עימות הסגנים: שרה פיילין לא קרסה
המועמדת הרפובליקנית לסגנית הנשיא עברה את המבחן בשלום, אבל ספק אם ההופעה שלה מסוגלת להטות את הכף. ג'ו ביידן כמעט התעלם משרה פיילין הנמרצת - שמצדה התעלמה מכמה שאלות שהופנו כלפיה. המומחה לארה"ב, פרופ' איתן גלבוע, מנתח את העימות
העימות שנערך הלילה
(שישי) בין המועמדים לתפקיד סגן הנשיא היה מבחנה של שרה פיילין. ג'ו ביידן עמד מולה, אבל שיחק תפקיד משני בלבד. פיילין עברה את המבחן בשלום, אבל ספק אם ההופעה שלה מסוגלת לשנות את יחסי הכוחות בין המחנות - שנטו השבוע לטובת אובאמה.
במשך השבוע פיילין התקשתה לעמוד מול מראייני טלוויזיה מנוסים ותוקפנים והפכה ללעג ולשנינה בעיני עיתונאים ופרשנים שחלקם נוטה בגלוי לטובת אובאמה.
הסקרים הראו שרק כרבע מהבוחרים חושבים שהיא כשירה להיות נשיאה, וזאת כאשר המשימה העיקרית של סגן נשיא היא להחליף את הנשיא כאשר נבצר ממנו למלא את תפקידו.
הסקרים גם הצביעו על הצלחת אובאמה לפתוח פער לטובתו ומומחי בחירות קבעו שהבחירה של מקיין, שנראתה רק לפני כמה שבועות כתרגיל מבריק, הפכה לטעות אסטרטגית חמורה. אחרי כל אלה הציפיות מפיילין הונמכו והרפובליקנים חששו שהיא תקרוס מול ביידן, הפוליטיקאי המשופשף והמנוסה. אבל פיילין לא קרסה ובכך כבר רשמה לעצמה הישג לא מבוטל.
שני המועמדים התכוננו היטב לעימות. הם לא כשלו באמירה או בטעות מביכה, אבל הצופים לא שמעו שום טיעונים או רעיונות חדשים. הצדדים חזרו על סיסמאות שדופות ששני המחנות חוזרים עליהם פעם אחר פעם מתוך תקווה שאם יחזרו עליהם מספיק פעמים - הציבור לבסוף יקלוט אותם. מתכונת העימות פעלה לטובתה של פיילין. בשונה מהעימותים בין המועמדים לנשיאות, כאן ניתן זמן מועט וקצוב לחילופי דברים בין המתעמתים. מטה מקיין עמד על המתכונת הזו כדי למנוע חילופי דברים ארוכים ומורכבים יותר, שהיו יכולים להביא למעידות המועמדת שלהם.
הידע של ביידן - האישיות של פיילין
העימות הזה היה שונה מהעימותים המקובלים בין מועמדים לתפקיד סגן הנשיא גם במובנים נוספים. בדרך כלל היריבים תוקפים את המועמד לנשיא של מחנה היריב ומגינים על המועמד שלהם. הפעם, רק ביידן דבק בדפוס המסורתי הזה. מלכתחילה היה ברור שהוא יודע ומבין הרבה יותר מפיילין בנושאי פנים ובוודאי שבענייני חוץ. אבל הידע והניסיון לא היו הפעם הנושאים המרכזיים. האישיות, הסגנון והיכולת של פיילין להתמודד במעמד כזה - הם שעמדו במרכז העימות.פיילין הופיעה מלאת אנרגיה והתלהבות ונראה שהיא נהנית מהאירוע. ביידן היה יותר רגוע ועצור. האסטרטגיה של פיילין הייתה לדבר על עצמה ועל הניסיון שלה, הן משום שלא מכירים אותה והן משום שהיא ניסתה לדבר בשפה פשוטה וישירה אל האדם הפשוט, להתחבר אליו, להפגין אמפטיה למצוקתו ולהגיד לו שהיא חושבת בדיוק כמוהו ודואגת לו. כמה פעמים היא לא ענתה לשאלות המראיינת והסבירה לה ולצופים שהיא באה להציג את עצמה ואת עמדותיה בדרך שלה ולא בדרך שהמראיינת רוצה להכתיב לה. זו הייתה עקיצה אחת מתוך שתיים שהיא הפנתה כלפי התקשורת, שלדעתה נוהגת בה בחוסר הגינות. אריק שרון היה נוהג בשיטה הזו והוא לא ניזוק ממנה, אבל כאן לא ברור אם האסטרטגיה הזו הצליחה, כי לבוחרים רבים היא יכולה להראות כהתחמקות שנובעת מחוסר ידע או מהעדר תשובה משכנעת.
ביידן נקט באסטרטגיה אחרת לגמרי. הוא כמעט התעלם מפיילין והתמקד בהתקפות על מקיין. הוא בחר באסטרטגיה הזאת כדי שלא למעוד מול אישה צעירה וחסרת ניסיון. אם הוא היה תוקף אותה בחריפות, ניתן היה להאשים אותו בשוביניזם ובסקסיזם, או בפטרנליזם. הוא העדיף לתקוף את הרקורד של מקיין ואת עמדותיו ולהדגיש את ההבדלים המשמעותיים שקיימים בין שני המחנות. המשנה שלו הייתה הרבה יותר מסודרת וחדה מזו של פיילין.
בד"כ העימותים בין מועמדים לתפקיד סגן הנשיא הם שוליים ולכן מתנהל רק עימות אחד כזה. אבל מועמדת הרפובליקנים היא ייחודית וצבעונית והשאלה היא אם היא מסוגלת לעצור את הסחף במגמה המעדיפה כרגע את אובאמה, הן בסקרים הארציים והן בסקרים במדינות ההכרעה שבהן הכוחות בין הצדדים שקולים. השאלה היא אם הופעתה יכולה להעניק זריקת מרץ למטה מקיין המתוסכל. המשבר הכלכלי הקשה פועל לטובת הדמוקרטים ואובאמה. כל זמן שזה יהיה המצב - מקיין יהיה בפיגור ובמגננה. לו עצמו תהיה הזדמנות לשפר את מעמדו בעימות השני שיתנהל בינו לבין אובאמה ביום שלישי הבא.
פרופ' איתן גלבוע, מומחה לארה"ב מאוניברסיטת בר-אילן, נמצא בשבתון בארה"ב ומכהן כפרופסור אורח באוניברסיטה של דרום קליפורניה בלוס אנג'לס.
לפנייה לכתב/ת 
