חוטאים ומתנצלים
כנראה יש משהו משותף לפרשנים פוליטיים ולסוקרים ערב בחירות. רבים מהם מתפתים לספקולציה. אפשר לסלוח למתנצלים אך קשה למחול לחוטאים סדרתיים
חשבון הנפש בימים אלה לא יכול לפסוח על העיתונאים, בייחוד הכתבים והפרשנים הפוליטיים והכלכליים. שניהם מתהלכים בימים אלה ומכים על החטא ושניהם ישובו לסורם בהזדמנות הראשונה.
הראשונים הכו על חטא מספר שעות לאחר שנודעו תוצאות הפריימריז, אשר כזכור היו שונות מכל הסקרים המוקדמים. כתבים ושדרים הלומי סקרים בפעם המי יודע כמה שבו ותהו כיצד התפתו והאמינו שציפי לבני תביס את שאול מופז בניצחון סוחף?
אכן חייבים לשוב ולהבהיר: הסקר בודק במקרה הטוב התנהגות ורבלית וירטואלית ולא התנהגות ריאלית. הפער בין השתיים יכול להיות גדול ככל שהשאלה מאתגרת. מבחינה זאת, סקרי בחירות הם המסוכנים מכולם ולו רק משום שאפשר לאשר או להפריך את התוצאות. לא כך לגבי סקרים אחרים שבודקים למשל דעות ועמדות. במקרים כאלה, גם אם הנשאלים משקרים, מדעת או שלא מדעת, אין אפשרות של ממש לאמת את התשובות.
כתבים פוליטיים יודעים או אמורים לדעת אמיתות אילו. הם גם יודעים או אמורים לדעת שיש אינטרסים בפרסום מניפולטיבי של ממצאים חלקיים או מגמתיים של סקרים. אם כן מדוע הם משתפים פעולה ומפרסמים ממצאי סקרים ערב הבחירות?
כנראה יש משהו משותף לפרשנים פוליטיים ולסוקרים ערב בחירות. רבים מהם מתפתים לספקולציה. כל אחד מסתמך ותומך ברעהו. ממצאי הסקרים עשויים לבסס את הפרשנות ולהעניק לה אמינות, ולהיפך. הפרשנות המסתייעת בממצאי סקר מתקפת אותם וגם מייחצנת את הסוקר. מאחר שהזיכרון הציבורי קצר, מה שהיה הוא שיהיה. עיתונאים לוגמים בצמא סקרים. עיתונים מכובדים אינם יכולים לקדש את גיליון ערב שבת בלי סקר בעמוד הראשון. בכוחה של שאלה היפוטטית נוסח "כיצד תצביע/י אם היו נערכות בחירות?" כמוה כשאלה "עם מי היית רוצה לבלות את הלילה הקרוב?", ליצור כותרת בלעדית ולהבטיח תפוצה ורייטינג.
ואם בספקולציה עסקינן, הלב נשבר לשמע קריאות השבר של הכתבים והפרשנים הכלכליים. המשבר האידיאולוגי שלהם עולה על המשבר בכלכלה המערבית. משך שנים, רבים מהם טפטפו לציבור את עיקרי הכלכלה החופשית, בירכו וייחלו לאמריקניזציה של המשק הישראלי, הטיפו להפרטה מואצת, סגדו לאילי ההון החדשים, התעלקו על הרגולציה ועל הרגולטורים, דגלו בצמצום המעורבות הממשלתית, תקפו את הביורוקרטיה הבולשביקית והללו את כוחות השוק. מוספים וגיליונות שלמים עסקו ברייטינג – החברות הגדולות ביותר, היזמים העשירים ביותר, הגבירות והגבירים המשפיעים ביותר, המצליחנים בחו"ל ועוד. בין כותרת אחת לשניה, הם התחככו בשועי הכלכלה באירועים נוצצים, חלקם ביוזמתם, לגמו בצימאון ופרסמו כל הגיג מפיהם.
אותם עיתונאים הלומי מאזנים וגרפים טורחים כעת להרגיע ולהסביר שהכלכלה הישראלית שונה מן הכלכלה האמריקנית. כולנו מתברכים על מה שלא עלה בידם ובידי אלילי הממון, אך לא לזמן רב. צבע ירוק על מסכי הבורסה במשך מספר ימים רצופים יחזיר את האדרנלין למקלדות שלהם אשר יפלטו שוב פרשנויות מלומדות ועתירות מונחים כלכלים.
אפשר לסלוח למתנצלים אך קשה למחול לחוטאים סדרתיים!
פרופ' דן כספי, ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון