סאטמר נגד בד"ץ העדה החרדית והרב קוק

בהמשך למתקפה שנפתחה בקול רעש גדול בתחילת שנת השמיטה מצד סאטמר על בד"ץ העדה החרדית, כעת, גם "המזרוחניקים", חוטפים אש מהסאטמרים. בעלון "פתגמין קדישין" לפרשה הקודמת "כי תצא", זוכה אביהם הרוחני של הכיפות הסרוגות, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, למתקפה חריפה ומקבל את הקידומת השמורה בדרך כלל לצוררים שנואים במיוחד לעם היהודי. הדברים נכתבים כנדבך לטענות ההלכתיות המובאות בו העוסק בפולמוס אם יש לקנות סחורה מערבים אם לאו.

עם תחילתה של שנת השמיטה, ניצתה מלחמה בין הפלג הקטן של סאטמר, הנשלט על ידי האח הצעיר, הרב יקותיאל טייטלבוים המכונה גם בפי חסידיו - ר' זלמן לייב, לרבני בד"ץ העדה החרדית. נושא המחלוקת: האם יש לייחס קדושת שביעית לתוצרת המגודלת בארץ ישראל על ידי נוכרים.

בבד"ץ העדה החרדית נהגו כל השנים על פי מנהג ירושלים לפיו אין לייחס קדושה לפירות מסוג זה. עמדה הלכתית זו מקורה בקביעה של ר' יוסף קארו, על-פיה אסור לנהוג קדושת שביעית בתוצרת זו. אולם, השימוש בתוצרת מסוג זה אינה אוטומטית והיא מעוגנת בהיתר ההלכתי "אמירה לנוכרי", במסגרתו אומרים לנוכרי לעבוד את האדמה ואמירה זו למעשה, מתירה את השימוש בתוצרת החקלאית.

לפי שיטת 'החזון איש' לצורך העניין, יש לנהוג בקדושת שביעית בתוצרת הנוכרית ולכן, לגבי הגלעינים או הקליפה למשל, כלומר- השאריות של הפרי או הירק - אין לזרוק אותם לפח באופן רגיל אלא לנהוג בהם על פי דינים מיוחדים.

המתקפה על העדה החרדית

כיום, מרבית התוצרת הנמכרת תחת חותמת הכשרות של בד"ץ העדה החרדית מבוססת על היתר הלכתי זה. אלא שבתחילת שנת השמיטה הנוכחית, יצא הרב מנשה פיליפ, מהבולטים בהנהגת סאטמר בארה"ב, בגינוי חריף נגד עניין "האמירה לנוכרי" ותקף את בד"ץ העדה החרדית על שהוא מסתמך על היתר האמירה לנוכרי.

העיתוי שבו נכתב המאמר הוא לקראת חג הסוכות לקראתו נקטפים האתרוגים לשם מצוות "ארבעת המינים". כותב המאמר מפרט מדוע נאלץ למעשה הרב חיים ברלין, רבה של ירושלים בשנת תר"ע, השנה בה התיר הרב קוק את ה"היתר מכירה" להתיר את ההיתר ההלכתי של "אוצר בית דין".

כותב המאמר מאשים כי ישנם הרבה התולים עצמם באילן גבוה כדוגמת הרב ברלין בהתירו את "אוצר בית דין". "כי הסיבה היחידה שהנהיג הרב ברלין האוצר בית דין היתה בעקבות השערוריה שנחוללה בהיתרו של הרב קוק (וכאן מצורפת קללה חריפה) את ה"היתר מכירה" הידועה לשמצה (כך המשפט במקור), אך במקום תקנתו יצא קלקולו, אחר שנעשה האוצר בית דין על ידו חלה מייד השתרבבות ונתגלה שיטתו של הרב של יפו בהצעתו ומה שעשו מזה איכרים אחרים היתר חדש כעין ההיתר מכירה ולכן ציין מייד הרב ברלין לשבח את אלו שאינם סומכים לא על היתר המכירה ולא על ההפקר", נכתב. למעשה, כותב המאמר מתכוון לתרץ שהרב ברלין התיר את השימוש ב'אוצר בית דין' רק כדי שלא יסתמכו על ה"היתר מכירה".

בדבריו מתייחס הכותב למקרה בו מותר על פי ההלכה לעשות דברים בעבודת השדה ששומרים על הפירות על פי המושג ההלכתי של "שמור ונעבד". במסגרת מושג זה, לא מקיימים פעולות של זריעה או נטיעה בפירות, אלא רק מקיימים פעולות לשם שמירה על הפירות, ובשיטה זו נוהגים בבד"ץ העדה החרדית לתת כשרות לאתרוגים.