חברת קבלן איבדה את רישיונה בגלל "פגיעה בעובדים"

בית הדין הארצי לעבודה אישר את החלטתה של הממונה על רישוי קבלני כוח אדם במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, עו"ד רבקה מקובר, שלא לתת רשיון לחברת "אל אור אילת תפעול ואחזקות".

חברת אל אור מעסיקה עובדים בבתי-מלון, וכיום עוסקת בעיקר בהעסקת עובדים ישראלים. החברה פנתה לתמ"ת וביקשה לקבל רישיון, אולם מקובר בדקה את עברה של החברה, וגילתה, לדבריה, כי היא כבר הייתה קיימת בעבר באותה בעלות אך בשמות שונים, כמעסיקה של עובדים זרים. עוד התברר, טוענת מקובר, כי החברה נסגרה כבר מספר פעמים, לאחר שהפרה את חוקי ההעסקה של העובדים הזרים. בנוסף, גילתה מקובר כי החברה פעלה זמן רב ללא רישיון כקבלן כוח אדם, לפני שטרחה לבקש רישיון.

לאור כל זאת, החליטה מקובר שלא לתת לחברה רישיון. החברה ערערה על ההחלטה בפני בית הדין הארצי לעבודה, בטענה שהיא קבלן שירותים ולא קבלן כוח-אדם, ולכן אינה זקוקה לרישיון. אלא שבית הדין הארצי לעבודה לא קיבל את הערעור, קבע כי החברה היא קבלן כוח אדם ואישר את החלטת התמ"ת.

גורמים ממשלתיים טוענים כי מבדיקה בתיק המשפטי של החברות השונות, שהיו קיימות בגלגוליה הקודמים של אל אור, עולה כי החברות נתבעו פעמים רבות על ידי עובדיהן, שטענו להלנת שכר, פיטורים ללא פיצויים, פגיעה בזכויות הסוציאליות שלהם, ופגיעות נוספות, וכן נתבעה בידי הרשויות בטענה שהעסיקה עובדים זרים בלא היתר ונתבעה על כך.

"צריכים להיות זהירים עם מי שפגע בעבר"

עו"ד מקובר אמרה ל-ynet: "כמי שנתבעו בעבר על פגיעה בעובדים זרים, אנחנו צריכים להיות זהירים שבעתיים כשהם רוצים להעסיק ישראלים, ולכן בדקנו אותם בזהירות. בכל מקרה, לא ניתן לחברה רישיון אם היא פעלה כבר שנים בלא רישיון.

"העסקה בלא רישיון מסכנת את העובדים, כיוון שעם קבלת הרישיון החברה נדרשת להפקיד ערבות לצורך שמירה על זכויותיהם. במקרה שחברה בלא רישיון נסגרת ו'נעלמת' אין לנו ערבות שמישהו ישלם להם את שכרם, ואין להם למי לפנות ואת מי לתבוע, וכבר קרו דברים מעולם".

מקובר הסבירה עוד כי "חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם מטיל משטר של רישוי כדי לשמור על זכויותיהם של עובדי קבלן, המהווים אוכלוסיית עובדים פגיעה במיוחד. על מנת למנוע התקשרויות עם 'חאפרים' חשוב כי בנוסף לפעילות אגף הרישוי, מעסיקים בפועל יקפידו, בין תנאי ההסכם, לדרוש מהקבלן רשיון בתוקף".

תגובת אל אור

מחברת אל אור נמסר בתגובה: "החברה לא הפרה כל חובה כלפי העובדים ובכלל זה לא נקבע ואף לא נטען כי אינה מקיימת ו/או משלמת לעובדים ובכלל זה לעובדים זרים , את זכויותיהם על פי דין. הסיבה היחידה בגינה לא ניתן לחברה הרישיון היתה טענת משרד העבודה אשר בהתאם לו פעלה החברה ללא רישיון. במאמר מוסגר יצויין כי רק לענין זה הפרה כביכול החברה את חוק העסקת עובדים זרים המחייב ברישיון ובהיתרים מיוחדים לשם העסקת עובדים זרים. 

הטענה כי החברה הפרה חובתה כלפי העובדים הזרים אינה נכונה. החברה כפרה וכופרת בטענה אשר בהתאם לה היה עליה להיות בעלת רישיון כח אדם על מנת לבצע פעילות אשר ביצעה. עוד יצויין כי למשרד העבודה היה חלק מרכזי במחדל מקבלת רישיון כח האדם של החברה הואיל והטיפול בבקשה ארך למעלה משנתיים ימים.

זאת ועוד, החברה מעולם לא התנערה מחובותיה ומהדאגה לזכויות העובדים המעוגנים בחוק ובכלל זה הצורך בהפקדת ערבות בנקאית על מנת לשמור על זכויותיהם והראיה, שפנתה כבר מראשית פעילותה על מנת לקבל רישיון כח אדם ועל מנת לעמוד בכל התנאים המייטבים עם העובדים.

היה זה כאמור מחדל משרד העבודה עצמו אשר מנע מהחברה מימוש הזכות הבסיסית לעיסוק חופשי של החברה על דרך שלילת הרישיון דה פקטו במחדלו מטיפול בבקשת החברה. לא למותר לציין כי פסק הדין אינו חלוט וכי נפלו בו טענות משפטיות ולפיכך, בדעת החברה לפנות בנושא לבג"ץ".