בוקרשט מתעוררת: ביקור מפתיע בבירה הרומנית
השנים האחרונות עשו טוב לבוקרשט, וסימני השינוי ניכרים בכל פינה - אט אט מתנערת העיר משרידי הקומוניזם המצמית ומתמסרת בחדווה אל חיקה של הגלובליזציה. המלצה לביקור ב"פריז הקטנה של המזרח", רגע לפני הפריצה הגדולה
בוקרשט. הזכרונות שסחבתי איתי מביקוריי הקודמים לא האיצו בי לשוב לבוקרשט, בירת רומניה. שלוש או ארבע שנים עברו מאז ביקרתי בה לאחרונה, ובעבר נקלעתי אליה בעיקר בגלל היותה תחנת מעבר אל אזורים אחרים במדינה.
השינויים שעברו על העיר מאז מהפכת 1989, שדחפה את רומניה לתוך זרועות הכפר הגלובאלי, לא עשו לה טוב במהלך שנות התשעים ובתחילת המילניום הנוכחי. לכלוך, גנבים, רעש, רחובות חשוכים, נהגי מוניות חמדנים ורמאים, כבישים הרוסים ואווירה של קומבינה כללית - אף אחד מהם לא עורר חשק לבוא לבקר כאן סתם כך.
תקופת המעבר מקומוניזם לשוק חופשי הותירה על בוקרשט חותם קשה, מכוער, צלקות על צלקות, לצד ערימות אשפה שנערמו ברחובות הלא מטופחים. מאות אלפים נהרו אל הבירה הרומנית מכל חלקי המדינה בתקווה לעשות את זה בגדול. עבור התייר, אפילו כזה שדובר את השפה המקומית – בוקרשט היתה בגדר רע לא הכרחי שעדיף להימנע ממנו.
קבלת פנים חמה
כמי שאינו מחבב את תקופת החגים באופן מיוחד, הבחירה לטוס לחו"ל לפני ראש השנה היתה מובנת מאליה. בוקרשט לא היתה ראשונה ברשימה, אך חברים המתגוררים בעיר הזמינו בחום, והצורך להתנתק מההמולה הישראלית, האיצו את ההחלטה.
גם מחיר כרטיס הטיסה קרץ, ומשם הדרך לנתב"ג היתה קצרה. וכך גם הדרך לבוקרשט. שעתיים וחצי טיסה, ומצאתי את עצמי בעולם אחר לגמרי מזה שזכרתי. ההפתעות החלו כבר בשדה התעופה הבינלאומי של בוקרשט, הנרי קואנדה (Henri Coanda): מאיר פנים, נקי, ממוזג, תורים קצרים בביקורת הדרכונים, ואפילו ההמתנה למזוודות עברה מהר.
קצת אחרי חצות, הדרך פנימה, אל לב ליבה של העיר, היתה קלה גם היא. הכבישים מוארים, והבורות שאפיינו את הדרך הזו שנים כה רבות נעלמו ברובם, או שהיו בתהליך היעלמות. גם שוטפי החלונות והקבצנים, בעיקר צוענים שהציפו את העיר אחרי המהפכה, הורדו מהצמתים.
השנים האחרונות עשו טוב לבוקרשט, וסימני השינוי ניכרים בכל פינה. בירת רומניה מקבלת את פני אורחיה בחום, ברצון לבדר ולתת תחושה נוחה ונעימה. אפילו הכבישים סבירים בהחלט. הפקקים בתוך העיר בלתי נסבלים אומנם בשעות מסויימות (אך איפה לא?), אולם המטרו החדש, המואר, המאובטח והנקי אפילו מגרפיטי טיפוסי, מקלים את התנועה בתוך העיר, והופכים אותה לנוחה ולמהירה. ולמי שלא אוהב את העולם התת קרקעי, המוניות בבוקרשט הפכו לאחד הדברים האמינים והזולים יחסית בעיר, שבעבור כחצי יורו לקילומטר יניידו אותך לכל פינה בבירה הרומנית.
סימני השינוי ניכרים בכל פינה בעיר (צילומים: אריאל כרמון)
פריז הקטנה של המזרח
פרנסי העיר העלימו גם את אלפי הבאסטות הלא חוקיות שהיו במשך שנים ארוכות סימן ההיכר של בוקרשט, ודאגו להציף את העיר בפחי זבל ובמנקי רחובות, שמתרוצצים אנה ואנה כמעט בכל שעות היום, דואגים לשמור על ניקיונה של העיר העמוסה. גם מכת הכלבים המשוטטים, שנגסו לא פעם בעוברים ושבים, טופלה ביד קשה, למרות מחאותיהם הקולניות של אירגוני ההגנה על החיות, ובראשם השחקנית בריג'יט בארדו, שהטריחה את עצמה לכאן בעבר כדי לזעוק את סבלם של ההולכים על ארבע.
את השינויים המשמעותיים ביותר בבוקרשט ניתן, כמובן, לראות באזור מרכז העיר, שחלקים ממנה מתגאים בבניינים היסטוריים רבים וברחובות קטנים, מטופחים ונעימים למטייל הסקרן. אין להקל בכך ראש: בשנים עברו היה גם אזור זה בגדר מפגע סביבתי: באסטיונרים, חלפני כספים, כייסים ופרוצות שלטו בכל פינת רחוב, והעיקו על התנועה, אך בעיקר על התחושה. מלבד המראה הלא מלבב שטיפוסים אלה הקנו לעיר, הם הפכו את בוקרשט למקום שמסוכן להסתובב בו, כמעט בכל שעות היממה.
אך לא עוד. כך לדוגמה, אזור התיאטרון הלאומי והאוניברסיטה (Piata Universitatii), הסמוך למלון אינטרקונטיננטל הוותיק והיקר יחסית. האזור הזה כיום הוא אחד השוקקים בעיר, וניתן לשבת בבטחה על המדרגות הסמוכות לתיאטרון, ולחוש את רוחה של הבוהמה הרומנית מרחפת מתוך הבניין המרשים.
מסביב לכיכר הזו מסתתרים עשרות רחובות נעימים, שחלק מבנייניהם העתיקים והמתפוררים עוברים בשנים האחרונות שיפוצים הכרחיים. על רבים מהם תלויים שלטים מיוחדים המציינים את שמותיהם של סופרים, אמנים, מוזיקאים ואנשי רוח שיצרו בין הקירות האלה ממש במשך שנים ארוכות, כולל בתקופה הקומוניסטית החונקת.
בדומה לערים אירופיות רבות אחרות, גם כאן נעים ללכת לאיבוד בין הרחובות, לחקור, להריח, לחפש ופשוט לבהות בארכיטקטורה המפוארת שנשמרה במשך עשרות רבות של שנים ויותר. וגם בכך אין להקל ראש: הבנייה הקומוניסטית הפרקטית והמכוערת קברה תחתיה במקומות רבים כל זכר למה שהפך פעם את בוקרשט ליפיפיה אמיתית. במקומות לא מעטים הטיח מתקלף מהבניינים העתיקים, והדרך לשיפוץ ולשחזור עוד ארוכה, אולם בניינים רבים עברו כבר תחת ידיהם של אנשי המקצוע, והם מחזירים לבוקרשט אווירה של פעם, אווירה של ימים שבהם העיר הזו זכתה לכינוי "פריז הקטנה של המזרח".
בניין הפרלמנט האימתני שבנה צ'אושסקו
גן עדן למעשנים
מרחק כמה דקות הליכה מאזור התיאטרון הלאומי, מתעורר לחיים המרכז הישן של בוקרשט, המוכר בפי המקומיים כליפסקאני (Lipscani). שם, בין רחובות צרים, כנסיות קטנות ואפלות ובתי קפה מודרניים, נערכות בשנים האחרונות, באיטיות מה, עבודות שיפוץ ושחזור אינטנסיביות. עם התקדמות העבודות, צפוי האזור להפוך לאחד היוקרתיים בבירה הרומנית, בעיקר בגלל האווירה שמקנה למקום הארכיטקטורה העתיקה והמדרחוב השוקק. בתי קפה ומסעדות קוקטיות כבר הצטרפו לחגיגת ההתחדשות במקום, ובשעות מסויימות של היום קשה למצוא מקום פנוי על המרפסות הפונות למדרחוב.
וכשנמאס להסתובב בין הרחובות הקטנים, פונים החוצה אל הכביש הסואן, ומוצאים את אחת השדרות המפוארות של בוקרשט: דרך הניצחון (Calea Victoriei). מסביב לכביש הרחב מתייצבים בגאון כמה מהבניינים היפים בעיר, כולל כמה מלונות חדשים, מוזיאונים, וארמון המלוכה (Palatul Regal), זכר לימים שבהם היתה רומניה ממלכה, חלק מנכסיה של משפחת הוהנצולרן.
בשעות הערב והלילה, המונומנטים האלה מוארים בחן רב, ומעניקים "טעם של פעם". עם קצת מאמץ, אפשר עוד לדמיין את קולות הכרכרות ופרסות הסוסים שדהרו כאן אך לפני מאה שנה. מרחק לא גדול משם (הכל ברגל), אפשר להתפעל מ"בית העם" (Casa Poporului) האימתני שבנה הרודן צ'אושסקו, שמשמש כיום את הפרלמנט הרומני. כדי להירגע מהמראה הלא שגרתי, מומלץ לצעוד על השדרה הארוכה, שדרת האחדות (Calea Unirii) אל כיכר האחדות (Piata Unirii).
תהליך השיפוץ שעובר על בוקרשט לוקח זמן, אולם בשנים האחרונות קצב העבודות הואץ באופן משמעותי, והשינוי, כאמור, ניכר. הבעיות התקציביות מקשות אמנם על התקדמות העבודות במקומות רבים בעיר, אולם יזמים חדשים הרוכשים מבנים עתיקים משקיעים מכספם כדי להשיב להם את מראם המקורי. לכן, יותר ויותר פינות חמד מתגלות לעיני המבקרים בבוקרשט, ובשנים הקרובות תהפוך העיר, אם תהליכי השחזור והניקוי יימשכו בקצב הנדרש, לפנינה של ממש.
גם הבארים, הפאבים, בתי הקזינו והמועדונים, אך בעיקר האוכל המגוון והמצוין, ובעיקר זה הרומני, המוגש כיום במאות מסעדות נעימות ומעוצבות, מפתה לבקר בבוקרשט. באינספור מקומות בעיר ניתן למצוא עדיין אוכל מופלא במחירים הזולים בשלושים עד חמישים אחוזים בהשוואה למחירים הנהוגים בארץ במסעדות טובות פלוס (כולל גם בקבוק יין רומני משובח). ולכל זה, תוסיפו את העובדה שרומניה היא עדיין גן עדן למעשנים: כמעט ואין מקום שבו לא ניתן לעשן בחופשיות.
מכורים למותגים
אנשי בוקרשט (Bucurestenii), ובמיוחד בני הדור הצעיר, התמסרו בחדווה גדולה לחיבוק הדב של הגלובליזציה. אחרי שנים של קומוניזם חשוך ומצמית, נפתחה כאן דלת אל עולם אחר, והרומנים שעטו בלב חפץ אל השינוי. השנים הראשונות היו אמנם קשות, ולצד חוסר יציבות פוליטית, היטלטלה רומניה בין תקווה ליאוש, בין הרצון להתקדם בצעדים מהירים לעבר המערב, ובין החשש ממכירת נכסיה של רומניה לזרים.
החששות האלה נעלמו בינתיים, ובסמטאותיה של הבירה הרומנית ניתן לשמוע, מלבד עברית ששולטת במקומות רבים, כמעט כל שפה מערבית שאפשר להעלות על הדעת. בשנים האחרונות, ובמיוחד לאחר הצטרפותה של רומניה לאיחוד האירופי, נפתחו שעריה של המדינה בפני המערב, והוא דהר פנימה בניסיון לכבוש כל חלקה טובה.
אלא שהדהירה הזו גררה את הרומנים לתוך מערבולת של התמכרות למותגים מערביים יקרים, מאפיינת מדינות שנמצאות בתקופת מעבר. ההון הרב שזרם לתוך רומניה, והרצון להידמות כמה שיותר למערב, הפכו את המדינה לאזור מוכה מותגים, פרסום אגרסיבי ותרבות צריכה אובססיבית. שלטי החוצות הענקיים הפרוסים באזורים רחבים בעיר כמעט ותוקפים את העובר ושב פיזית.
התמכרות למותגים מערביים יקרים. קניון בשדרות האחדות
הכאוס הצרכני הזה משגע את הרומנים: מי שלא מחזיק בחניונו לפחות מכונית יוקרה אחת, אינו נחשב לבעל סיכויים גדולים מדי להיכנס אל ה"מעגלים הנכונים". גם שעונים, נעליים, חליפות, עניבות, חגורות וג'ינסים נחשבים למוצרים שיש ללבוש עם המותגים הנכונים בלבד. בלעדיהם, עדיף לא לנסות שום דבר, בוודאי שלא להתחיל עם צעירות בוקרשט. במועדוני הריקודים היוקרתיים שבעיר, מתחרים הנובורישים של רומניה ביניהם מי יציג מכונית נוצצת יותר בכניסה, שולחן עמוס יותר בשמפניה באזור ה-VIP, וחתיכות רבות יותר על ברכיו. האחרונות, כמובן, הן תוצר כמעט ישיר של הפריטים הקודמים ברשימה.
המאבק על תשומת הלב בבוקרשט אינו בגדר מליצה: צעירי העיר משקיעים כספים רבים, שלעתים אין להם, על מנת לייצור את הרושם הנכון, ללבוש את הבגד ואת הבושם הנכון, ולכבוש את הלב הנכון. נשות העיר, יפיפיות אמיתיות, הפכו למסוגננות ולבעלות טעם מובחר: לא עוד יפלו אלה על צווארם של תיירים מזדמנים עם כמה מאות דולרים בכיס, שחשבו למצוא את הבוננזה המינית בבוקרשט. כעת רוצות הנשים הרומניות עושר, וכמה שיותר גדול, מכוניות ובגדים יקרים, מסעדות אנינות ובשמים יוקרתיים.
השינויים האלה, לצד ההתעוררות האורבנית המואצת, הפכו את בוקרשט מעוד עיר מזרח אירופית מתפוררת, לעיר אירופית שוקקת, עם עלויות שכירות שלא מביישות את תל אביב, ועם חיי תרבות וחיי לילה סוערים ומפתיעים.
למטייל הישראלי, שכבר לא יודע לאן לנסוע, מומלץ לקפוץ לבירה הרומנית, ולו כדי לגלות את השינוי הדרמטי שהעיר הזו עוברת בשנים האחרונות, וכדי ליהנות, עוד לפני הפריצה הגדולה של העיר, מעוד כמה רגעים מזרח אירופיים בשלהי תקופת המעבר לזרועות המערב. Salut.
לפנייה לכתב/ת 
