אופנת סרוגים

"סרוגים", שמוגדרת בלוח השידורים שלכם כסדרת דרמה, בחוגים מסוימים משתייכת דווקא לקטגוריה של פרשת שבוע. עזבו אתכם מה אומר רש"י בפסוק הראשון, אתם יודעים מה נתי אמר ליפעת? ויפעת לאמיר? ויש גם מי אמר למי, ובאיזה מקום ועוד ואריציות שונות של קושיות ופרשנויות על גיבורי הסדרה.

בכלל, הדמויות על המסך מזכירות לנו מישהו שאנחנו מכירים. הם חברים שלנו. או שיצאנו איתם, או שאנחנו חברים שלהם, ובמקרה הדחק הם יכולים להיות החברים של החברים שלנו.

גם את ארון הבגדים שלהם אנחנו מכירים. אין שם מבחר מדהים. וגם לא כל-כך אמירות אופנתיות, אבל יש לו לארון שלהם אופי, וגם כוונות טובות. והעובדה שהם כל-כך מוכרים לנו היא בגלל שמישהו הלביש אותם כך. אני יודעת שהעלילה היא

העיקר, אבל, תסלחו לי, גם העלילה הכי נהדרת לא תחזיק אפילו פרומו בלי הביגוד הנכון. אתם יכולים לא להסכים איתי, אבל אתם טועים.

כדי ששחקן חילוני, שהקשר בינו לבין הדת אינו מיקרי, אלא פשוט לא קיים, ייראה כמו דוס, מישהו צריך לתת לו את הסוודר הנכון. בלי צבעים. בלי דוגמא. משהו שמבטא את השלוש דקות שלקח לבחור להחליט מה ללבוש בבוקר. ומה שלוקח לבחור הדתי הממוצע שלוש דקות, בתוכנית טלוויזיה זו בעצם מחשבה מדוקדקת של מעצבת תלבושות שחשבה על כל פרט, כולל

הכיפה שמונחת בסתמיות או מטפחת שקשורה על השיער. יש כזו עבודה. משלמים כסף כדי שמישהי (שקוראים לה שרי סובול) תמצא את חצאית המתנחלים שיפעת תלבש במקום הזה שהיא גרה בו. וסוודרים לאמיר ויוחאי. ואת הבגד המחויט לניצן. (אני יודעת שאתם יודעים את זה. אני סתם מזכירה את זה כדאי שיהיה לכם שם של מקצוע בפעם הבאה שתשחקו ארץ עיר).

אגב, זו עבודה קשה. מה שאומר שבכל פעם שאתם קונים לעצמכם בגד חדש, אתם יכולים להתייחס לזה כאל שעות נוספות ולתגמל את עצמכם בהתאם, מה שיאפשר לכם לקנות לעצמכם, או לאחרים, משהו חדש לחג. שנה טובה.

• הסדרה "סרוגים" משודרת בכל יום שני ב-22:00 בערוץ yes סטארס ישראלי