההנהגה האיראנית מעדיפה להתרכז בסוגיות מדיניות במקום לטפל כראוי בסוגיות הכלכליות. בניסיון להדוף את הביקורת נגדם, מפנים מנהיגי איראן את אצבע מאשימה כלפי מדינות המערב ומאשימים אותן במצב הכלכלי הירוד אליו הגיעה מדינתם. אכן, ניתן לייחס חלק מהקשיים הכלכליים לסנקציות שהטילה מועצת הביטחון על טהרן בעקבות סירובה להשעות את תוכנית הגרעין שלה, אף שהקשיים הכלכליים מושפעים גם מהמשבר הגלובלי. כך או כך, רבים מאוד מהאיראנים מטילים את האחריות על ההדרדרות הכלכלית על הנשיא אחמדי-נג'אד.

הביקורת נגדו באה לא רק מצד מתנגדיו הפוליטיים, אנשי המחנה הרפורמיסטי, אלא גם, ובעיקר, מקרב מחנה השמרנים שעליו הוא נמנה בעצמו. האיראנים זוכרים היטב כי אחמדי-נג'אד הבטיח לפני היבחרו להילחם בשחיתות ולשפר את המצב הכלכלי ופיזר סיסמאות בדבר צדק חברתי. בני השכבות החלשות, אלה שבחרו בנשיא והביאו לו את הניצחון, אינם מהססים להביע את מורת רוחם ולקיים מחאה ציבורית.

בני שכונות העוני שבדרום טהרן מפגינים נגד המחירים הגבוהים. בעיתונות ובבלוגים שבאינטרנט מתפרסמת ביקורת חריפה על מדיניותו הכלכלית של אחמדי-נג'אד. הביקורת הזאת גורמת נזק של ממש לאחמדי-נג'אד ומקטינה את סיכויו להיבחר בשני, אף שהמנהיג העליון של המדינה, האיתוללה עלי חמינאי, עדיין עומד לצדו.

ומה רוצה הדור הצעיר?

מרבית תושבי איראן הם צעירים בני 15-30. רבים מהם מתקשים למצוא כיום עבודה. הממשלה מדווחת על 15% אבטלה, אך ההערכה היא ששיעור האבטלה האמיתי הוא כפול מזה.

הדור הצעיר של איראן אינו דומה להנהגתה הדתית-קיצונית. הוא חולם על אמריקה ורוצה להיות דומה לבני גילו במערב. מצד אחד, נדמה לעתים כי הצעירים באיראן חיים בתחושת יאוש ומשלימים עם מצבה של מדינתם, אך מצד שני ייתכן כי דווקא החמרת המצוקה הכלכלית עשויה לעורר אותם לפעול לשינוי המצב ולהבטיח את עתידו.

נראה כי היכולת להפעיל לחץ כלכלי על איראן - ובכך לשנות, אולי, את מצבה הפוליטי - נמצאת כעת בידי מדינות אירופה. שמצד אחד קוראות לטהרן לנהל דיאלוג עם הקהילה הבינלאומית על תוכניתה הגרעינית, אך מצד שני שקועות עד צוואר באינטרסים כלכליים באיראן ואינן מטילות מגבלות משמעותיות על כל מי שעושה עסקים עם איראן.