דו"ח: הביוב הפלסטיני מזהם את נחלי יו"ש
בדיקה של נחלי הגדה המערבית גילתה כי כמעט כולם מזוהמים בביוב. רוב הביוב מקורו ביישובים ובערים הפלסטיניות, שכמעט ואינן מטפלות בביוב שלהן ומזרימות אותו לערוצים. החשש: אופי הקרקע מגדיל את הסיכון של זיהום מאגרי מי התהום
מאגרי מי התהום בשטחי יהודה ושומרון נמצאים בסכנת זיהום חמורה בשל הזרמת שפכים לנחלים. זו תמונת המצב המדאיגה שעולה מדו"ח שחשפו היום (ב') רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה והמנהל האזרחי.
על פי הדו"ח, כ-58 מיליון מ"ק של שפכים - ביוב של יותר מ-2 מיליון בני אדם - מוזרמים ללא טיפול מתאים לבורות ספיגה ובמורד הגבעות לאפיקי הנחלים בגדה המערבית. במסגרת הדו"ח, הראשון והמקיף מסוגו, נדגמו מים מכל הנחלים ביהודה ושומרון ונבדקו כל פיתרונות הביוב באזור, על מנת לספק אינדיקציה למפגעי הסביבה ולבחינת היכולת לטפל בהם.
הבעיה העיקרית העולה מהדו"ח היא של העדר תשתית מספקת. שפכים גולמיים מחברון, מזרח בית לחם, רמאללה, שכם, ג'נין וכפרי הגדה זורמים בצנרת לבורות ספיגה או למתקנים מקומיים, שם הם עוברים טיפול ראשוני בלבד. לעיתים קרובות לא עוברים השפכים טיפול כלל, ומוזרמים באופן גולמי לערוצי הנחלים. בערים הגדולות בגדה קיימות מספר תוכניות פיתוח תשתית אולם רובן נמצאות בשלב התכנון ואלו שקיימות כיום בשטח, אינן מצליחות לעמוד בעומס. אחוז השפכים הקטן שכן מטופל אינו מופנה לחקלאות.
יתרה מזאת, ביחידה הסביבתית של רשות הטבע והגנים סבורים כי לעיתים קרובות שפכים שמופנים לבורות ספיגה מוצאים את דרכם לנחלים באופן פיראטי על ידי מיכליות שקשה לעקוב אחריהן.
רוב הנחלים ביהודה ושומרון הם נחלי אכזב אך כמעט בכל השנה ניתן למצוא שפכים. הקרקע מאופיינת בסלעי גיר ודולמיט והחילחול ממנה אל מתחת לפני השטח מהיר למדי. התוצאה היא שהזיהום הפוטנציאלי יכול להגיע למי התהום בנקל.
אך האשמה לא נחה על כפתיהם של הפלסטינים בלבד. גם לישראלים שבצידו המזרחי של הקו הירוק יש אחריות לנושא. רק 70 אחוז מהיישובים מעבר לקו הירוק מחוברים למתקני טיהור שפכים, ומעבירים את מי הקולחין שלהם לחקלאות. יתרה מזאת - מאחזים בלתי חוקיים והרחבות פיראטיות של יישובים אינם מחוברים לתשתית הביוב המקומית ופועלות למעשה בדיוק כמו היישובים הפלסטיניים באמצעות בורות ספיגה או סילוק לסביבה.
שיתוף הפעולה הישראלי-פלסטיני בנושא זניח. רק קלקיליה, מערב בית לחם, ומחצית מטול כרם מחוברות למתקני טיפול שפכים הנמצאים בתחומי ישראל. לדברי אנשי הרשות והמנהל האזרחי, הצד הפלסטיני הוא פרטנר לפיתרון בעיות קטנות שמתעוררות בשטח כמו פיצוצים או תקלות - אך לא לסוגיות מהותיות של פיתוח התשתיות ואחזקתן.
כסף אינו מהווה בעיה: הבנק העולמי, המדינות התורמות וישראל מוכנות להשקיע קרוב ל-200 מיליוני דולרים על מנת לפתור את בעיית השפכים, אך הגורמים מציינים כי מבחינת הפלסטינים מדובר בשיתוף פעולה עם הכובש. גם חיבור פשוט יחסית לקווים מאספים אינו בא בחשבון מבחינתם, ולכן הפיתרון שמתבצע כרגע בפועל הוא איגום ההזרמות במתקני טיפול בשפכים בצידו המערבי של הקו הירוק.
אלא שגם במנהל האזרחי וגם במשרד להגנת הסביבה יודעים כי על הפיתרונות מעיבה פוליטיקת הדמים של המזרח התיכון, וחוסר שיתוף הפעולה מסב נזק לטבע ולמאגרי מי התהום של שני הצדדים - הישראלי והפלסטיני כאחד.
לפנייה לכתב/ת 
