שני: "טעיתי כשהלכתי להיות שותף של גאידמק"

"אני הלכתי להיות שותף של גאידמק. עשיתי טעות כמובן. ראיתי שכסף זה לא כסף ומילה זה לא מילה והסכם זה לא הסכם" - כך אמר היום (א') איש העסקים אורי שני בחקירה נגדית שנערכה לו בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט, בראשות השופט אבי זמיר, דן בבקשתו של שני, שפרש לפני כחודשיים וחצי מתפקידו כמנהל העסקים הראשי של ארקדי גאידמק, להורות על עיקול לנכסיו של גאידמק בסכום של עד 31 מיליון שקל.

שני, המיוצג על ידי עו"ד רון ברקמן, השיב לשאלות עו"ד אופיר נאור המייצג את גאידמק. במהלך החקירה אמר עו"ד נאור לשני:"יש טענה של גאידמק שלא עשית דבר". שני השיב: "אני לא מסכים עם זה. אני באתי בתור שותף שלו. הוא התחייב שיאפשר לי לנהל. לא התאפשר לי לעשות כלום מאחר והוא לא איפשר לי לעשות כלום. כולם כולל משפחתי אמרו לי לא ללכת אליו".

במהלך החקירה ציין שני כי לא היה מחליט להיות שותף של גאידמק, לולא הובטחו לו 10% מסך כל עסקיו של גאידמק ."לא הייתי בא בשביל החברות שלו בישראל. לא הייתי בכלל מתקרב אליו. גאידמק רצה לפתות אותי לבוא".

במהלך החקירה נשאל שני בנוגע לשכרו אצל גאידמק (50 אלף דולר לחודש-ל.ד), והשיב: "לפחות בהתחלה הוא שילם. מספר חודשים קיבלתי את השכר. כל חודש לא היה ברור אם אקבל או לא".

שאלה נוספת שהפנה עו"ד נאור לשני היתה מדוע חלק מעמודי ההסכם בינו לבין גאידמק חתומים וחלק לא. האם זו שיטת "הדבק וגזור", שאל נאור, ושני השיב: "גאידמק ידע על מה הוא חותם. הוא קרא את המסמכים. אני לא יודע לגזור ולא יודע להדביק. גאידמק ניהל מו"מ ארוך ומייגע. לא הייתי בא לעבוד אצלו מבלי שהוא היה חותם על ההסכם".

בתום החקירה ציין עו"ד נאור, בא כוחו של גאידמק, כי הטלת העיקולים שמבקש שני להטיל על נכסים של גאידמק, תגרום "לנזק אדיר לחברות ולגאידמק". בית המשפט צפוי לתת החלטתו בקרוב.

גאידמק: זהו "סיפורו של עובד שכיר שנמנע מלהשקיע מאמץ"

בבקשת העיקול הראשונה טען שני באמצעות עורכי הדין רון ברקמן ודיבון פרקש, ממשרד עוה"ד ברקמן, וקסלר, בלום כי העיקול נועד להבטיח התחייבות שהופרה כביכול על ידי גאידמק, להעביר לנאמנות לטובת שני, מניות של חברת אוסיף, בשווי של 50 מיליון שקל. לטענת שני, גאידמק הפר התחייבותו זאת והעביר לידי הנאמן מניות בשווי של כ-19 מיליון שקל בלבד.

גאידמק ביקש לדחות את בקשת העיקול, וטען בתגובה שהוגשה לבית המשפט באמצעות עו"ד יוסי שגב כי "סיפור המעשה העומד מאחורי הבקשה הוא סיפורו של עובד שכיר שנמנע מלהשקיע מאמץ ולהרוויח ביושר ובזכות את המגיע לו ותחת זאת מתנהל באופן אופורטוניסטי ופסול תוך שהוא מבקש לנצל בחוסר תום לב הזדמנות שנכרתה בדרכו להתעשר בקלות ושלא כדין על חשבון הזולת".