סליחות, הנוסח החילוני

בדיוק שבוע אחרי שסרג'נט פפר סיים להדהד בפארק המפורסם, חזרו לפארק הירקון כמה מאות אנשים, ומילאו את אמפי וואהל לטובת ערב סליחות של מכללת עלמא.

הערב, שאורגן על ידי בית המדרש החילוני ללימודי יהדות, הוקדש לסוגיית החטא והכפרה ונועד לפחות על פי המארגנים, לענות על צורך תרבותי המתעורר בעונה זו אצל רבים אשר אינם פוקדים את בתי הכנסת, אך כמהים לארוע ברוח הימים הנוראים. 

אין ספק שהמילה אלטרנטיבה כבר חבוטה מכל פינה באשר לארועים מהזן הזה, אך מה לעשות שהיא מתארת יותר מכל דבר אחר ארוע כזה בהשוואה לסליחות האורתודוקסיות המוכרות יותר בציבור. כדי לעורר החליפו המארגנים בין השופר לשם טוב לוי שפתח את הערב עם שלושה קטעים אקוסטיים שלוו במילות השירים שריצדו על המסך ונתנו אות לקהל להתחיל לחמם, לפחות את הגרון, בשלב הזה של הערב.

את החלק הלימודי של הערב פתחה ד"ר רות קלדרון בשיעור על הסוגייה הטעונה של רב חייא בר אשי. רב חייא בר אשי שנלחם כל חייו ביצר הרע ואף הגיע לפרישות בעקבות המלחמה הזו, זרק את עצמו אל תוך תנור האפייה של ביתו לאחר שייסוריי הנפש הכריעו אותו משום שלא עמד בפיתוייה של זונה - שהיתה בעצם אשתו בתחפושת.

קלדרון, חוקרת תלמוד ממקימות עלמא, ניחנת בנוסף לידע ויכולת רטורית טובה גם בנוכחות נשית כובשת ואפילו ייצרית משהו, שעזרה לה לנתח היטב את הסוגייה. קלדרון, שלא בחלה בתיאור פרטניים של הסיפור בחרה להדגיש את העובדה שלעיתים רק החטא או ההגעה אל המצב הקיצון, יכול להוליך את האדם אל עבר גילוי המציאות האמיתית ולא המזוייפת. צריך לציין, הדגישה שוב ושוב, שאין הדבר מהווה אור ירוק לחטא כאוות נפשנו ולשדוד לארוחת הבוקר את סניף הבנק הקרוב לאזור מגורינו .

מייד אחריה עלה לבמה אבטה בריהון, נגן ג'אז אתיופי, שהיה האלמוני מבין האומנים שפקדו את הערב אך כמו בכל סיפור טוב "גנב" את בכורת הערב לפחות מבחינה מוזיקלית עם עיבוד וביצוע יפהפה ומרגש ביחד עם ההרכב שלו לפיוט "ה' לא גבה ליבי".

יאיר לפיד עולה לבמה

את השיעור המרכזי של הערב נתן יאיר לפיד, שבחר לתת ביקורת מקראית משלו לכל סוגיית היחסים הטעונים בין יעקב לעשיו. לפיד, חמוש במדיו השחורים, נתן פרשנות אחרת מהמקובל לכל הסוגייה כאשר הוא מתמקד דווקא בעשיו כקורבן וכצד אליו הוא חש אמפתיה, ואילו הוא מוצא ביעקב לא מעט צדדים על גבול הפרנואידים שגורמים לו, לטענתו, לא פעם לבחור דווקא את הבחירה הפחות רגשית וחמה והמניפולטיבית יותר.

אפשר להסכים או לא להסכים לפרשנות של לפיד לנושא, ומי שמגיע מהמקום המסורתי הקלאסי יותר בודאי יתקשה לעמוד בשקט ולקבל אמירות של לפיד מהסוג של "חז"ל התעסקו לא פעם בלעשות יחסי ציבור לאבותינו יותר מאשר להסתכל על המציאות" כאשר הוא מתייחס לאקט החיבוק של עשיו ליעקב. לפיד ביקר את הפירוש שאומר שצווארו של יעקב הפך לשיש כדי למנוע מעשיו לנשוך את יעקב.

מצד שני, לפיד יודע מה הוא עושה, ואי אפשר להתכחש ליכולת שלו לתבל את הנושא הן בהומור ובז'רגון ישראלי עכשווי שמוכר מאוד בזכות הטור המפורסם (במיוחד בסוגיות של גברים מול הנשים שלהם) והן בפירוש המקראי האישי שמגיע מהעולם שהוא גדל עליו, מה שהופך את הלימוד לכזה שמרתק את הקהל במשך כמעט שעה לשיעור תורה. כזכור, מדובר בקהל שאין לו מערכת יחסים יומיומית עם הדת ושיכל בערב סתווי כזה לעבוד למצב צבירה מנומנם בקלות יחסית. וגם כל דרשן ממוצע בבית כנסת יגיד לכם שזה לא עניין של מה בכך.

את הערב חתמה בהופעה קצרה רונה קינן. מי שנשאר ציני וסקפטי לגבי הרלוונטיות של ערבים מהסוג, היה צריך להתהלך תוך כדי התפזרות הקהל בין שבילי הפארק ויכל לשמוע אנשים שעושים דרכם למכוניות ומתפלפלים על עשיו ויעקב או רב חיא בר אשי. לא יודע אם זה נחשב למעלה כערב סליחות לגיטימי, את זה נשאיר ליושב במרומים אבל לדעתי אין ספק שזאת יוזמה מבורכת שיכולה רק לתרום לגיבוש זהות יהודית שרבים מאיתנו מתלוננים על חסרונה בחיי היומיום של עמנו הקטנטן.