לא יאמן, השמאל צריך את מופז

הספרות מלמדת על ההבדל בין "מפלגת דימוי" ל"'מפלגת מנגנון". מפלגת הדימוי מכילה את כל אותם תומכים, מתפקדים ומצביעי פריימריז אשר נמצאים כאן וירטואלית. הם הגיעו בגלל אהדתם ליושב ראש, או בשל רצונם לקדם איזה אינטרס. אולי מישהו פקד אותם או שילם עבורם דמי חבר. בכל מקרה – עוד רגע והם ייעלמו.

משך שנים היה מספר המצביעים בפריימריז למפלגת העבודה עצום, אך הוא לימד רק על דימוי. בבחירות הכלליות, רבים מהם, המשתייכים לוועדי עובדים שמועמד זה או אחר פקד, הצביעו ליכוד. לעומת זאת, מפלגת המנגנון היא הכוח האמיתי. אלה הם אנשים חיים ונושמים, המקיימים את המפלגה. כשכל האחרים ילכו אחרי מנהיגם למפלגה אחרת, או שיפסיקו את תשלום דמי החבר כי הפריימריז עברו, אולי יעזו זאת כשילמדו בעצמם על ההידרדרות בסקרים - הם יהיו שם. הם ייוותרו "המנגנון". הם מה שמכונה "השטח".

מאחורי ציפי לבני עומדת מפלגת דימוי. חלק ממצביעה הגיעו לכאן כי התקשורת התעקשה להציג סקרים המלמדים על ניצחונה הבטוח. ומה שהתרחש לאחר מכן הוא הפרקטיקה של המיתוס "נבואה שמגשימה את עצמה". כולם רצו להצטרף לניצחון המובטח ולכן כולם הצטרפו, על תומכיהם, מה שהוביל באמת לניצחון.

חלק אחר של מצביעי לבני הרי לעולם לא ינטשו בקלפיות את מפלגות האם שלהם – מר"צ או העבודה. מדובר על מצביעי שמאל שאסטרטגית, ואסטרטגית בלבד, הפנימו את האמת של הפוליטיקה הישראלית, כי רק מפלגה שתוכל לסחוב קולות מן הימין ולהעבירם לשמאל – תוכל לקדם כאן החזרת שטחים. הם התפקדו לקדימה והצביעו לבני כי חשו שבכך תרמו משהו להגשמת חזון פינוי ההתנחלויות. חזון שמרצ והעבודה לבדן לא יוכלו ליישמו. זו נאמנות לחזון, אך לא ללבני. בבחירות הכלליות הם יצביעו מרצ. לבני ו"קדימה" היו עבורם לרגע רק אמצעי. לא מטרה.

עד כמה שהדבר פרדוקסאלי, הרי שלמופז עוצמה אדירה בידיים. עם פרישתו – הוא זה שיכול להחזיר "הביתה" המוני מצביעי ליכוד. ולכן דווקא הוא, ולא לבני, הדמות המסקרנת והמשמעותית ביותר ביום שלאחר הבחירות הללו. הוא לא חייב לחזור פורמאלית לליכוד. מספיק שנתניהו ירוץ תחת המותג "הליכוד – שאול" (אם לסיעה של מופז יקראו 'שאול'), ממש כמו שרץ בשעתו תחת המערך "הליכוד – צומת – גשר". מספיק שמופז ישוב באמת לביתו ויפרוש מהחיים הפוליטיים. גם אז, כשאנשיו במפלגה יעשו כמוהו (הם הרי ישובו למצודת זאב), ימוזער לחלוטין כוחה האלקטוראלי של קדימה בקרב הציבור הרחב. ומכאן, עד כמה שהדבר ממשיך ונהיה פרדוקסאלי עוד יותר, הרי שאנשי "מחנה השלום", לאחר שכבר "הכשירו" והכתירו את לבני, זקוקים כעת למופז. הוא, ולא היא, הדמות שתותיר את רכיבי הליכוד בקדימה. לא בפריימריז, אלא בקהל הרחב, ביום הבחירות הכלליות.

העסק הופך מעניין במיוחד. להתחבר לרגע ללבני זה די קל לאנשי רעננה-הוד השרון. שילוב של פמיניזם, שמאל וחילוניות – מה יותר נאור מזה. אבל מופז? ההוא מחומת מגן? שהפציר בראש הממשלה להעיף לקיבינימט את ערפאת? המזרחי? המסורתי מכוכב יאיר? עכשיו באמת צריך רב תרבותיות. לא כזו שמדקלמים באקדמיה. על אמת. אז בואו נראה את עשירי סביון שאירחו את חוגי הבית של ציפי לבני מממנים בעיתון את המודעות "מופז – 'קדימה' צריכה אותך". בוא נחכה לטור החדש תחת הכותרת "לא יהיה שלום בלי מופז". שהרי בלעדיו, באמת לא יהיו למפלגה הזו חומר אנושי או מנדטים לגנוב לימין. עד כאן? יש גבול למחויבות האידיאולוגית כשהיא נפגשת בצורך לחבק את החבר של הש"סניקים?

ד"ר אודי לבל, מרצה בכיר לפסיכולוגיה פוליטית במכללת ספיר ובמרכז האוניברסיטאי באריאל