לקראת יום כיפור: מדריך להרות ומניקות

"אל תאחל צום קל", שמעתי ביום הכיפורים האחרון איש מעיר לרעהו; "הצום צריך להיות קשה". אז זהו, שלא. יום הכיפורים אינו יום של צער וסבל. אז אם כך, מדוע נמנעים בו מלאכול ומלשתות? מסיבה פשוטה: מי יכול לאכול כשהוא עומד לפני ה'?!

אינני ממליץ על הברכה "צום קל", אך מסיבה אחרת: יש דברים משמעותיים יותר לאחל ביום הכיפורים. הרי לא נאחל למי שעומד לפני בחינה פסיכומטרית: "יהי רצון שלא תהיה רעב בבחינה". כמובן, אין לנו עניין שיחוש רעב; אך ישנם דברים חשובים יותר לאחל לו. על אחת כמה וכמה שיש ברכות חשובות יותר למי שעומד להתחנן על נפשו לפני מלך מלכי המלכים ביום הקדוש.

ובכל זאת, יש קבוצה שדווקא הייתי מאחל לה גם "צום קל". לנשים הרות ומיניקות יש לפעמים חששות וקשיים מיוחדים בצום יום הכיפורים. קובץ ההלכות שלהלן מתייחס למצבן המיוחד. ההלכות הללו הן מעין רקע כללי; בכל בעיה אישית ומקרה מיוחד יש לפנות לרב באופן פרטי.

מותר ואסור. המדריך

1. בדרך כלל, גם נשים הרות ומיניקות חייבות לצום ביום הכיפורים, אם אין חשש מיוחד. יש לדעת כי רוב-רובן של הנשים ההרות והמיניקות עוברות את הצום ללא כל בעיה. כל אימותינו צמו גם כשהיו בהריון וגם כשהיניקו. במקרים מיוחדים (הריון מיוחד, חשש משמעותי להזנת התינוק וכו') יש לעשות שאלת רב.

2. אישה הרה וכו', וכן כל המתקשה בצום, עיניו בראשו להתכונן היטב לצום: לאכול ולשתות כדי צרכו בערב יום הכיפורים (בכל היום, ולא רק בסעודה המפסקת). אפשר גם לקנות בבתי המרקחת כדורים מיוחדים להקלה על הצום (יש כדורים המיועדים לנשים בהריון ולמיניקות).

3. חשוב יותר לצום ביום הכיפורים מאשר להשתתף בתפילות היום. על כן, אישה הרה וכו' החוששת שתתקשה לצום, תישאר בביתה במשך כל הצום בחדר ממוזג ונוח, כך שיקל עליה הצום. אם צריך, גם בעלה יישאר בבית, לטפל בילדים וכו'. ויתפללו מהבית מעומק לבם, והקב"ה יצרף תפילתם לתפילת הציבור.

4. אישה הרה וכו', וכן כל החושש מן הצום, יקל עליהם אם ידעו שגם אם הם מתחילים את הצום, יוכלו לאכול ולשתות במקרה שבאמצע הצום נוצר צורך חיוני מטעם פיקוח נפש, כדלהלן.

5. כאשר יש צורך חיוני לאכול או לשתות, ודי באכילה ובשתייה לשיעורים, כפי שיוסבר להלן, עדיף לנהוג כך ולא לאכול ולשתות בכמויות גדולות. כך, למשל, אישה הרה החשה סחרחורת וכו', או אישה בחודש תשיעי המתחילה לחוש צירי לידה, ישתו לשיעורים. אם הצירים ממשיכים (וכן במקרה של ירידת מים או דימום) - תשתה כרגיל, ולא רק לשיעורים, כדי שלא תגיע ללידה כשהיא מיובשת.

כמובן, לבריאים אסור לאכול ולשתות אף פחות מכשיעור (וזהו איסור דאורייתא). ההיתר הוא רק משום פיקוח נפש.

"שתייה לשיעורים": לשתות פעם בתשע דקות, קצת פחות מכמות המים הנכנסת בלחי אחת של השותה (30-40 סמ"ק; תלוי באדם). "אכילה לשיעורים": לאכול פעם בתשע דקות, 30 סמ"ק מזון מוצק. במקרים מסוימים, יש אפשרות לשתות ולאכול לשיעורים בתדירות גבוהה יותר; אם יש צורך בכך, יש לעשות שאלת רב. בדרך כלל די בשתייה, ואז עדיף (מבחינה בריאותית) לשתות משקים מזינים (כמו מיץ ענבים).

6. כל זה רק כאשר ברור שאכילה ושתייה לשיעורים יפתרו הבעיה. אך אם יש חשש לפיקוח נפש המצריך אכילה או שתייה בכמויות גדולות יותר - יש לאכול ולשתות מיד ככל הדרוש, ואין לחשוש כלל, ואדרבא - חובה ומצווה במקרה כזה לאכול ולשתות כראוי.