טיול בירדן: שם הרי אֱדוֹם

בכתבה הקודמת, מבוא לטיול בירדן, ערכנו היכרות ראשונית עם ירדן, עם דגש על המטייל הישראלי והדברים שמייחדים את הביקור שלנו בשכנה המזרחית. הפעם נתרכז בחבל אדום שבדרום המדינה, שבו נמצאים כמה מהאתרים הפופולריים במיוחד בקרב התיירים המבקרים בירדן.

חבל אֱדוֹם הוא האזור הגדול ביותר בירדן, ותופס כמעט את מחצית שטחה. זהו חבל הררי, בעל אקלים יבש, שהטמפרטורות השוררות בו עלולות לצנוח בחודשי החורף אל מתחת לקו האפס ולהניב סערות וסופות שלג, הצובע את הכל בנופך לבן.

הרי אדום משתרעים בין הערבה למדבר; בשטח שבין נחל זרד לאילת. אורך שרשרת ההרים הוא כ-170 קילומטר והפסגה הגבוהה ביותר באזור היא הר ראם, כ-40 קילומטר ממזרח לעקבה: גובהה כ-1,754 מטר מעל פני הים, והיא גם הפסגה הגבוהה בירדן.

מרביתו של חבל אדום פורייה למדי ועשירה במים. המעבר במזרח אל סְפר המדבר אינו ניכר בבת אחת, אלא מדורג. וכמו הגבולות בצפון ובדרום, היה מוגן במצודות. במערב יורדת הרמה בתלילות אל הערבה, שהיתה שייכת תמיד לארץ אדום, ששלטה לפרקים גם על ארץ הנגב שממערב לה. בארץ אדום גר בימי קדם העם האדוּמי, אשר לפי המסורת המקראית הוא מצאצאיו של עשיו, אחי יעקב.

הארכיטקטורה המיוחדת של הרי אדום בוואדי ראם (צילום: איוי לרר)

הרי אדום שונים מיתר חלקי ארץ-ישראל בהרכבם, בגובהם ובצורתם. לצד אבני גיר יש בהם גם אבן חול אדומה וגם סלעי יסוד. הם מזדקרים בתלילות מעל הערבה שממערבם ומעל הרמה שממזרחם ומכאן ריבוי הגשמים שם. האדמה מיטיבה לשמור על הלחות, בהשוואה להרי הגיר של ארץ-ישראל ולכן היא בעלת צמחייה רעננה והצמיחה בימים עברו גם יערות, שמהם הפיקו פחם להתכת הנחושת. הנוף המרשים כונה על ידי הנוסע פאלמר (1878) "אחת הארצות הציוריות ביותר בעולם".

רוב היישובים באדום נמצאים על גב ההר, סמוך לקו פרשת המים, במקום שנמצאים קרקעות ומים, תנאי הגנה ותעבורה נוחים. שובך, בצרה, טפילה וכרך בנויות על רמות טבעיות המתנשאות מעל גיאיות עמוקים ומוגנות על ידי הטבע, למעט מצד מזרח, שם הנוף משתפל מתונות. ואמנם ביצורי הערים באדום היו תמיד לצד מזרח. תנאי הביטחון הרעועים אילצו את התושבים להתרכז באזורים המוגנים, תוך תשלום "מס אחווה" (פרוטקשן) לבדואים. עם שיפור תנאי הביטחון בזמן החדש, והצבת חילות המצב על ידי העות'מנים, החל תהליך הדרגתי של הקמת יישובי פרזות ובמקביל, החלו הנוודים לעבור ליישובי קבע.

במרכז אדום של ימינו, נמצאת העיר פטרה - המשמשת מוקד לתיירות באיזור. עיקר חשיבותו הכלכלית של החבל היא בנמל עקבה המהווה את הנמל היחידי בירדן. הנמל והעיר סבלו מאוד כשתעלת סואץ היתה סגורה והדרך לאירופה חסומה.

הטיול בארץ אדום הוא טיול מגוון להפליא: יש בו נופים מרגשים של אבן חול, בעיקר בוואדי ראם, יש בו אדומיים מתקופת הברזל, בדואים, השומרים על אורח חייהם המסורתי, אתרים היסטוריים, ובראשם פטרה, ומסלולים רגליים רבים.

מאהל בדואי המיועד ללינת תיירים (צילום: איוי לרר)

עקבה: אילת מעבר למפרץ

עיר הנמל היחידה של ירדן היא התאומה המזרחית של אילת, ובשנים האחרונות מציבה לה אתגר אמיתי בתחום התיירות. עקבה, הנמצאת כ-335 ק"מ דרומית לעמאן, היא אתר הנופש החביב ביותר על הירדנים. אחת הסיבות לכך היא אקלימה החמים בחורף - כאשר עמאן סובלת מסופות שלג, נהנית עקבה מטמפרטורות של 20 מעלות. בקיץ, לעומת זאת, החום איננו נסבל.

מעבר לאקלים, מציעה העיר חופי רחצה יפים, ספורט מים ואתרי צלילה אל שוניות האלמוגים. על החוף, מדרום למרכז העיר ומצפון לנמל, נמצאים משרד התיירות ומוזיאון שמציג אוסף מוצגים מאיילה, כפי שנקראה העיר בימי הביניים. סמוך להם נמצאת המצודה הממלוכית, ששמרה על דרך החוגגים למכה ונהרסה בחלקה על ידי התותחים הבריטיים. דרומה משם נמצא האקווריום, שגם אם איננו עשיר כזה של אילת הוא שווה הצצה. לחובבי עתיקות מושבעים נמליץ לבקר בחורבות איילה שבחלק הצפוני של החוף, ובתל אל-חוליפה (נמצא ממערבה לעיר, כחצי ק"מ מצפון לגבול המפרץ), שרבים הסוברים כי הוא עציון גבר העתיקה. סוכנויות הנסיעות מציעות טיולים מאורגנים אל ג'זירת פרעון, "אי האלמוגים", הנמצא בשטח מצרים, כ-8 ק"מ מדרום לטאבה.

למרות ההתפתחות התיירותית, עקבה עדיין איננה מציעה חיי לילה כמו באילת, אך השלווה והחופים עטורי הדקלים מחפים על כך. בעיר כמה מסעדות טובות וזולות.

תיירים בחוף הים של עקבה (צילום: מאיר אוחיון) 

ואדי ראם: סלעים עם נשמה 

ואדי ראם (בקעת הירח), הנמצא באמצע הדרך בין עקבה לפטרה, מציע את אחד מנופי המדבר היפים במרחב הקרוב. סלעי אבן חול הנראים למרחוק כהררי קצפת, דיונות בכמה גוונים ובקעה רחבת ידיים, שההרים העוטרים אותה, מעניקים לה מראה מלכותי. ואדי ראם היה אחת התחנות החשובות של לורנס איש ערב בזמן המרד הערבי והוא מתואר בספרו "שבעת עמודי החכמה".

במקום מקדש נבטי, כתובות סלע רבות, מעיינות, קשת טבעית מאבן חול, ערוצי נחלים. ואדי ראם מציע אין ספור של אפשרויות כגון טיולי גמלים, סיורי טנדרים פתוחים, טיולים רגליים, טיפוס צוקים ובעתיד גם מצנחי רחיפה. במקום מסעדה לא זולה ולידה קמפינג שבו ניתן ללון באוהל בדואי גדול, על גבי מזרונים. המקום התפתח מאוד בשנים האחרונות. גורמי תיירות מקומיים, מסודרים יותר או פחות, מציעים טיולי ג'יפים בני מספר שעות, עד טיול בן ארבעה ימים המסתיים בפטרה.

בדואי בחורבות המקדש הנבטי בוואדי ראם (צילום: איוי לרר)

פטרה: הרבה יותר מארכיאולוגיה

עיר נבטית שקבריה חצובים בסלע. מכונה בירדן גם "העיר הוורודה". נמצאת סמוך לכפר ואדי מוסא, 195 ק"מ דרומית לעמאן; 35 ק"מ מערבית לעיירת המחוז מעאן. זהו האתר ב"הא" הידיעה בירדן כולה ומן המרהיבים במזרח התיכון. שווה לטרוח הרבה כדי להגיע אליה.

פטרה היתה בירתם של הנבטים, אדוני המדבר, ששלטו בסחר הבשמים בין המאות ה-2 לפנה"ס עד לראשית המאה השנייה לספירה. מהעיר נותר בעיקר הנקרופוליס - עיר המתים. הנבטים והרומאים אחריהם חצבו קברים מרשימים במצוקי אבן החול האדמדמה. בקברים החצובים ניתן לראות אלמנטים ערביים וקלאסיים משמשים בערבוביה. הרבה מהקסם של פטרה נובע ממיקומה המדהים לצד ואדי מוסה, סמוך לוואדי עראבה. מצוקי אבן החול נופלים בתלילות אל קניון עמוק ובר הגנה.

במשך שנים האתר היה כמעט לא ידוע. הבדואים טרחו להעלימו מידיעת המבקרים בהאמינם שבקברים מוחבאים אוצרות. עד שב-1912, לאחר מסע מפרך וכמה תחבולות, התגלה המקום על ידי החוקר השוויצרי בוקהארדט. עבור הישראלים, פטרה היא הרבה יותר מאשר עיר חצובה בסלע. פטרה במשך שנים היתה חלום, היתה מיתוס, אתגר של גבורה ונחישות. ישראלים רבים חלמו להגיע אליה, בעיקר בשם האתגר שגילמה. עשרה צעירים ישראלים שילמו בחייהם כדי להגשים את החלום. ייתכן שאין מקום בעולם שיוכל להחליף את אותה פטרה דמיונית, "פטרה של מעלה" שבכיסופים, אך גם "פטרה של מטה" הינה אתר מלהיב.

אפשר גם על סוס. הכניסה לפטרה (צילום: איוי לרר)

לחלק מקברי הסלע של פטרה חזיתות כשל ארמונות, המגיעות לגובה של עשרות מטרים. אלו אינם מבנים העומדים בזכות עצמם. אדריכלות הקברים של פטרה היא אדריכלות פנטסטית, הדומה יותר לציור מאשר למבנה. לשמות הקברים אין חשיבות. הם ניתנו להם על ידי הבדואים או החוקרים הראשונים, על סמך צורתם.

מרבית המטיילים מגיעים לכאן מעקבה או עמאן וחולפים על פני הקברים במשך מספר שעות. אך יופיו של המקום מחייב לפחות סיור בן יום שלם. הוא יכול להציע אפשרויות גם ל3-2 ימי טיול. בשעות היום האתר הומה מבקרים. השעות הנעימות הן שעות הבוקר ואחרי הצהריים, אז האתר ריק יחסית. תיירים רבים עוברים את שלושת הקילומטרים המובילים עד לכניסה לאתר כשהם רכובים על סוסים בדואים כחושים. דומני שההליכה הרגלית איננה רק מעניינת יותר, אלא גם נוחה יותר. לקשישים ולמוגבלים מבחינה פיזית, ניתן לשכור כרכרות.

סמוך לשער האתר מתגלים שלושה מונומנטים המכונים צהרייג' והם כנראה מבני קבר לא גמורים. בהמשך הדרך נראה קבר מרשים עטור מונומנטים דמויי פירמידה מאורכת ונקרא קבר האובליסקים. מעט אחריו, בנוי סכר למניעת נזקי שיטפונות וסמוך לו גרם מדרגות המוביל לאתר הפולחן אל מדרס. הכניסה לאתר עצמו היא דרך נקיק יפהפה המכונה אל סיק. בתוך הסיק, מצטמצם השביל לכדי חמישה מטרים והקירות מתנשאים לגובה של מאתיים מטרים מכל צד. לאורך הערוץ נראות תעלות מים נבטיות, צינורות חרס וחלקי סכרים.

בסיומו של הסיק, מגיעים למרשים במבני פטרה, הלוא הוא ח'זנת פרעון (אוצר פרעה). זוהי חזית מונומנטאלית ובה אלמנטים המזכירים את אלו של הארמון הצפוני שבמצדה. תמונות הסיום של אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון צולמו כאן. השעות הטובות לביקור בח'זנה הן שמונה עד עשר בבוקר, כשהמבנה זוהר באור קרני השמש. אחרי הליכה קצרה נוספת, מגיעים לסדרה מרשימה של קברי ענק ולידם בתי קפה. סמוך להם מטפס שביל מדרגות אל ג'בל מטבח, הלוא הוא אתר הקרבת הקורבנות ובו במות פולחן נבטיות.

הנקודה הכי מפורסמת בפטרה - ח'זנת פרעון (צילום: איוי לרר)

במקום בו פונה הוואדי צפונה, מגיעים לתיאטרון החצוב בסלע ובו מקום ל-4,000 צופים. מאחורי התיאטרון נפתחת הבקעה של פטרה. בקיר הסלע המזרחי, על צלעו המערבית של ג'בל אל-ח'ובתא, נמצאות כמה מחזיתות הקברים המרשימות של פטרה. הראשון לעולים מהוואדי הוא קבר האורנה (כד לאכסון אפר מתים) שהפך להיכל משפט רומאי ולכנסייה ביזנטית ולו בסיס בנוי, הבאים אחריו לפי הסדר לכיוון צפון הם קבר המשי, הבוהק בגוני אבן החול המעטרים אותו, הקבר הקורינתי, הדומה בעיצובו ל"ח'זנה" (שהוזכרה לעיל) וקבר הארמון, שהוא חיקוי לארמון רומאי בן שלש קומות ואחד המבנים הגדולים בפטרה. בהמשך הדרך לאורך קיר הסלע, מגיעים לקברו של סקסטיוס פלורנטינוס, שליטה הרומי של העיר בתקופת הדריינוס. אחרי הצהריים נשקף מראה מרשים של חזיתות הקברים מאזור קצר בנת פרעון, מראש גבעת אל חביס ויפה מכולן זו הנשקפת מג'בל מטבח.

מהקברים מערבה מוביל השביל אל רחוב העמודים של העיר. ניתן גם לפנות לכיוון ההפוך ולצאת מהאתר. יציאה זו נועדה בעיקר למי שמגיע לבקר באתר ביום נוסף ואינו רוצה לעבור שוב דרך ה"סיק". מכול מקום, הדרך מובילה את המטייל אל רחוב העמודים מהמרשים, לצד הנימפיאון, אל השער הרומאי, כשמייד אחריו נפתח הטֶמֶנוֹס, המתחם המקודש. ממזרח לשער הטמנוס נראה מקדש האריות המכונפים, שנקרא כך על שם האריות המגולפים, שניצבו בראש כותרות העמודים. זהו מקום המוקדש לאתרעתה, אלת הפריון הנבטית. בקצה המתחם, בנוי המקדש הראשי של הנבטים בו סגדו לדוּשָׁרָא, האל ללא פנים. זהו מבנה מרשים בן שלש קומות שכונה מאוחר יותר "קצר בנת פרעון". במקום מוזיאון קטן ומספר בתי קפה, המציעים אוכל במחיר צנוע ובטעם צנוע עוד יותר.

הדרך הראשית מובילה סמוך למוזיאון ובית ההארחה הסמוך לו אל נקיק צר המטפס אל ג'בל א-דייר. השביל מטפס אל רמה שבשוליה מזדקר מבנה קבר מרשים המזכיר בחזותו ארמון, דומה לח'זנה ונראה בעליל שבוניו הושפעו ממנה. מול הקבר, בית קפה בדואי סימפטי. מא-דייר מוביל שביל אל תצפית יפה על נחל הערבה ועל בתי מושב פארן.

במרחק 8 ק"מ מצפון למלון Forum נמצאות העתיקות של האתר הפרה-היסטורי אל ביידה, שגילו המשוער 9,000 שנה. סמוך לו נקיק שבקירותיו חצובים מספר קברים והוא מכונה "פטרה הקטנה". ניתן ללכת בשביל הררי יפהפה מאל ביידא לג'בל א-דייר. יש צורך במורה דרך בדואי. הליכה קשה וחווייתית יותר היא הטיפוס לג'בל הארון הלוא הוא "הוֹר ההר", קברו המסורתי של אהרון הכהן. הטיפוס אורך כשש שעות ומן הפסגה נשקף נוף מרהיב של הוד קדומים.

התיאטרון הנבטי החצוב בסלע (צילום: איוי לרר)

שוּבָּךּ: מצודה במיקום מרהיב

מצודה צלבנית גדולה, הנמצאת על גבעה מבודדת, 60 ק"מ מדרום לטפילה. השרידים אינם מרשימים כמו אלו של כרך, אך המיקום מרהיב עין. המצודה שנקראה בשעתו מון ריאל (הר המלך) הוקמה ב-1115 על ידי בלדווין ה-1, מלך ירושלים, כדי להגן על הדרך מקהיר לדמשק. המקום נכבש על ידי צלאח א-דין ולימים שופץ על ידי הממלוכים, שהוסיפו למצודה מגדלים עגולים. השומר באתר ישמח להצביע על גרם מדרגות תת קרקעי שהוביל בעבר למעיין.

דאנה: לחיות כמו הנבטים

זהו כפר ציורי להפליא, נטוש ושמור הנמצא 25 ק"מ דרומית לטפילה. הכפר בנוי בגובה של 1,300 מ' מעל פני הים, למרגלות ג'בל עטאיטה. אל הכפר מגיעה דרך כורכר, הנאבדת בין סמטאותיו. זהו כפר קטן על פי התהום, הבנוי בקתות שטוחות גגות, המזכירות מעט את הארכיטקטורה העממית האופיינית לאזור מאז התקופה הנבטית. מרבית התושבים נטשו את המקום ושלטונות ירדן השכילו לשמרו ולשלב בו לינת תיירים. ניתן לצאת לסיבוב בן שעתיים בבוסתנים המקיפים את הכפר. מיטיבי הלכת יוכלו לרדת רגלית מהכפר אל מכרות הנחושת של הקיינים באל-פינאן (פונון) הסמוכה. במרחק כמה ק"מ מן הכפר נמצאת שמורת טבע ובה שרידים מרשימים של חורש, יעלים וצבועים מפוספסים.

מהודו ועוד עולם - כל הכתבות

לאתר הבית של גילי חסקין