הפוך, מתנחלים. הפוך!
קמפיין מועצת יש"ע מחדד דווקא מסר שלא רצו: סיפורי התנ"ך אינם מהווים טיעון מספיק לשלילת זכויות של מיליוני בני אדם
על רקע ההתפכחות המוחלטת של הימין הציוני מאשליית ארץ-ישראל השלמה, מועצת יש"ע יצאה בקמפיין לחיבור הציבור היהודי בישראל לשטחי הגדה המערבית מתוך הקשר ההיסטורי-תנ"כי. "פה התרחש סיפור אברהם ושלושת המלאכים," "שם הוצב ארון הקודש," קוראות אלינו הכותרות. ובתמונות – ילדים וילדות מחויכים, לבושים בגדים תנ"כיים. בידיהם חרב, קשת, שעורה, כבש וסולם חבלים, ומטֶה אחד שמגן-דוד בראשו. מעליהם יורדות, מרומזות, קרני-פז המתנוצצות בכתר ובמגן הזהב.
אני שמח על הקמפיין הזה: מאפיינת אותו כּנוּת יוצאת דופן, אשר חושפת חלק מהחולשות המרכזיות של המצדדים בשלטון המדיני של ישראל בשטחים הכבושים.
מדוע כנות? ובכן, התנועה הציונית מראשיתה מבוססת על הקשר ההיסטורי והתנ"כי (שאינם היינו-הך) של העם היהודי לאדמות האזור. הקשר הזה, כשלעצמו, קיים ובלתי ניתן להכחשה. לפיכך, הבסיס לקמפיין מועיל לשיח הפוליטי – המתנחלים מעמידים סוף סוף לדיון את טענתם היסודית והיחידה לישיבה ברחבי הגדה המערבית, ובתוך כך זונחים סיסמאות ריקות כגון "יהודי לא מגרש יהודי", "אין ערבים אין פיגועים", "אבו-בלוף" ושאר ירקות. משהועלה הטיעון הבסיסי, אפשר לבדוק – מה נשכח בקמפיין הזה ומהן חולשותיו.
נשכחו, כמובן, הפלסטינים. שלושה מיליון פלסטינים, לפי הערכות זהירות, חיים בין הירדן לקו הירוק. אלה אינם קיימים בקמפיין של מועצת יש"ע. גם בתקצירים הפשטניים של סיפורי התנ"ך המובאים בקמפיין על-גבי מפה, לא מוזכרים היישובים הפלסטיניים באותם מקומות. איפה הפלסטינים בתמונה היש"עית? אולי מתחת לילדים העולצים? אולי מועצת יש"ע מתכננת למתג גם אותם מחדש בקמפיין הבא? קרוב לוודאי שהתשובה פשוטה יותר: "בימי התנ"ך לא היו פלסטינים", יאמרו במועצת יש"ע. ובכן, יש לנו חדשות בשבילכם: ימי התנ"ך מאחורינו. כשמדובר בשאלת הקשר לשטחים – שאלה פוליטית ריאלית, שמתקיימת בהווה והשלכותיה לעתיד כבדות כל-כך, ההתעלמות הזו זועקת לשמים.
נשכחה גם העובדה שאנחנו חיים בעולם מודרני ובמדינה דמוקרטית, השואפת להתקיים ככזו ואף להיות חלק ממשפחת העמים. ולא, לא מתהלכים בה כוהנים צעירים בגלימות נושנות. סיפור יוסף וכתונת הפסים אינו טיעון מספיק לשלילת זכותם למדינה ולחיים עצמאיים של שלושה מיליון בני-אדם. באותו הקשר, כדי לציין גם את העובדה שמועצת יש"ע עדיין נושאת בשמה את עזה, כאילו החלטת המדינה הריבונית לסיים את שלטון ישראל ברצועה אינה רלוונטית.
נשכחה האלימות הקשה שמלווה את שלטון ישראל בשטחים. האם העובדה שחלק מסיפורי התנ"ך מתרחשים באזור העיר שכם מצדיקה גירוש של פלסטינים מהעיר? או את שלילת זכותם לנוע בין שכם לרמאללה, לקיים קשרי מסחר, לקבל טיפול רפואי, לרכוש השכלה? האם היא מצדיקה את דיכויים? בתוך אלה נשכחה גם אלימות המתנחלים עצמם – ממנהיגיהם ועד מה שמכונה "נוער הגבעות" – אותו דור חדש, בשר מבשרם של אליטת מועצת יש"ע, חלוץ אלים לפני המחנה, אשר מקיים פרעות בחיילים ובפלסטינים עשרות מטרים ממסלולי הטיול האטרקטיביים שמוצעים לנו בשטחים. שלטון הטרור על הפלסטינים בשטחים מאפשר את ההיכרות-מחדש עם "שבילי הארץ", הנמנעים מיושביה. נערי הגבעות הם הביטוי המעשי המעוות לתצלומי הקמפיין – נוער יהודי חדש המקיים אורח חיים פולחני נושן, ושולל את הקיום סביבו.
צילומי הילדים בקמפיין ממחישים יותר מכל את חזונם הפוליטי אנשי ארץ ישראל השלמה. אם נשמע בקולם, נישאר לעד בשטחים הכבושים. נחיה במדינת הלכה, שפניה אל העבר; ילדינו יישׂאו חרבות ומגינים לעד, למען כתר מלכות ישראל הנשכחת, ותחת חיוכיהם החפים, המנוצלים, יִכרעו ויועלמו בכוח מיליוני פלסטינים. אלא שבחיים האמיתיים אנשים לא "נעלמים"; הם מתקוממים, ו-תבדקו בתנ"ך ואם תרצו גם בספרים אחרים – הם גם מנצחים.
ובכן, קמפיין יש"ע החדש ראוי מכל קודמיו. וראוי שכל אזרחית ואזרח יעיינו בו היטב: צאו לאחד ממסלולי הטיולים של המתנחלים, אם בעיר דוד, בהר אפרים או בקבר רחל – והתבוננו סביב. הפנימו את המחיר. וביום הבחירות הכלליות הבאות, כשתידרשו להכריע באיזה עולם נחיה עם ילדינו, זכרו שההכרעה היא בין ארץ גדולה בעולם עתיק, הזוי ומדומיין, לבין שתי מדינות סבירות, בעולם ריאלי שיש בו גם תקווה.
נועם הופשטטר, דוקטורנט למדע-המדינה באוניברסיטה העברית
לפנייה לכתב/ת 
