לא הרגשתי שאני בוגד. הייתי בעל ואבא טוב
אשתי אמרה לי שהיא אוהבת אותי, ואני עברתי את השבת בגעגועים עזים לאשה שאני אוהב. היא, שהיתה המאהבת שלי בשנתיים האחרונות, עזבה אותי. אני אוהב אותה כמו שלא אהבתי מימיי. אבל לא מסוגל להתנתק מהמשפחה
לא נהניתי בסוף השבוע האחרון, אבל אשתי ב-12 השנים האחרונות הרגישה אחרת לגמרי. שלא באשמתה, היא נהנתה. אני לא, ואני לא יכול לספר לה מדוע.
סוף השבוע המהנה הזה התחיל ביום חמישי בערב. נרדמנו מול הטלוויזיה והתעוררנו לקראת חצות. חתכנו באיטיות לחדר שינה. מקלחת קלה, ומצאנו את עצמנו מתגלגלים במיטה. סקס של חצי שעה. כמו פעם. עם פורפליי ותנוחות וצעצועים. ספרתי שתי גמירות שלה והצטרפתי אליה לשלישית. אחרי 14 שנה לא קשה להגיע לכזה תיאום.
שכבנו רגועים על המיטה, הראש שלה על החזה שלי והיא ממלמלת תשבחות על עבודת הצוות המצוינת שלנו, כשלפתע היא פלטה לעברי: "אני אוהבת ...". בבהלה רכנתי אליה וסתמתי לה את הפה בנשיקה ארוכה, עד שנשכח ממנה הצורך להשלים את המשפט.
בבוקר יום שישי התעוררנו ליום יפהפה. את הילדים פיזרנו בבתי הספר, אכלנו ארוחת בוקר במסעדה על חוף ימה של תל אביב. אחר כך נכנסנו למים. לבושה בבגד הים אפשר היה להבחין בחמשת הקילו המיותרים שאשתי לא מצליחה להיפטר מהם מאז הלידות, אבל גם איתם היא נראתה בסדר. אולי אפילו טוב. השתזפנו בשמש והזמנו כמה קוקטיילים שבהחלט תרמו לאווירה.
"איזה כיף לנו!", הכריזה אשתי, ליטפה לי את היד וניסתה לתפוס את מבטי מבעד למשקפי השמש הכהים. נישקתי אותה וקיוויתי שלא תתפתה להצהרות בומבסטיות.
בצהריים חזרנו הביתה ואכלנו ארוחת צהרים קלילה עם הילדים בגינה. קצת צחוקים ופרשנו לשנת צהריים. כשהתעוררנו עברנו על עיתוני סוף השבוע והמשכנו לארוחת ערב לא ארוכה (באמת שלא) אצל הוריה. בערב פגשנו חברים באיזה פאב לא רועש במיוחד "כי נמאס מכל המקומות הרועשים האלה שאי אפשר לדבר בהם". דיברנו. הרבה. היה נחמד. לא יותר ולא פחות.
"מה זה צריך להיות? סקס יום אחרי יום, הכל בסדר?"
חזרנו הביתה מסריחים קצת מסיגריות ועם שאריות של אלכוהול בדם. נכנסנו למיטה ומצאנו את עצמנו עוסקים באותה הפעילות שעסקנו לילה קודם. "היי, היי", צחקתי עליה, "מה זה צריך להיות? סקס יום אחרי יום, הכל בסדר?". היא לא צחקה אלא רק הורידה את הראש והביטה עלי מלמטה בעיניים גדולות.
התעוררנו בבוקר, יצאנו לרוץ, ולקראת הצהריים נכנסנו כל המשפחה לג'יפ ונסענו ליער בן שמן לפגוש חברים ולעשות על האש. נסענו קצת בשטח ומצאנו מקום יחסית מבודד. הכלבים שיחקו והילדים השתוללו (או שזה היה הפוך) ואנחנו ישבנו לנו, עישנו, שתינו ואכלנו כמו שצריך.
בדרך החזרה הביתה, הילדים נרדמו מאחור, ואשתי, במבט של שביעות רצון, לקחה את ידי בידה, הביטה עלי במבט רומנטי ואמרה לי: "אני אוהבת אותך". מרוכז בנהיגה, לא יכולתי הפעם להתגונן מול ההצהרה. "גם אני מותק", השבתי לה וחייכתי. או שאולי היתה זאת עווית.
הערב היה רגוע. אשתי, עורכת דין במקצועה, ישבה על חומר מעבודה שלה, ואני העברתי את הזמן בצפייה בכדורגל. היא נכנסה לסלון כדי להביעה שמחה בכל פעם שהקבוצה שלי הבקיעה שער, לכן לא פלא ששמחתי לראותה.
הלכנו לישון לא מאוחר, מחובקים. בלי סקס. הרי זוגות הנשואים תקופה ארוכה לא מקיימים יחסי מין שלושה ימים ברציפות, אלא אם הם בחופשה. בטח יש חוק כזה.
היה סוף שבוע נוראי. באמת.
אני עברתי את כל סוף השבוע הקשה הזה בגעגועים עזים לאשה שאני אוהב. אהובתי, שהיתה המאהבת שלי בשנתיים האחרונות, החליטה להיפרד ממני לפני כארבעה חודשים ולנתק כל מגע. אני אוהב אותה כמו שלא אהבתי אף אחת מימי. אני מאוהב בה עד עמקי נשמתי ואני בטוח שגם היא מאוהבת בי.
אבל למרות אהבתי הגדולה אליה, אני לא מסוגל להתנתק מהמשפחה שלי, מילדיי ומאשתי. אני לא מסוגל לעשות את הצעד הקשה הזה שיגרום סבל רב לילדים שלי. אני לא יכול להכאיב כל כך לאשתי.
אהובתי לא ביקשה ממני מעולם לעזוב את המשפחה שלי ולהיפרד מאשתי. היא מעולם לא הציבה זאת כדרישה, אבל בסתר ליבה אני בטוח שהיא קיוותה שאעשה בדיוק את זה. אחרי יותר משנה, כשזה לא קרה, היא החליטה להפסיק לחכות ולהתחיל לשנות.
אהובתי נפרדה מבעלה חודשים ספורים בלבד לאחר שהקשר שלנו התחיל. אני לא הייתי הסיבה, גם היא וגם אני דאגנו להבהיר זאת בשיחות בינינו וזאת הייתה האמת. אבל אי אפשר היה להתעלם מהציפייה שהסתתרה ברקע שגם אני בסוף אעשה את אותו הדבר.
"אתה בסך הכל שעשוע שלי לתקופת המעבר"
בהתחלה הבהרתי בצורה עדינה שזה לא הולך לקרות, ואהובתי נחרה בזלזול ואמרה לי שאין מצב שהיא בכלל תיקח אותי. "אתה בסך הכל שעשוע שלי לתקופת המעבר", היא צחקקה, "פשוט שלא ישעמם לי. אני ממש לא צריכה גבר נשוי עם ילדים, בעיות ומטענים".
הייתי בעננים. מה הייתי צריך יותר מזה? מאהבת יפהפיה, חתיכה מדהימה, צעירה אינטליגנטית, שרוצה רק אותי בלי מטענים. בחורה שיכולה להשיג כל אחד, אבל מעדיפה להיות איתי כל עוד אני משאיר את "הבעיות" שלי בצד.
הקשר שלנו התבסס על ידידות רבת שנים, ורצינו רק להוסיף לו קצת את הממד של הכיף. זה לא עבד. התאהבנו בטירוף כמעט מיד, כאילו כדי לפצות על השנים הרבות שבוזבזו על ידידות בלבד. ניצלנו כל רגע פנוי כדי להתראות. לא היה כמעט יום שלא נפגשנו, אף פעם לא עברו יותר משלושה ימים בלי שעשינו סקס. גם כאן, פעלנו על פי החוק שקובע שבני זוג בשנתיים הראשונות של הקשר אסור שיעברו שלושה ימים בלי שיעשו סקס.
זה יישמע מוזר למי שלא היה אף פעם בסיטואציה הזו, אבל לא הרגשתי שאני בוגד. הייתי בעל טוב, אבא טוב וגם מאהב טוב. באופן טבעי אי אפשר לרצות את כולם, אבל עשיתי כמיטב יכולתי והצלחתי במשך תקופה לא קצרה לחיות חיים כפולים מוצלחים למדי. זה לא השאיר לי אף רגע פנוי, אבל לג'אנקי של אקשן כמוני זה כנראה היה צורך בפני עצמו.
היום אני מרגיש את רגשות האשם
היום אני מרגיש שאני בוגד. היום, כשאני חי רק עם אשה אחת ומתנשק ושוכב רק איתה, היום אני מרגיש את רגשות האשם. אני מרגיש ייסורי מצפון על כך שהשארתי את האשה שאני אוהב לבד . אני מתייסר מכך שאני נמצא עם אשתי שאוהבת אותי, אבל אני לא יכול להעניק לה את האהבה שמגיעה לה, מפני שאני אוהב מישהי אחרת יותר.
אני חושב על אהובתי בהקשר של סקס לעיתים רחוקות בלבד. הקשר איתה חסר לי הרבה יותר מזה. חסרים לי שיחות הטלפון האינסופיות והסמסים המשגעים שהיו מובנים רק לנו. היא היתה החברה הכי טובה שלי עוד לפני שהפכה למאהבת, לכן היא כל כך חסרה לי.
אני קם בבוקר וחושב רק עליה. מתנהל עם הילדים ומטפל בהסעות לבתי הספר ומקווה שאולי היום אני אשמע ממנה. בדרך לעבודה אני מחייג אליה אינספור פעמים אבל לא לוחץ על כפתור הסנד. אני שוקע בעבודה כדי לשכוח ממנה, אבל מציץ מידי פעם לסקייפ כדי לראות אם היא מחוברת. בערבים אני לא מפסיק לתהות היכן היא, ובלילות אני עוצם את עיניי כדי לראות אותה. היא פשוט לא יוצאת לי מהראש!
אני משתגע. אני יכול להיפרד מאשתי ולהתחבר לאהובתי. אפילו שיש לה כבר מישהו, אני יודע שהיא תקבל אותי בזרועות פתוחות. אבל אני גם יודע שמהלך כזה יגרום סבל רב למשפחה שלי.
אני יכול גם לא לעשות דבר. פשוט להתרגל לשגרה של חיי הנישואים ולנסות להדחיק את הכאב והצער שלי ושל האשה שאני אוהב.
איך מחליטים למי להכאיב? איך יודעים מה ההחלטה הנכונה?
במחזה רומיאו ויוליה כתב שייקספיר משפט קשה ושם אותו בפי הנסיך של ורונה בנאומו המסכם בסוף המחזה, לאחר שהזוג המאוהב כבר מצא את מותו. "השמיים", הוא אומר, "מצאו דרך להרוס לכם את האושר על ידי אהבה".
- רוצים לקרוא עוד על התמודדות עם בגידה? הקליקו כאן
לפנייה לכתב/ת 
