נווה אי צדק
"מתקנים ואטרקציות" של מיכל זמיר לוקח אותנו לשכונה כל ישראלית מתפוררת בשם "נווה חנית", ועושה זאת באופן בידורי, קליל, שאפילו קצת מזכיר את "בנות בראון"
נווה חנית היא שכונת ותיקים ישראלית, מן הסוג שנבנה לקציני צבא וכל כולה היררכיות פנימיות המחקות בזעיר אנפין את הקודקס הצה"לי . מנגד – מתווך נדל"ן נכלולי בשם גבי חייק, משכונת המהגרים הסמוכה, עם שם משפחה לא מיוחס, ותאוות השתלטות וכיבוש, מוכר לאט לאט ובהתמדה מגרשים בשכונה לנובורישים חמדנים. כל הקודם זוכה, והכסף הגדול עובר ידיים, מוכר אילנות יוחסין וקונה מנוי לקאנטרי קלאב.
בין הקרב הסמוי והגלוי על המורשת והאדמה, בין הגזענות והאליטיזם של ותיקי השכונה כלפי אנשי העסקים, שנשות צעצוע תלויות על זרועם כקישוט, מתחדש רומן סודי בין חייק והיללי גבריאלי, בת הדור השני של שכונת הותיקים. היללי היא אמנם אם חד הורית וגרסה דהויה משהו של ימי נעוריה, אבל היא נהנית מן המעמד הלא מעורער של בת אצולה, והכיבוש של היללי בנוסף לכיבוש השכונה, מעורר ומאתגר את גבי חייק שנמצא בתנופה.
כולנו סנובים
הקול המספר ב"מתקנים ואטרקציות" הוא מין קול משועשע, מרחף מעל לדמויות ולשכונת המריבה, מסרב לשהות זמן רב מדי במרחב המשמעות, ועדיין מצליח שלא להיות אטום או שווה נפש. אותו קול הוא עיקר הברק של הספר. הוא לא לוקח צדדים ולא מסביר לנו עם מי מהדמויות רצוי לנו להזדהות.
בכך מטילה מיכל זמיר בחזרה אלינו את האחריות וההכרעה, ואולי בכלל רומזת שאין הכרעה חד משמעית – בכולנו יש מגבי חייק האופורטוניסט שפילס דרכו אל הבורגנות בשיניים וציפורניים. בכולנו יש גם את הסנובים שמתנהלים בתחושת זכאות מוּלדת.
עיברותים מתפוררים
זמיר משרטטת יחסים מייצגים בין מקום לתושביו – שכונת הפאר הישן מתפוררת ומזדקנת, תהילת העבר הופכת לפחות ופחות רלבנטית, והכיבושים של ותיקי השכונה מאבדים מזוהרם, ונראים אפילו פתטיים. תחושת החשיבות העצמית של האליטה האשכנזית נלעגת, והערך כבר אינו נמדד בשם משפחה שמצלצל בסופו ב"שטיין" או "סקי", ואפילו לא בעיברותים המילטנטיים: 'לבני', 'שרון', 'זאבי' ו'אלוני'; הערך היחיד שיש לאדם בשכונת נווה חנית הוא כמות המזומנים בכיסו.הדמות המעניינת ביותר שבוראת זמיר היא דמותו של גבי חייק, המתווך שמחזיק בסוכנות בעלת השם המגוחך "גבי חייק – יוקרה אמיתית", לא מודע לחלוטין לכך שמי שהיוקרה מצויה בידו אינו מכריז עליה. חייק, גבר כריזמטי ונמוך, חותר להצלחה על כל נגזרותיה, רוצה לבעול את היללי, רוצה לבעול את השכונה ולא בוחל באמצעים להשיג את מטרותיו.
השלב הבא - נווה ניקיון
חייק גם חולם לבנות ספא בשכונה – נווה נקיון, מעין תא היטהרות בו ישאיר מאחוריו את כל הזוהמה שדבקה בו בהתנהלות היומיומית שלו. אבל אם יש בדעת הקורא להתנחם ברגע שבו הגיבור מכפר על חטאיו ומביע חרטה, יובהר לו במהרה שאת מירוק וזיכוך הנפש עדיף לו לחפש במקום אחר – גבי חייק הוא מעצמה שלא מתכוונת לוותר על המנגנונים המניעים אותה, מזוהמים ככל שיהיו.
"מתקנים ואטרקציות" הוא רומן שעטיפתו נוצצת ותוכנו בוטה ובועט, הוא מסרב להתעדן או להתנחמד והקורא ימצא עצמו מיטלטל בין רגשות מעורבים וחוסר מנוחה. עם זאת, זמיר מצליחה ליצור גם יצירה שהיא בידורית, קלילה וגמישה במעברים החלקים שלה בין משלבי לשון שונים, שופעת אבחנות דקות, הומור משובח ותיאורי סצינות סקס טבעיים וקולחים. למרות היותה מרוחקת במתכוון מן הדמויות, היא אינה מנוכרת, וגם אם העלילה מזכירה לכם ספר אחר בשם "בנות בראון", עד לאמצע כבר תתגברו על זה.
מתקנים ואטרקציות / מיכל זמיר, הוצאת עם עובד, 190 עמ'
לפנייה לכתב/ת 
