איים אבודים: מבוא לטרינידד וטובגו

האיים הקריביים הם מאותם מקומות, שדי באזכור שמם בלבד, כדי לעורר חדוות נסיעה. מה הפלא? שילוב של חופי זהב, דקלים הגולשים אל קו המים ממש, תרבות קולוניאלית מגוונת, חיי לילה סוערים, אוכל משובח ונערות חטובות בצבע שוקו.

האיים הקריביים התגלו על ידי קולומבוס ב-1498 ונסבר בטעות כי הם שייכים לאסיה. אך גם משהתבררה הטעות, הם ממשיכים להיקרא "איי הודו המערביים". קריב הינו שמו של אחד השבטים שחי בקובה ובאיים הסמוכים לו.

הים הקריבי הוא ים סגור למחצה, שלוחה של האוקיינוס האטלנטי. גובל בוונצואלה, קולומביה, מדינות אמריקה התיכונה, מקסיקו ואיי האנטיליים. מיקומו הגיאוגרפי של הים, מקנה לו ולאיים שבו, חשיבות אסטרטגית רבה. השולט בו חולש על תעלת פנמה - רוב המסחר הבינלאומי של מדינות אמריקה התיכונה וצפונה של אמריקה הדרומית (נפט, סוכר, קפה, קקאו, בננות ועפרות ברזל) עובר דרכו.

חשיבותו זו משכה לכאן את מעצמות אירופה של התקופה הקולוניאלית (צרפת, הולנד, ספרד ובעיקר, בריטניה); אשר הוסיפו לו, כל אחת בתחומה, צביון מיוחד.

טרינידד וטובגו (Trinidad & Tobago), שני האיים הטרופיים המרכיבים את הרפובליקה, נחשבים בעיני רבים לאחד ה"פיתויים" של הקריביים. איים אלו מציעים מגוון של אפשרויות: עיר מודרנית, חופים מבודדים, יערות גשם, עושר של ציפורים, ריפי אלמוגים, היסטוריה רבת תהפוכות, הווה מצליח ומעודד, וכמובן, הבכחנליה של הקרנבל.

טרינידד הוא הדרומי שבין איי הים הקריבי, נמצא רק 11 ק"מ צפונית לוונצואלה. המייצרים המפרידים בינו לבין היבשת זכו לשמות מקוריים כמו "פי הדרקון" ו"פי הנחש", אותם העניק להם דמיונו העשיר של קולומבוס. גם השם "טרינידד" נזקף לזכותו של קולומבוס: הוא נרגש למראה שלוש פסגות ההרים שבלטו ראשונות, ונזכר ב'טרינידד', הלא הוא השילוש הקדוש. טובגו פירושו "מקטרת" בפי הילידים, שנהגו לעשן טבק (Sigar בלשונם), באירועים חברתיים.  

הפיתויים של הקריביים (צילום: דני גרשוני)

תעודת זהות

שם רשמי: רפובליקת טרינידד וטובגו.

מיקום: הים הקריבי; האנטילים הקטנים.

שטח: 5,130 קמ"ר. טרינידד - 4,828 קמ"ר; טובגו - 300 קמ"ר.

מבנה: האי טרינידד מישורי ברובו. ההרים נמוכים. האי טובגו מיוער והררי יותר. החוף הצפוני של טרינידד מיוער וחיות בר שכיחות בו.

אקלים: טרופי. העונה הגשומה היא בין יוני לדצמבר. הארץ מועדת להוריקן ולסופות השכיחות באזור. הטמפרטורות נעות בין 23 ל-32 מעלות צלזיוס.

אוכלוסיה: 1.4 מיליון. 21.4% מהתושבים הם בני פחות מ-15; רק 8.1% עברו את גיל 65; שיעור הריבוי הוא שלילי, גם בשל ילודה נמוכה ובעיקר בשל הגירה מתמדת מהאיים. תוחלת החיים היא 67 שנים לגבר ו-72 שנים לאישה.

החלוקה האתנית והדתית: 40% הודים; 40% שחורים; 14% בני תערובת; 4% סינים; 1% לבנים. 24% הינדים. 6% מוסלמים; השאר - נוצרים (בעיקר קתולים, אך גם אנגליקנים ופרוטסטנטים).

מטבע: דולר (מקומי).

בירה: פורט אוף ספיין (Port Of Spain) היא מושב הממשל ומרכז התיירות והמסחר. סן פרננדו (San Fernando), השוכנת גם היא בטרינידד, היא המרכז התעשייתי הראשי של האיים. 

חופים מבודדים, יערות גשם, מגוון בעלי חיים ועוד (צילום: גילי חסקין)

ניגודים היוצרים הרמוניה דינמית

האי טרינידד נחשב לאחד הססגוניים שבאיי הודו המערבית. הוא אי סוער ומגוון מבחינת התושבים. טובגו, הקטן ממנו בהרבה, הוא אי שלו, עם חופים יפהפיים, ומהווה מקום נופש אידיאלי. טרינידד וטובגו מזכירים מעט זוג נשוי. הם מספיק שונים זה מזה עד שמפליא לעתים מה הם עושים יחדיו. מאידך גיסא, אלו ניגודים היוצרים בפגישתם הרמוניה דינמית. המרחק בין טרינידד לטובגו הוא רק 33 ק"מ.

שני האיים הם המשכם של הרי החוף הוונצואליים, הם נותקו מן היבשה רק לפני 8,000 שנה בקירוב, כאשר בתום תקופת הקרח, עלו פני המים ויצרו את המייצר המפריד אותם מוונצואלה. האי טרינידד הוא נמוך למדי, למעט כמה פסגות בצפון, שבכמה מקומות נופלות בתלילות אל המים. מרבית שטחו אינו מגיע לגובה של יותר מ-300 מ'. חלק נכבד משטחו, בחופו המזרחי והמערבי, נתפס על ידי ביצות רחבות ידיים. אי זה, כהמשכה של רצועת החוף הצפוני של יבשת דרום אמריקה, עשיר במעיינות.

האי טובגו נראה כסיגר ארוך וצר. בצדו הצפוני-מזרחי רכס גבעות, בחלקן וולקניות, בעוד הצד הדרומי-מערבי הוא שטוח ובחלקו בנוי אלמוגים. קו החוף שבור על ידי מפרצים, לשונות יבשה וחופים חבויים. שני האיים נמצאים באזור הטרופי הלח.

הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 25 מעלות, והתנודות בין עונה לעונה הן לא גדולות. כמות המשקעים בחוף המזרחי ( 2,500 מ"מ), עולה בהרבה על המשקעים היורדים בחוף המערבי (1,500 מ"מ), לפיכך, את צדם המזרחי מכסה יער-גשם ירוק עד. במערב, הופך היער לנופי סוואנות, הזרועים כתמים ירוקים של יער או דקלים.

האי טרינידד הוא תערובת של צבעים, כור היתוך בין גזעים, מקום קוסמופוליטי, מהמגוונים בעולם. מרבית התושבים הם צאצאי העבדים, כ-40% שחורים ו-20% מולטים (בני תערובת). קצת פחות מ-40% הם הודים, ואילו הלבנים, צאצאי המתיישבים האירופאים, מהווים כ-2% בלבד.

הפרולטריון העירוני מורכב ברובו משחורים, בעוד ההודים מאכלסים את הכפרים. השפה הרשמית היא אנגלית, אם כי, יש לציין, היא מדוברת בניב קריבי קשה להבנה, שנייה לה היא הספרדית; תושבים רבים מדברים הינדי ושפות הודיות נוספות.

ההשתייכות הדתית מגוונת אף היא: הקבוצה הגדולה ביותר היא קתולים ואחריה באים פרוטסטנטים, הינדים, מוסלמים ואפילו כמה יהודים. הדתות השונות, כמו ההשפעות הספרדיות והצרפתיות, תורמות למגוון הרוחני והארכיטקטוני; כך רואים, במרחק לא רב זה מזה, כנסיות גותיות, מקדשים הינדים ומסגדים.

האוכל מגוון אף הוא: שילוב של מטבח אירופאי, אמריקאי, קריאולי, סיני ואפילו הודי. הרבה תבשילים מוגשים בתוספת רוטב סמיך מבשר חזיר. מאכלים אופייניים הם נזידי ירקות שונים, חזירון אפוי בתנור, פילאו (Pilau) - תבשיל חריף מאד של אורז בבשר, פודינג כהה ומתוק ועוד.

אחד הססגוניים שבאיי הודו המערבית (צילום: גילי חסקין)

קצת היסטוריה

קולומבוס גילה את האיים במסעו השלישי אל העולם החדש (1498). בעת ההיא חיו בהם שבעה שבטים אינדיאנים. שבטי הארווקים (Arawaks), שמקורם במחוזות העליונים של נהר האורינוקו (Orinoco) שבוונצואלה, חיו בדרום והיוו את הרוב, ונודעו כשקטים ורודפי שלום.

החלק הצפוני, לעומת זאת, היה מיושב בבני שבט הקריב, שמקורם באגן האמזונס, ויצא להם מוניטין של אגרסיביים. אלו וגם אלו הוכחדו תוך מספר שנים על ידי הספרדים. האיים הפכו למושבה ספרדית שספגה מפעם לפעם את נחת זרועם של הבוקנירים, שודדי הים מטילי האימה, שכדי לשבור את מונופול המסחר הספרדי, ערכו בהם פשיטות שוד.

טרינידד שימש כמקור לעבדים עבור הספרדים שהשתלטו על האי, ואילו האי טובגו ננטש. במאה ה-18 פרצו בטרינידד מגפות, שדלדלו את האוכלוסיה והכריחו את מושל האי להתרחק מאזורי הג'ונגל המועדים למחלות ולקבוע את מושבו בפנים היבשת, בפורט אוף ספיין. האדונים הקולוניאליים היו זקוקים לכוח אדם רב, לצורך עיבוד מטעי הקקאו (ולימים - מטעי הסוכר), ולכן ייבאו עבדים רבים מאפריקה השחורה, שתוך מספר שנים, עלה מספרם בהרבה על זה של הלבנים.

העיר משכה מתיישבים ומיסיונרים והאוכלוסיה הנוצרית גדלה לאחר שהממשל הספרדי הציע הטבות למתיישבים קתולים. כתוצאה מההזמנה, הגיעו צרפתים רבים, תושבי האיים הסמוכים, אל טרינידד, ופורט אוף ספיין התפתחה בקצב מואץ. את הקרנבל המוצלח של טרינידד יש לקשור למסורת הצרפתית.

במאה ה-17 ניטש מאבק ממושך בין הבריטים להולנדים על השלטון באי, כשברוב הזמן היתה בהם הגמוניה הולנדית. במאה ה-18 היה זה שטח מריבה בין בריטניה לצרפת. רק בשנת 1797, תקופת המלחמות בין האנגלים לבין נפוליאון, נשלח לטרינידד צי אנגלי גדול. עשרים שנה לאחר מכן השלימו האנגלים את ההשתלטות על טרינידד, שב-1888 לוכד עם טובגו למושבה אחת.

המצב טוב, אך לא משביע רצון

אל האי השני, טובגו, הגיע ב-1641 דוכס ממזרח אירופה ואיתו קבוצת מתיישבים, אך ב-1658 השתלטו ההולנדים על האי. המלחמה על השליטה באי נמשכה והשתתפו בה בנוסף להולנדים - גם אנגלים וצרפתים, ואגדות על קרבות עקובים מדם נשתמרו לדורות הבאים. גם שודדי הים שלחו ידם באי ואחיזתם בו התחזקה עם הכרזתו כ"ניטרלי".

בינתיים שגשגה הכלכלה באי. שמו של הטבק (באנגלית tobacco - טובקו) נקרא על שם אי זה, שבו החלה תעשיית הטבק את דרכה. גם תעשיית קני הסוכר פרחה בו עד המשבר הגדול במחירי הסוכר ב-1888. המשבר הכלכלי הביא לסיפוחו של האי לטרינידד תחת שלטון הבריטים.

לאחר שבוטלה העבדות ב-1834, גוייסו הודים רבים, תמורת שכר אפסי, לעבודה במטעים, והאיים הוצפו בגל של מהגרים אסייתיים, בעיקר הודים וסינים.

ב-1958 נכללה המושבה טרינידד וטובגו בפדרציה של "איי הודו המערבית", ישות פדרטיבית עצמאית למחצה שכללה את רוב מושבות בריטניה בים הקריבי. המושבה פרשה ממנה מפאת אי רצונה לתמוך במדינות האיים הקטנות והעניות שמסביבה. בצעד זה (מסיבות דומות) קדמה לה ג'מייקה. עם פרישתה ב-1962 ניתנה לה עצמאות, והפדרציה התפרקה.

ב-1976 ניתקה טרינידד וטובגו את קשריה עם הכתר הבריטי, שקודם לכן שימש כריבון סמלי של המדינה, והפכה לרפובליקה במסגרת חבר העמים הבריטי. אריק ויליאמס, מנהיג התנועה הלאומית-עממית (השמרנים) מהלוחמים הגדולים בעד העצמאות, הנהיג את ארצו שנים רבות אחריה.

משאבי הטבע שהתגלו בשנות ה־70, הנפט והגז הטבעי, חלצו את האיים מסכנת העוני הנפוץ כל כך באיים הקריביים, ורמת החיים היתה לגבוהה מאוד, יחסית למקובל באזור. אך המדינה סובלת מפער חברתי גדל והולך. על פי ההכנסה הממוצעת לגולגולת, טרינידד היא הארץ העשירה ביותר של האזור הקריבי ואחת העשירות באמריקה הלטינית כולה. אך קביעה זאת מסווה את העובדה, שקיימות שכבות נרחבות, חסרות כל. 7% מהאוכלוסייה מוגדרים כעל סף רעב וגם תמותת הילדים גדולה. 

זהו נתון טוב יחסית למדינות המתפתחות, אך עדיין רחוק מלהשביע רצון, ודאי שלא ביחס למדינות המפותחות. יחסית למדינות אחרות בעלות הרכב אתני לא מערבי, זהו הישג גדול. הישג עצום נוסף של המדינה טרינידד וטובגו הוא השמירה על המשטר הדמוקרטי. אמנם, רבים מהישגי מדינת איים קטנה זו יש לזקוף למשאבי הנפט והגז הטבעי, אך הדמוקרטיה והמודעות להשכלה מעידים שלהצלחתה יש סיבות נוספות. 

עם הדלדלות משאבי הטבע, משתדלת ממשלת טרינידד וטובגו לפתח את התיירות כתחליף. יש הבדל מעמדי בין השחורים המהווים שכבה שלטת ומאוגדים ברובם במפלגה השמרנית, לבין ההודים, התומכים במפלגה הסוציאליסטית.

ב-1990 חוללו פעילי ג'מעת אל מוסלמין, ארגון מוסלמי מיליטנטי, ניסיון הפיכה כושל. המורדים, בהנהגת יאסין אבו באכר, השתלטו על הפרלמנט ועל תחנת הטלוויזיה של טרינידד וטובאגו, שהיתה אז היחידה במדינה, ושבו את ראש הממשלה, א.נ.ר. רובינסון, ובכירים אחרים. המורדים נכנעו לאחר שישה ימים.

מפתחים את התיירות עם התדלדלות המשאבים (צילום: דני גרשוני)

הזווית היהודית

ידוע שיהודים מומרים הגיעו במאה ה-16 לטרינידד מפורטוגל ומספרד, ויש הטוענים שרבים מתושבי האי הם מצאצאיהם.

במאה ה-20 הגיעו לאיים פליטים יהודים מגרמניה הנאצית. חוקי ההגירה הנוחים שהיו בתוקף בטרינידד עד 1939, אפשרו להם למצוא מקלט באי הקריבי. אלו אומנם ניצלו מהשואה, אך מדיניות אכזרית של השלטון הבריטי באי הביאה לכליאתם במחנות הסגר בחלק משנות המלחמה, שכן יהודים אלו נחשדו, באופן אירוני, בריגול לאויב, עקב נתינותם הגרמנית.

עם סיום מלחמת העולם, התבססו היהודים בטרינידד והקימו קהילה שמנתה כמה מאות, אולם הדה-קולוניזציה ושנאת הלבנים שבעקבותיה, הבריחה את רובם המכריע לארצות הברית ולארצות אחרות. כיום אין קהילה יהודית בטרינידד.

קשר מעניין בין טרינידד לישראל מצוי בסמלי הצבא והמשטרה באיים. הללו דומים מאוד לדגל ישראל בצבעיהם (כחול-לבן) ובסמל המגן דוד. יש סברה כי הם עוצבו בהשראתו של קצין בריטי מפלסטינה, ארתור סטפן מאברוגורדאטו, שהתרשם מדגלי התנועה הציונית. 

בכתבה הבאה: על הפולקלור המיוחד של האיים, וגם מדריך למטיילים

• מהודו ועוד עולם - כל הכתבות
  

• לאתר הבית של גילי חסקין